"שלוש שנים מאז שהחיים שלי השתנו מקצה לקצה": נועה ארגמני על הכאב שלא עוזב
07.10.26 / 20:57
שלוש שנים אחרי שנחטפה ממסיבת הנובה והובאה לעזה, נועה ארגמני חוזרת לרגע שבו חייה השתנו לתמיד. בפוסט אישי וכואב היא מספרת על הקושי לתפוס שהכול באמת קרה, על החזרה לשגרה של אחרים ועל הכאב שהולך איתה גם אחרי השחרור: "לפעמים זה מרגיש כמו איזה סיוט שפשוט התעוררתי ממנו".
שלוש שנים עברו מאז ה-7 באוקטובר, אבל עבור נועה ארגמני הזמן אינו באמת קו שמתקדם. יש חיים שהמשיכו, אנשים שחזרו ללימודים, עברו לתל אביב, מצאו עבודה ובנו מחדש שגרה. ויש את הזיכרונות של החיים שהיו לפני אותו בוקר נורא, ושל החברים שלא זכו להמשיך איתה.
נועה, שנחטפה ממסיבת הנובה והוחזקה בשבי חמאס במשך חודשים, שוחררה במבצע "ארנון" ביוני 2024. היום, שלוש שנים אחרי, היא משתפת בכנות יוצאת דופן בתחושות שמלוות אותה מאז.
"שלוש שנים מאז הרגע שבו החיים שלי השתנו מקצה לקצה", כותבת נועהת. "זה עד כדי כך בלתי יאומן שלפעמים אני בעצמי לא מצליחה לתפוס את זה שאני נחטפתי לעזה. לפעמים זה מרגיש כמו איזה סיוט שפשוט התעוררתי ממנו".
אבל לצד התחושה הלא מציאותית, יש כאב שמסרב להיעלם."אבל מצד שני, הכאב תמיד כאן", היא כותבת. "הכאב תמיד כאן ולפעמים הוא אפילו מתגבר יותר".
נועה מספרת כי השנה, כשביקרה בקברים של חבריה, היא הרגישה שהמפגש עם האובדן היה קשה יותר מתמיד. "השנה כשהלכתי לבקר את הקברים של חברים שלי הרגשתי שזה היה יותר קשה", היא משתפת, ומנסה להבין בעצמה מדוע. "אולי בגלל שהחטופים כבר חזרו, אולי בגלל שאני כבר לא חלק מהמאבק, ואולי בגלל שכל החברה כבר סיימו ללמוד, עברו לתל אביב ומצאו עבודה".
ואז מגיע אחד המשפטים הכואבים ביותר בפוסט על הפער בין העולם שהמשיך הלאה לבין מי שנשארו בזיכרון."ורק אתם נמצאים בזיכרון ישן של חיים קודמים", היא כותבת לחבריה. "חיים תמימים, צעירים ומאושרים של כמה חברים שפשוט נהנים מהחיים וחולמים גדול".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
