ראיון חג עם מיטל לב - האישה שמובילה את המהפכה בשוק העירוני של באר שבע

יש מקומות שאי אפשר לנהל רק מהמשרד. השוק העירוני בבאר שבע הוא אחד מהם. כאן צריך להיות בין הדוכנים, לשמוע את הסוחרים, להריח את התבלינים, להתמודד עם בעיה שקפצה פתאום, לדבר עם בעל עסק ותיק, לחשוב על אירוע בערב, ובאותו זמן לזכור שמאחורי כל חנות יש אדם, משפחה וסיפור.

מי שנמצאת בלב כל ההתרחשות הזו היא מיטל לב, בת 46, אם לשלושה, ילידת באר שבע, שמכירה היטב את המערכת העירונית ואת העבודה עם אנשים. במשך השנים מילאה תפקידים שונים בעירייה, עסקה בשיפור השירות לתושב ובקידום שירותים חדשים ודיגיטליים, ובמשך יותר מעשור ניהלה את מחלקת העסקים באגף הארנונה.

אז בעצם כל הדרך הזו הובילה אותה בדיוק לכאן?

"השוק הוא תפקיד שיש בו הכול: אנשים, ניהול, תפעול, עסקים, שירות, קהילה, ובעיקר צורך להיות כל הזמן בשטח ולפתור בעיות בזמן אמת. אני לא מנהלת את השוק מהמשרד. מי שמכיר אותי יודע שרוב היום שלי הוא בין האנשים והחנויות".

להיכנס לתפקיד ניהולי במקום שמזוהה במשך שנים עם עולם גברי זו לא משימה מובנת מאליה. גם מיטל ידעה שהכניסה שלה לשוק תעורר לא מעט גבות מורמות. "השוק במשך הרבה מאוד שנים היה מקום מאוד גברי, עם שפה וקודים משלו" משתפת "ופתאום מגיעה אישה לנהל אותו. בהתחלה בהחלט היו מי שהרימו גבה".

אבל מיטל לא ניסתה להתאים את עצמה לתבנית קיימת, להפך. היא בחרה להביא לתפקיד את מי שהיא."מבחינתי היה ברור מההתחלה שאני לא צריכה להתנהל כמו גבר כדי להצליח. אני מנהלת בדרך שלי. אני יכולה להיות מאוד מכילה וקשובה, אבל כשצריך אני יודעת גם לקבל החלטות לא פופולריות או להציב גבול".

איך העבודה למול הסוחרים?

"סוחרים רוצים לדעת שיש מולם מישהו שמקשיב להם, שמדבר איתם בכנות ושאם הוא אומר משהו, הוא מאמין בהם ועומד מאחוריהם. אמון בשוק לא מקבלים בגלל תפקיד או תואר. מרוויחים אותו יום אחרי יום".

כשמיטל הגיעה לתפקיד, היא הבינה מהר מאוד שהאתגר גדול הרבה יותר משדרוג תשתיות. "הדבר הראשון שהרגשתי הוא שהשוק חייב לקבל בחזרה את המקום שמגיע לו בעיר". אמרה בחן. "ויש לו בהחלט מה להציע: היסטוריה, סוחרים ומשפחות שנמצאים כאן עשרות שנים, אוכל מצוין, מגוון עצום של מוצרים ואופי שקשה למצוא בשום קניון. אבל במשך השנים הוא קצת נשאר מאחור".

אז מהו מבחינתך השינוי האמיתי?

"מבחינתתי שינוי אמיתי לא מסתכם במדרכה חדשה או בתאורה טובה יותר. מדובר בשינוי תפיסתי שלם כמו בנראות, בתשתיות, בעסקים, בחוויית הביקור ובעיקר באופן שבו אנשים מסתכלים על השוק. בתוך כל זה יש גם מטרה אישית: להפוך את השוק למקום שנעים ובטוח לכל אחד ואחת להגיע אליו"

מה חשוב לך כאישה מנהלת?

"כאישה, היה לי חשוב שנשים ירגישו בנוח להגיע ולקנות. האתגר, כמובן, הוא לעשות את כל זה כשהשוק ממשיך לעבוד. הסוחרים צריכים להתפרנס גם בזמן עבודות, יש חששות, יש התנגדויות, ויש לא מעט רגעים שבהם צריך לעצור, להסביר ולגשר. החלק הכי חשוב בתהליך הוא לגרום לאנשים להבין שאנחנו לא משנים את השוק כדי למחוק את מה שהיה, אלא כדי לתת לו עתיד".

וזה אולי הקו שמוביל את כל תפיסת ההתחדשות של מיטל: אפשר להתחדש, בלי לאבד את הנשמה."אני לא רוצה שהשוק יהפוך לקניון" אמרה בנחישות "אם בסוף התהליך הכול יהיה יפה ומצוחצח אבל נאבד את הריחות, הקולות, האנשים והסיפורים - לא עשינו שום דבר".

מה החזון שלך?

"לחבר בין העולמות: לשמור על הסוחרים הוותיקים והעסקים המזוהים עם השוק, ובמקביל לפתוח את הדלת לעסקים חדשים, קולינריה, בילוי, תרבות ותיירות. בבוקר אפשר יהיה להגיע לקנות ירקות, תבלינים ודגים, בצהריים לעצור לאכול משהו טוב ובערב להגיע לאירוע, למסעדה או לבילוי. הישן והחדש צריכים לחיות ביחד".

ניהול של מקום כזה דורש הבנה של האנשים שחיים אותו?

"אני אולי מנהלת את השוק היום, אבל יש פה אנשים שההורים שלהם עבדו כאן והילדים שלהם עובדים כאן. יש לקוחות שקונים מאותו סוחר עשרות שנים. יש כאן זיכרונות של משפחות שלמות. אי אפשר לנהל את השוק רק באמצעות נהלים ומכתבים. צריך להיות בשטח, לדבר, להקשיב, ולפעמים גם לדעת לספוג כעס".

לצד ההקשבה יש גם אחריות רחבה יותר

"לפעמים מה שטוב לסוחר אחד לא בהכרח טוב לשוק. התפקיד שלי הוא לראות את התמונה הרחבה ולנסות למצוא את האיזון. גם מול סוחרים ותיקים, שמכירים את המקום ואת דרכי העבודה שלהם הרבה לפניי, אני מעדיפה הסבר על פני הוראה. רבה יותר קל להגיד לסוחר 'אסור' או 'צריך', אבל אם אני רוצה שינוי אמיתי אני צריכה שהוא יבין מה אנחנו מנסים לעשות ולמה זה בסופו של דבר גם לטובתו".

יש גם קווים אדומים שעליהם לא תוותרי?

"בטיחות, ניקיון, נגישות, מעברים פתוחים ושמירה על המרחב הציבורי. בכל מה שנוגע לאופי של השוק, אני דווקא מבקשת להשאיר מקום לחופש. השוק לא צריך להיות סטרילי ואחיד. לכל עסק צריך להישאר האופי שלו. אם הכול יהיה מסודר בדיוק באותו אופן, זה כבר לא יהיה שוק".

איך יודעים שהמהפכה מצליחה?

"דווקא  ברגעים הקטנים.יש הרבה רגעים כאלה, אבל מבחינתי הרגעים הכי חזקים הם כשאני רואה אנשים מגיעים לשוק לא רק כי הם צריכים לקנות משהו, אלא כי הם רוצים להיות כאן.פנים חדשות. משפחה שמגיעה במיוחד. אנשים שנשארים אחרי פעילות. מבקרים שמצלמים, אוכלים, יושבים ולא ממהרים ללכת.כשיש אירוע והשוק מלא, כשמשפחה מגיעה במיוחד, כשאנשים מצלמים, אוכלים, יושבים ונשארים, אני מסתכלת מסביב ואומרת לעצמי שזה בדיוק הכיוון".

ומהו רגע קשה מבחינתך?

"יש גם את הרגע שאחרי העבודה הקשה - אזור שעבר חודשים של תכנון, עבודות, ויכוחים וכאבי ראש, ולפתע מתחיל לחיות מחדש. מאחורי כל שינוי כזה יש המון עבודה שאף אחד מבחוץ לא רואה. כשהוא סוף סוף חי, יש בזה סיפוק אדיר".

אם רוצים להבין את באר שבע, מיטל מציעה פשוט להסתובב בשוק."בעיניי השוק הוא באר שבע בקטן" מסבירה. "יש בו ותיקים ועולים, צעירים ומבוגרים, יהודים ובדואים, משפחות שנמצאות בעיר דורות לצד אנשים שרק הגיעו אליה. יש בו שפות, תרבויות, מאכלים וסיפורים. ובסוף, למרות כל ההבדלים, כולם נפגשים באותו מקום. יש בבאר שבע משהו מאוד ישיר ולא מתייפייף, אבל גם מאוד חם ומשפחתי. השוק בדיוק כזה".

ומה תרצי לשנות?

"במשך שנים השוק נתפס בעיקר כמקום שאליו מגיעים כדי לעשות קניות ואת רוצה לשנות את המשוואה.הייתי רוצה שאנשים יפסיקו לחשוב על השוק רק כמקום שבאים אליו לעשות קניות. אני רוצה שהוא יהיה מקום שבאים אליו לבלות".

בחול המועד סוכות הקרוב, 27 ו-28 בספטמבר, תינתן למבקרים הזדמנות לחוות בדיוק את השוק שהיא מדמיינת.לראשונה יתקיים בימים ראשון ושני, החל מהשעה 16:00, פסטיבל "אוכלים בשוק" שיכלול 25 מתחמי אוכל של המסעדות הכי שוות בדרום, כולל שפים אורחים ממרכז הארץ, וגם מבית הדוכנים כשרים ויש גם מגוון גדול מותאם לילדים ולצליאקים - חגיגה קולינרית שתביא אל השוק עשרות דוכני אוכל של מסעדות ושפים דרומיים, לצד שפים מהמרכז שיתארחו במקום.המנות יישענו על חומרי גלם שנמכרים בשוק עצמו, לצד פופ־אפים של חנויות, שולחנות קהילתיים ארוכים, שחקני תיאטרון, מוזיקאים ואווירה של חג.במילים אחרות: לא רק לבוא לקנות  - לבוא להישאר.

היו תושבים כאלה שהגיבו בשלילה על כך שכניסה תעלה 15 ₪

"מדובר בתשלום סמלי לתושבי באר שבע. מדובר בהפקה גדולה ומשוקעת".

מה את רוצה שיקרה למי שלא מגיע הרבה לשוק וכן הגיע לפסטיבל?

"הייתי רוצה שקודם כול הוא יגיד: 'וואו, מה קרה פה?' אבל רגע אחרי ההתפעלות מהשינוי, אני רוצה שהמבקר יזהה משהו מוכר. שיראה מקום נקי, נעים, מוצל ומסודר יותר, אבל אחרי כמה דקות יבין שזה עדיין אותו שוק שהוא זוכר, רק בגרסה טובה יותר".

אם תקבלי יד חופשית, מה החלום שלך?

"החלום שלי הוא שהשוק העירוני יהיה אחד המקומות שחייבים לבקר בהם כשמגיעים לבאר שבע, ושיגיעו אליו במיוחד מכל הארץ.אני מדמיינת שוק רחוב חי, קולינריה טובה, עסקים מיוחדים, אירועים, תרבות, תיירות ומקומות לשבת בהם - מקום שחי מהבוקר ועד הערב. אני רוצה שנצליח להביא דור חדש לשוק בלי לדחוק החוצה את הדור שבנה אותו. שהסוחר שנמצא כאן ארבעים שנה ירגיש שיש לו מקום בתוך השוק החדש, ושהיזם הצעיר שרוצה לפתוח כאן עסק ירגיש שזה המקום שבו הוא רוצה להתחיל".

מה היית רוצה שיגידו עליך בעוד חמש שנים?

"אני לא צריכה שיגידו 'מיטל עשתה שוק יפה'. הייתי רוצה שיגידו שהצלחנו להחזיר לשוק העירוני את המקום שלו בלב של באר שבע. ואם יגידו עליי שהייתי מנהלת שלא פחדה להזיז דברים, אבל גם ידעה להקשיב לאנשים בדרך - מבחינתי זה יהיה הרבה".