|
|
|
|
אופיר וליאור שיינר, שתי אחיות, יזמיות צעירות מהדרום, השיקו ליין מוצרי טיפוח וקוסמטיקה ייעודי לנשים בהריון (ולתקופה של אחרי הלידה) הן מגיעות מבית שבו נושאים כמו הריון ולידה תמיד נוכחים 'באוויר' (אביהן הוא פרופסור אייל שיינר, מומחה מוערך למיילדות וגינקולוגיה בסורוקה) בעידן שבו נשים תופסות פיקוד, מנהלות מערכות מובילות בכל תחומי החיים, מכהנות בתפקידי מפתח, מטפסות יפה למעלה בעסקים, בכלכלה, בתרבות ובחברה, גם אופיר וליאור שיינר מצליחות לנתץ לא מעט תקרות זכוכית. קבלו דאבל גירל פאוור מתוצרת מקומית כחול-לבן, OLI SAFE CARE
|
|
|
|
חקלאות אזור העוטף מספקת למעלה מ-70% מהתוצרת החקלאית של ישראל, אפשר לומר שזהו גם ציר הביטחון התזונתי שלנו. חג שבועות הוא בהחלט נקודת זמן בלוח השנה העברי שעושה כבוד לעבודת האדמה. אחד המשקים הוותיקים והמשגשגים באזור הדרום הוא משק ממן ממושב 'מבטחים' (בחבל אשכול) שמי שהצמיח אותו לתפארת הוא טל ממן ז"ל, דור שלישי לחקלאים אוהבי אדמת הארץ, לוחם כיתת הכוננות, גיבור שיצא להגן על תושבי האזור בקרבות ה-7 באוקטובר ושנהרג ביום הנורא ההוא. המשק המשפחתי שטל הוביל ממשיך לפרוח, ויש אפילו זן חדש של עגבניות שרי שקיבל את שמו בהשראתו – זן "טלרו" (צירוף המילים טל ו-Hero גיבור) בשיחה מרגשת עם אימו אורלי נחשפנו לסיפור משפחתי מעורר השראה, סיפור של בחירה בחיים, בעשייה ובצמיחה בצד כאב יומיומי ומורכבות שהותירו נסיבות השכול. 'החיטה צומחת שוב', כמו בשיר, כך בחיים, כמשל. העגבניות גם. לזכרו של טל ולתפארת חקלאות ישראל
|
|
כתרים בשיניים הם אחד הפתרונות המוכרים ברפואת שיניים משקמת, אבל עבור המטופל ההחלטה יכולה להיות מורכבת יותר מכפי שנדמה. לא כל שן פגועה זקוקה לכתר, לא כל כתר עשוי מאותו חומר, וגם הבחירה בין כתר זירקוניה או חרסינה אינה יכולה להתבסס רק על צבע או מחיר. כתר הוא למעשה שחזור שמכסה את החלק הנראה של השן ונועד להחזיר לה מבנה, הגנה ותפקוד. משתמשים בו, בין היתר, כאשר שן נחלשה, נשברה, נשחקה או נפגעה בצורה שאינה מאפשרת להסתפק בשחזור פשוט יותר. נכון ל-2026, מגוון החומרים וטכנולוגיות התכנון והייצור רחב מאוד, ולכן השאלה החשובה אינה איזה כתר נחשב "הכי טוב", אלא איזה פתרון מתאים לשן המסוימת, למיקום שלה בפה, לכוחות הלעיסה, למצב הרפואי ולדרישות האסתטיות של המטופל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר, אני מרגישה שיותר ויותר ישראלים מסתובבים עם שאלות קשות שהם כבר חוששים לומר בקול. אחרי אותו יום נורא, שבו מחבלי חמאס רצחו, חטפו ופצעו אזרחים רק משום שהם ישראלים ויהודים, נדמה היה שהאסון יחזיר אותנו לערבות הדדית ולתחושת גורל משותף. אבל ככל שחולף הזמן, הוויכוחים סביב השוויון בנטל, הפטור מגיוס, תקציבי הישיבות, נטל המס, קמפיינים ייעודיים למגזרים מסוימים והמחאות נגד גיוס בני ישיבות רק הולכים ומעמיקים. בזמן שהלוחמים והמילואימניקים ממשיכים לשלם מחיר כבד כדי להגן על כולנו, רבים שואלים האם האחריות הלאומית מתחלקת באמת באופן שוויוני. זו אינה קריאה נגד ציבור כזה או אחר, אלא קריאה לעצור ולשאול האם מדינת ישראל עדיין מצליחה לשמור על תחושת השותפות שעליה הוקמה, או שאנחנו הולכים ומתרחקים ממנה.
|
|
|
|
|
|
|
