"ראיתי אנשים ברגעים הכי קשים שלהם": קצינת הנפגעים שהפכה את הכאב לשליחות חדשה - לעצב בתים
23.09.26 / 10:50
בגיל 22, אחרי שירות כקצינת נפגעים בשריון במהלך המלחמה, עבודה עם נשים במקלט ולימודי פסיכולוגיה, שחר אליאב מבאר שבע מנהלת עסק לעיצוב פנים והום סטיילינג. מבחינתה, אין באמת הפרדה בין הנפש למרחב שבו אנחנו חיים: "בית הוא מעולם לא רק קירות, אלא מעטפת נפשית" סיפרה בחיוך.
יש אנשים שמגיעים לעיצוב פנים דרך אהבה לצבעים, לריהוט ולטרנדים. שחר אליאב הגיעה אליו דווקא דרך המקומות השבריריים ביותר של הנפש האנושית. בגיל 22 בלבד, אליאב כבר הספיקה לעבור מסלול חיים שנדמה לעיתים ארוך בהרבה מגילה: ילדות באשקלון, שירות כקצינת נפגעים בשריון בתקופת המלחמה, עבודה כמדריכה שיקומית במקלט לנשים המתמודדות עם התמכרות, מעבר לבאר שבע, לימודי פסיכולוגיה ופתיחת עסק עצמאי בתחום עיצוב הפנים וההום סטיילינג.
על פניו, מדובר בעולמות שונים לחלוטין. אבל עבור אליאב, דווקא החיבור ביניהם הוא הסיפור. "הנפש האנושית זקוקה למעטפת", היא אומרת. "פסיכולוגיה מאפשרת להבין את הנפש מבפנים, ועיצוב פנים מאפשר לתת לה עוגן פיזי מבחוץ. מבחינתי, בית מעוצב הוא לא עניין של טרנדים, אלא כלי טיפולי של ממש - מרחב שמאפשר לנשום".
אליאב גדלה באשקלון, למדה בבית הספר רונסון וסיימה כתלמידה מצטיינת יתרה. כבר בילדות, היא מספרת, התפתחה אצלה רגישות מיוחדת לסביבה שבה היא נמצאת. "כילדה להורים גרושים שגדלה בין שני בתים שונים, יצא לי לחוות מקרוב מגיל צעיר מה זה מעברים ואיך לכל בית יש אופי ואנרגיה משלו", מספרת שחר. החוויה הזו, לדבריה, גרמה לה לשים לב לדברים שאחרים אולי לא תמיד רואים.
כמו מה?
"תמיד הייתי ילדה ששמה לב לפרטים הקטנים - איך המרחב הפיזי משפיע על מצב הרוח, איך עיצוב וסדר משנים את התחושה בבטן, ואיך הבית יכול להיות עוגן מדהים.היום, במבט לאחור, אני מבינה שהחוויות המוקדמות האלה היו למעשה הבסיס לחיבור שנוצר אצלי בהמשך בין עולם הנפש לעולם העיצוב".
הבחירה לשרת כקצינת נפגעים בשריון חשפה אותה לאנשים ברגעים מורכבים במיוחד בחייהם. במהלך המלחמה היא נדרשה להיות שם עבור אחרים דווקא כשהקרקע שלהם נשמטה. "תוך כדי התפקיד התאהבתי בטיפול באדם והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות כל חיי", נזכרת. אלא שכדי להתחיל ללמוד פסיכולוגיה, היא נאלצה לקבל החלטה משמעותית. "ידעתי שבצבא לא אוכל להתחיל לימודי פסיכולוגיה כי זה לא מסלול שמאושר בחיל, ולכן לקחתי החלטה קשה להשתחרר ולעבור לגור ליד האוניברסיטה כדי ללמוד ברמה גבוהה" הוסיפה.
אבל גם אחרי השחרור היא לא התרחקה מעולם הטיפול. מיד לאחר מכן החלה לעבוד כמדריכה שיקומית במקלט לנשים המתמודדות עם התמכרות פעילה בבאר שבע. ושם, למעשה, התחברו עוד כמה חלקים בפאזל.
מה הרגיש לך טבעי באותה תקופה?
"המעבר שעשיתי אחרי שנה בעבודה שם הרגיש לי הכי טבעי שיש, כי בכל העולמות מדובר באותו דבר בדיוק. הצורך להחזיק מרחב בטוח. גם כקצינת נפגעים וגם כמדריכת שיקום, התפקיד שלי היה דומה במהותו: להיות נוכחת ברגעים שבהם אדם אחר זקוק למישהו שיישאר יציב עבורו.כקצינת נפגעים וגם כמדריכת שיקום התפקיד שלי היה להיות שם ברגעים הכי שבירים ומורכבים של אנשים, להקשיב לעומק, ולאסוף את השברים".
השירות הצבאי, ובמיוחד התקופה במהלך המלחמה, השאירו בה חותם עמוק. "אני חושבת שבלי התפקיד הייתי לחלוטין מישהי אחרת", היא משתפת. "למדתי להקשיב בחמלה אמיתית, גיליתי שהרושם הראשוני על אדם הוא לא מה שאנחנו תמיד חושבים, ומסתתר לכל אחד עולם פנימי עמוק שהוא כנראה מסתיר, אבל מאוד רוצה לבטא ולהוציא החוצה".
מה השיעור החשוב שלמדת מכל זה?
"אחד השיעורים המשמעותיים ביותר שלקחתי איתי הוא חוסן. השירות במלחמה לימד אותי פרופורציות, ובעיקר את המשמעות העמוקה של חוסן. ראיתי אנשים ברגעים הכי קשים שלהם, וזה פיתח בי יכולת להישאר יציבה, ממוקדת וקרת רוח גם כשמסביב הכל סוער".
היכולת הזו, היא אומרת, ממשיכה איתה גם היום: בלימודים, בניהול העסק ובעבודה מול לקוחות שמגיעים אליה כשהם עצמם מרגישים מוצפים.המעבר מבית ההורים באשקלון לחיים עצמאיים בבאר שבע היה עבורה הרבה מעבר לשינוי כתובת. "אשקלון תמיד תהיה הבית והשורשים, אבל באר שבע העניקה לי מרחב עצום להתפתח, להתבגר ולבנות את החיים שלי בעשר אצבעות".
לדבריה, דווקא המרחק מהבית והשקט של המדבר אפשרו לה לעצור ולהקשיב לעצמה. "משהו במרחק הזה מההורים, ובשקט של המדבר, אפשר לי רגע להתחבר לעצמי באמת ולגלות דברים חדשים".
מתי החלטת לפתוח עסק עצמאי?
"במקביל ללימודי הפסיכולוגיה פתחתי עסק עצמאי - מהלך שדרש ממני משמעת עצמית מברזל. בעבודה שלי כמדריכה במקלט לנשים ראיתי מקרוב איך מקלט בטוח הופך עבורן לבית שבו הן סוף סוף יכולות לנשום ולהתחיל שיקום. בהמשך חיברתי את התובנה הזו לחוויות שלי כקצינת נפגעים שהגעתי לבתים הפרטיים של משפחות שכולות ונכי צה"ל ולא לאיזה משרד ציבורי. פתאום כל הקווים התחברו והבנתי לעומק את המשמעות של הבית: הזיכרונות, הכאב, אבל בעיקר הצורך בעוגן פיזי שיעטוף אותך כדי לא ליפול".
ואז שם בעצם נפל לך האסימון לשינוי
"מכאן נולדה התפיסה שמלווה אותה בעבודתי כיום: בית הוא מעולם לא 'רק קירות', אלא מעטפת נפשית. כמו שפסיכולוגיה בונה מרחב בטוח במילים, עיצוב פנים בונה אותו בחומר ובאווירה, וזה בדיוק המקום שבו שני העולמות האלו נפגשים. אני מאמינה שההשפעה של הבית עלינו עמוקה הרבה יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב. המוח שלנו קולט כל הזמן את כל מה שסובב אותו, גם כשאנחנו לא מודעים לזה. מבחינה קוגניטיבית, עומס חזותי מתפרש במוח כרשימת מטלות פתוחה".
לדבריה, ערימות חפצים על השיש, שילוב מוגזם של צבעים, טקסטורות מתנגשות ותאורה קרה וחזקה מדי - כולם יכולים לייצר תחושה של עומס ודריכות.
אז מה אפשר לעשות כבר היום?
"אם מישהו מרגיש שהבית שלו 'עושה לו רעש בראש' - הייתי מתחילה בשלושה דברים. ראשית, לפנות את השיש במטבח ואת שולחן הסלון מחפצים מיותרים. אפשר לזרוק, ואפשר לאחסן - העיקר שהעין תנוח. שנית, להחליף בערב את התאורה הלבנה והחזקה באור חם יותר ולהוסיף תאורת אווירה, למשל מנורת עמידה או מנורת שולחן.והשלישי - ליצור "פינת כניסה" לבית: מקום מוגדר למפתחות, לתיקים ולדואר. כשהבלגן בכניסה נעצר, הוא לא זולג לתוך הבית ולנפש".
אחת התובנות המרכזיות בעבודה של אליאב היא ההבדל בין בית שנראה טוב לבין בית שמרגיש טוב. "אפשר להיכנס לבית מעוצב, עם ריהוט יוקרתי וניקיון מהמדרגה הראשונה, אבל להרגיש שהוא קר, מנוכר ולוחץ, כמו מוזיאון" אמרה בחן. בית רגוע, לדבריה, צריך להיות קודם כל בית שאפשר לחיות בו. היא מדברת על חומרים טבעיים, עץ, פשתן, טקסטורות רכות, צבעים נעימים ופינות שמזמינות באמת לשבת, לנוח ולהרגיש בנוח. "בית יפה מספק הנאה אסתטית רגעית, אבל בית רגוע עוטף את מי שגר בו ומוריד לו את הדופק בסוף היום".
ומהי הטעות הנפוצה ביותר שאת מזהה אצל אנשים?
"הטעות הכי גדולה היא עיצוב לפי מה שרוצים שיראו במקום לפי איך שרוצים שירגישו. אנשים רבים בוחרים פריטים משום שהם טרנדיים, מרשימים או "מצטלמים טוב לאינסטגרם", אבל שוכחים לשאול את השאלה החשובה באמת: מה מתאים להם?"
תני לנו דוגמא?
"סלון לבן ומינימליסטי יכול להיראות נפלא בתמונה, אבל אם בעלת הבית אוהבת לשבת מכורבלת עם ספר, ואם במקביל יש לה כלב שמסתובב בבית - העיצוב עלול להפוך למקור של מתח במקום למקום מפלט. עיצוב טוב מתחיל מבפנים - מהשאלות: מי אני כששקט בבית? מה עושה לי טוב? ואיפה אני נטען מחדש?"
כיום היא מתגוררת עם בן זוגה בבאר שבע, ואת העסק העצמאי שלה פתחה אליאב כבר בגיל 22, במקביל ללימודי הפסיכולוגיה. היופי מבחינתה בלהיות צעירה הוא שעדיין את לא מפחדת לנסות. הנקודה שבה הבינה שהתחביב יכול להפוך לייעוד הגיעה לאחר שעשתה הום סטיילינג והלבשה לבית של חברה וראתה את השינוי שנוצר בחייה."ראיתי איך ההום סטיילינג וההלבשה שעשיתי לבית שלה שינו לחלוטין את מצב הרוח וההתנהלות שלה ביום-יום. הבנתי שזה ייעוד אמיתי ולא רק תחביב".
מה גילית אחרי עבודה עם הלקוחות?
"גיליתי שהעיצוב הוא לא רק עניין של בחירת צבעים ורהיטים. יזמות היא בעצם תהליך נפשי שעוברים יחד עם הלקוחות. האומץ שנדרש מאנשים כדי לשנות את הסביבה שלהם ולפנות מקום למשהו חדש בחיים הוא עצום, והזכות ללוות אותם בזה היא מתנה אדירה".
לקראת השנה החדשה, אליאב לא מציעה לקוראים לשפץ את הבית, להחליף את כל הריהוט או להוציא סכומי כסף גדולים. להפך, היא מציעה להתחיל בקטן.
כמו מה?
"אני מציעה לקחת ערב אחד ולבחור פינה אחת בלבד שהכי נוכחת ביומיום שלכם. למשל, השידה בכניסה לבית או משטח העבודה במטבח. פנו ממנה את כל הבלגן, והניחו שם רק פריט אחד שעושה לכם טוב בעיניים ובבטן. השינוי הקטן הזה יכול להיות רק ההתחלה. ברגע שתרגישו את השקט הזה ותבינו כמה הרווחתם, אתם בוודאות תמשיכו לכל הבית".
מה מבחינתך התמצית של המסלול שעברת עד היום?
"אנשים נוטים לחשוב שעיצוב וסידור הם מותרות או מטלה לסוף השבוע, אבל המרחב שבו אתם חיים הוא הבסיס לכל מה שקורה בראש שלכם", היא אומרת. "תתפסו את ההזדמנות הזו ליצור לעצמכם סביבה שעוטפת אתכם במקום להילחם בכם, ותראו איך זה משנה את כל השנה שלכם".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
