ראיון עם כוכבת "דה וייס" לשעבר, אוראל רוזיליו, שתופיע בפסטיבל נשים ראשוני בדימונה למול קהל חילוני ודתי

במסגרת פסטיבל הנשים 'קול העיניים עליה', שיערך בדימונה בסוף החודש, תופיע גם אוראל רוזיליו (29), זמרת ויוצרת מדימונה, נשואה ואמא לשני ילדים, עובדת כמורה לפיתוח קול וצ'לו, מפיקה מוסיקלית זמרת וצ'לנית. הילדות בדימונה מסתכמת לה במילה אחת: משפחה – שם היא נולדה, גדלה עם משפחתה המורחבת, ומבחינתה זו הייתה ועדיין חוויה מדהימה "מאז שאני זוכרת את עצמי ההורים שלי רשמו  אותי ללימודי מוסיקה בקונסרבטוריון, שבו אני מלמדת היום" משתפת "עוד לפני שהבנתי שזה מה שאני טובה בו. אני זוכרת מהבית הרבה פיוטים, שירי שבת ולדינו. הייתה הרבה מוסיקה שקשורה למסורת, חגים ושבתות".

אוראל החלה לשיר בגיל עשר כשהשתתפה בתחרות "בראבו" -  הפעם הראשונה ששרה על במה. "הייתי ילדה שקטה מאוד, וזו הייתה הפתעה לכל מי שהכיר אותי" חושפת "שהילדה הביישנית מעיזה לפתוח את הפה ולעלות על במה לפני מאות אנשים, אבל זו המוסיקה, תמיד עזרה לי לשבור חומות בתוך עצמי. בהמשך ההורים שלי שלחו אותי ללמוד פסנתר ופיתוח קול באופן מקצועי, ותמיד דחפו ועודדו את הכיוון שאליו הלכתי, להיות זמרת ולעשות מוסיקה. התחלתי לכתוב שירים רק בגיל הרבה יותר מאוחר, כשהתחלתי ללמוד במזמור בית הספר הגבוה למוסיקה".

מתי הבנת שהקריירה שלך תהיה בתחום המוזיקה והשירה, ומה עשית בשביל זה?

"בסוף השירות הלאומי שלי, הייתי צריכה להחליט לאן אני הולכת, מה ללמוד, ובדיוק נפתח בית הספר "מזמור" והחלטתי שלשם אני הולכת, להתמקצע ולהפוך מבחורה שאוהבת לשיר למוסיקאית, יוצרת וזמרת שיש לה אמירה. לפני הכל, למדתי שם להכיר את עצמי מחדש, מה יש לי כאומנית להגיד, להעביר לקהל שלי".

ניגנת על כלי מסוים?

"בגיל 21 גיליתי את הצ'לו, והחלטתי לקחת על עצמי את האתגר, ולהתחיל ללמוד, למרות הקולות מסביב שזה כלי צריך להתחיל ללמוד כילד ושמאוחר מידי, זה רק דחף אותי להשקיע בזה יותר. המשכתי לתואר ראשון במוסיקה במכללת גבעת וושינגטון, התקבלתי לתוכנית 'דה וויס', הוצאתי סינגלים והופעתי עם השירים שלי בכל מקום שיכולתי."

אוראל השתתפה בתוכנית הריאליטי דה' וויס', אחרי שמירי מסיקה ושלומי שבת הסתובבו בכיסא אחרי ששמעו אותה פותחת את הגרון וריגשה את מיתרי ליבם. מבחינתה של אוראל, זו הייתה חוויה מורכבת "מצד אחד, הייתה התרגשות וחוויה מדהימה" מסבירה "עם חשיפה שבזכותה יכולתי לה להגיע לקהלים גדולים, הופעתי המון, גם עם המנטור שלי, שלומי שבת, אבל ההדחה היא מכה".

תסבירי למה

"זה לא פשוט להתאושש מזה אחר כך, כי כשאתה בתוך כל הזוהר אתה בונה מגדלים בראש, ואז מבין שעם או בלי ריאליטי, אתה צריך להמשיך לעבוד קשה כדי להישאר בתודעה".

אז יש סיכוי שנראה אותך בעוד ריאליטי?

"הרבה שנים חששתי מריאליטי וסירבתי להצעות שהגיעו אליי, אבל היום אני מגיעה ממקום בוגר יותר, ולדעתי אני כן אנסה שוב ואדע מראש איך אני מנצלת כל דקה שם בחכמה, בשביל הקידום שלי כמוסיקאית".

יצאת עם מופע להקה למול קהל דתי וחילוני – ספרי לי על כך.

"הופעתי עם להקה במשך כמה שנים, הפקנו את המופע בליווי של רונה קינן, שליוותה אותי בימים של "מזמור". היו קהל מעורב, דתי, חילוני, ואני מאמינה שהשירים שלי יכולים להתחבר לכולם, בלי קשר למגזר."

אין לך בעיה להופיע למול קהל מעורב - הייתה התנגדות לכך מצד המשפחה?

"הייתה תקופה של כמה שנים, כשהייתי נערה, שהופעתי רק בפני נשים. הייתה לי שם מורכבות גדולה, ובשלב מסוים חזרתי לשיר לפני קהל מעורב, לא בהתרסה, אלא באמת ממקום שאני אומרת זה קשה לי. ההורים המדהימים שלי ובעלי תמכו בכל דרך שבחרתי, אף פעם לא הייתה שם איזושהי התנגדות בנושא הזה, שזו זכות גדולה בשבילי, כי אני מסתכלת מסביב ורואה קולגות וזמרות דתיות שלמדו איתי כשהייתי נערה, שלא הייתה להן את היכולת לחשוב על האופציה הזו בכלל, בגלל העניין המשפחתי".

מה עם הוצאת אלבום בכורה?

"האלבום שלי עדיין בגדר חלום, אני עובדת עליו קשה, הוצאתי בינתיים שלושה סינגלים ואני ממשיכה לעבוד על כתיבה והקלטת חומרים. אני עושה את זה בקצב משלי, לאט ובטוח".

על מה את אוהבת לכתוב?

"על מוסיקה, אהבות, כאב, הרבה שירים שלי נכתבו על האתגרים כמוסיקאית, על הורות, אמונה וכל ששאלות שסבוכות בה".

ולגביי הופעות עתידיות?

"ב28.12 אני אופיע בפסטיבל הנשים שמתקיים בתאטרון דימונה, וב18.1 אני מתארחת ב"תמוז" בבאר שבע אצל תזמורת הלדינו הישראלית. בקשר לאלבום נוסף -  נסיים עם הראשון ונתקדם משם".

לא חשבת לעזוב את דימונה כדי להשקיע  בקריירה ובתעשייה שיותר נחשבת במרכז?

"הייתה לנו מחשבה לעבור למרכז לפני כמה שנים, אבל המגורים בנגב מביאים איתם אתגר של מרחק כשצריך להשתתף בהופעות, תזמורות ואירועים שקורים בעיקר במרכז הארץ. היופי בדימונה שהיא התברכה באנשי תרבות שתמיד מחפשים איך לפתח בה את האומנות והמוסיקה, אז אני מוצאת את עצמי מלאה בהצעות עבודה בעיקר באזור הדרום. ועם זה לא נותנת למרחק לעצור אותי מהשתתפות בהופעות, תזמורות ואירועים במרכז הארץ, אלה חיי כמוסיקאית ואני מודה על זה בכל יום".

ב27-29.12, יתקיים בדימונה פסטיבל 'קול העיניים עליה', מיוחד במינו שמפיקה הבמאית והדרמטורגית, לילך דקל אבנרי מתל אביב, שכולו זרקור על נשים בכל סוגי האומנויות: מוסיקה, מחול, תאטרון, והכל בהפקה מרגשת ומעצימה כדי שכולן יראו פסטיבל כל כך עשיר ומגוון שבנוי כולו מכוח נשי. כל מופע ייקח את הקהל למסע אחר בעולם הפנימי שלו החוצה. "בכל ההופעות הקהל יהיה שותף מלא במה שקורה על הבמה, זו הייחודיות של הפסטיבל הזה שלא ראיתי קודם בפסטיבלים שהשתתפתי בהם" הודתה אוראל.

איך את משתלבת בפסטיבל?

"אני מעלה מופע בקונספט של כיתת אומן עם הסיפורים מאחורי השירים. בחרתי מתוך כל השירים שלי את השירים עם האמירה הכי מדויקת , שיתחברו לקהל ישר ללב. על כל שיר אני אספר לקהל מה עומד מאחוריו, הקהל יתנסה בשירה דו קולית, כתיבה ושיח פתוח מולי עם כל מה שעניין אותו אי פעם לשאול זמרת ויוצרת דתייה."

מה התוכניות לעתיד?

"בין ההופעות אני מתמקצעת כרגע בתחום ההפקה המוסיקלית והאולפן, במקביל אני בונה מופע חדש עם שירים חדשים ומחכה להופיע איתו ברחבי הארץ. וכמובן, שסינגל חדש ייצא בחודשים הקרובים, כדאי להיות במעקב".