''מה ביקשנו, קצת צל להתגונן מהשמש?'', כך טוען בפנינו ב', פנסיונר בן 81, תושב שכונה ד' מזה כ-38 שנה. מידי יום, הוא הולך מביתו ברחוב התלמוד אל עבר מרכז אורן על מנת לקנות מצרכים, לשוחח קצת עם עוברי אורח ובאופן כללי להעביר את זמנו.

בתקופה האחרונה, אותה פעולה פשוטה של סיבוב אחר הצהריים הפכה כמעט לבלתי נסבלת עבורו. לטענת ב', ההליכה הזאת, שאורכה אולי 800 מטרים בסך הכל, נעשית ברובה תחת השמש הקופחת, כאשר המקומות בהם ניתן למצוא מעט מחסה כמעט ולא נמצאים בקרבת מקום.  

ב', כמו רבים אחרים בעיר - חשים מזה זמן רב שאין מי שיכסה אותם, תרתי משמע. מדובר בתופעה שכתבנו עליה לא אחת כאן בבאר שבע נט, ונראה שהיא לא עומדת להיפתר בקרוב. ''עוני אנרגטי'', ממנו סובלים תושבים רבים בשכונות הישנות, אינה תופעה שיש להקל בה ראש כפי שלמדנו בעבר. 

מאתר האינטרנט של המרכז למיפוי ישראל, ניתן לקבל תמונת מבט עצובה על תופעת המחסור בצל ברחבי בירת הנגב. נכון, העירייה לקחה לתשומת ליבה את הנושא בשנתיים האחרונות, כאשר הציבה מספר חיפויים מלאכותיים לאורך רחוב רגר, אך נראה שאין זה מספיק. בימים בהם הטמפרטורות מטפסות לכדי אפילו 45 מעלות, קשה שלא להבחין ממבט חפוז במפה הנקראת ''מיפוי נתוני צמחייה ומדד כיסוי צמרות ברחובות'' בשביל להבין עד כמה המצב שלנו כעיר חמור. 

נחזור רגע לב', תושב רחוב התלמוד. מהתבוננות במפה הנ"ל, נותר רק לרחם עליו ועל שכניו. עד כמה הרחוב, אחד הארוכים, המוזנחים והוותיקים בשכונה ד' חשוף לשמש? ובכן, רק 1.53 ממנו הינו מוצל. כן, 1.53 אחוז. זהו. כך, מידי יום, יוצא ב' לשמש הקופחת ונאבק ב''אמא טבע'' ובהזנחה של עיריית באר שבע.

חשוב לומר, כי הסיפור של ב' הוא הסיפור של תושבי באר שבע כולה. רבים בעיר חשים, בין אם הם תושבי השכונות החדשות או הישנות - כי לא מספיק נעשה בתחום הצל, והתושבים ממשיכים לסבול ממזג האוויר הנוראי. תושבת באר שבע, איתה שוחחנו טוענת: ''ללכת ברחובות באר שבע במהלך הצהריים זה סיוט רציני. אמנם ברגר אכן שמו הצללות, אבל זה ממש לא מספיק. אני גרה באחת השכונות הישנות, והליכה פשוטה לתחנת האוטובוס הופכת למסע מפרך תחת השמש. לא ברור למה העירייה לא מתחילה עם השכונות הישנות, שם לתושבים אין רכבים פרטיים, והם נאלצים להשתמש הרבה בתחבורה ציבורית ובמסלולי ההליכה.