אחרי 40 שנה של דלתיים סגורות: המאבק לפתיחת המגדל באנדרטת חטיבת הנגב יוצא לדרך
07.10.26 / 14:49
כבר למעלה מארבעה עשורים שהמגדל המוכר באנדרטת חטיבת הנגב נעול למבקרים בעקבות שורת אירועים טרגיים בשנות ה-80. כעת, הפעילה החברתית ואשת התיירות מזל טהר מובילה מהלך מול הרשויות לפתיחתו מחדש באופן מבוקר ובטוח. "אפשר לדמיין פתיחה מסודרת, עלייה מבוקרת ולאחר מכן שקיעה וישיבה בעגלת הקפה הסמוכה - זו תיירות עירונית במיטבה", היא אומרת.
כל מי שמגיע לאנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע מבחין בו מיד: מגדל הבטון הגבוה, אחד האלמנטים הבולטים ביצירה המפורסמת שתכנן הפסל חתן פרס ישראל, דני קרוון ז"ל.
אולם, בעוד שבעבר ניתן היה להיכנס אליו ולטפס אל פסגתו, כבר למעלה מארבעים שנה שהמגדל נעול על סורג ובריח בפני הציבור הרחב. רוב המבקרים כיום כלל אינם יודעים שפעם המגדל היה פתוח לעלייה.
כעת, מזל טהר, פעילה חברתית מוכרת בעיר ומדריכת סיורים בתחום התיירות העירונית, מבקשת להעלות את הנושא לסדר היום העירוני ולבחון מחדש את ההחלטה ארוכת השנים. "אני לא מציעה לפתוח את הדלת ולהשאיר אותה פתוחה ללא פיקוח", מבהירה טהר. "אני מבקשת לבדוק אם אפשר לאפשר לציבור לחוות את היצירה במלואה, בדיוק כפי שהאמן חלם אותה".
"המבקר לא נועד להיות רק צופה"
אנדרטת חטיבת הנגב, שהוקמה בשנות ה-60 לזכר לוחמי הפלמ"ח שנפלו במלחמת העצמאות, תוכננה על ידי קרוון כיצירה סביבתית פורצת דרך. האנדרטה בנויה כמקום שנכנסים אליו וחווים אותו דרך הגוף והחושים – הבטון, הרוח, האור, המים והנוף המדברי. המגדל, שמתנשא לגובה של כ-18 מטרים, ממחיש זאת היטב.
"במהלך הבנייה, קרוון גילה שהרוח שעוברת במבנה יוצרת צלילים. במקום לנסות להעלים את הצליל, הוא הפך אותו לחלק מהיצירה ושילב במגדל אלמנטים שמאפשרים לרוח 'לנגן'", מסבירה טהר. "גם כיום כשהוא סגור ואני עומדת לידו, צלילי הרוח עושים לי צמרמורת. אבל מעבר לכך, המגדל תוכנן לעלייה. אמורים להיכנס לתוכו, לנוע כלפי מעלה ולפגוש בסוף את הנוף. זה חלק שחסר היום בחוויה".
למה בעצם המגדל נסגר?
סגירת המגדל בשנות ה-80 הגיעה בעקבות נסיבות טרגיות. תחקיר שערכה טהר, הנשען בין היתר על כתבה שפורסמה בעיתון 'מעריב' ביולי 1984, חושף כי באותה תקופה אירעו במגדל מספר מקרי התאבדות (בעיקר של נשים וצעירים). בעקבות המקרים, פנה אז הפסיכיאטר המחוזי בנגב לעיריית באר שבע ולמשטרה בדרישה להתקין דלת ולפקח על הנכנסים. בפועל, מאז ועד היום – המגדל נותר נעול לחלוטין.
"מה שעולה מהכתבה ההיסטורית הוא שהמענה שהתבקש אז היה דלת ופיקוח, לא סגירה לצמיתות", מדגישה טהר. "ברור שהיו אז אירועים קשים והיה צורך לתת מענה, אבל עברו יותר מארבעים שנה. השאלה היא האם הפתרון היחיד גם ב-2026 צריך להיות סגירה מוחלטת". יתרה מכך, מכתביו של חוקר האדריכלות מיכאל יעקובסון עולה כי דני קרוון עצמו פעל בשלבים מאוחרים יותר של חייו בניסיון להביא לפתיחתו המחודשת של המגדל.
תיירות עירונית מבוקרת
החזון של טהר מתחבר לסיפורה ההיסטורי של חטיבת הנגב ב-1948, ששמרה על "קווי האספקה" – עורקי החיים של המים, המזון והתחמושת לנגב הנצור. היצירה של קרוון מגלמת את הסיפור הזה באמצעות אמת המים, הבאר והמגדל.
איך זה יעבוד בפועל? טהר מציעה מודל של פתיחה מבוקרת, לאחר ביצוע כלל הבדיקות ההנדסיות והבטיחותיות הנדרשות על ידי הגורמים המוסמכים. "אני חושבת על שעות מוגדרות, קבוצות קטנות, הרשמה מראש וליווי מדריך", היא מתארת.
הפוטנציאל התיירותי, לדבריה, עצום: "אפשר לדמיין סיורים מודרכים אחר הצהריים, עלייה מבוקרת למגדל, ולאחר מכן צפייה בשקיעה וישיבה בעגלת הקפה 'דבשת' שנמצאת בסמוך. יש כאן שילוב נדיר של סיפור היסטורי, יצירת אמנות בינלאומית ונוף מדברי בתוך העיר. עכשיו אני בדיבורים מול גורמים בעירייה, שמבינים ומעריכים את המקום, יחד עם העקשנות שלי – אני מאמינה שזה יקרה. חבל שנמשיך לעמוד ליד המגדל, להסתכל עליו מבחוץ, ולא לאפשר לציבור לחוות אותו באמת".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
