צבע חדש מפיח חיים בשכונה ג'
31.10.21 / 00:56
ריאיון שהתחיל בעקבות יוזמה מקומית למען התושבים, הפך לשיחה מרתקת על שכונה ג', הסטיגמות, הפוטנציאל העצום והבלתי ממומש, לצד ההזנחה ארוכת השנים של העירייה. ניר ועומרי, פעילים משכונה ג', יחד עם התושבים, הובילו את צביעת רחבת המקלט שברחוב כ"ג, וכעת פועלים במרץ למען הפיכת המקום למרכז חברתי קהילתי שיפעל לרווחת התושבים. בדרך לריאיון, מצאתי את עצמי משוטטת בשכונה, ודבר אחד היה לי ברור- יש הבדל של שמיים וארץ בין לב השכונה, שם התושבים גרים וחיים, לבין פאתי השכונה, שם ניתן למצוא גנים ציבוריים מושקעים, הצללות, מתקני ספורט וכבישים חדשים.
"אני לא אפריע לכם, תרצו לשתות משהו? משהו לאכול?" אומרת מירב, תושבת השכונה, בדיוק כשאני מגיעה לשיחה עם ניר ועומרי, ברחוב כ"ג, לצד רחבת המקלט שצבעו יחד עם תושבי השכונה. "באמת עשיתם לנו כייף על הלב, הילדים נהנו מהחוויה, ממש כייף לצאת החוצה ולראות את זה, זה מחמם את הלב. זה נותן יופי לשכונה, זה המעט של המעט, אבל נחמד לנו שמישהו חשב עלינו" אומרת מירב, עומרי משיב: "זה לא היה קורה בלעדיכם, אתם עשיתם הכל", וניר מצטרף: "את הבאת לנו סברינה, זה הכי חשוב".
מתברר שהגעתי למקום בעיצומה של שיחת תושבים ועוברי אורח, המציעים רעיונות לשיפור השכונה, ויותר מזה- מוכנים לעשות הרבה בשביל המטרה המשותפת. מירב נפרדת לשלום, נכנסת לביתה, אך נראה שהיא רק רוצה להמשיך לדבר ולהציג עוד ועוד רעיונות כיצד לקדם את השכונה. זה בעצם סיפורה של שכונה ג'- חום, אהבה, משפחתיות, אנשים טובים- ושנים של הזנחה.
כאשר הולכים ברחוב הכ"ג, קשה שלא להבחין בכך שהנוף של השכונה השתנה במעט, והכל בזכות פרוייקט ה"פלייסמייקינג", בו צבעו מתנדבים ותושבי השכונה את רחבת המקלט בהנחיית אומן מקצועי. בפרויקט לקחו חלק למעלה מ-50 משתתפים, מבוגרים וילדים, ערבים ויהודים.
"המיזם הזה הוא חלק מתהליך עמוק יותר שבו גם נפעיל לחץ על העירייה לפתח את האזור מבחינת תשתיות ומתקנים, וגם מתנדבי "קבוצות יוצרות שכונה" ימשיכו תהליך (שכבר התחילו בתקופת הקורונה) שבו יקיימו פעילויות לילדים במקום". כך מספר ניר, תושב השכונה. "המבוגרים הצטרפו לילדים וצבעו את הקירות, וגם בני נוער שלא העליתי בדעתי שירצו להשתתף השתתפו".
מאיפה הגיע הרעיון?
"הרעיון של צביעת המקלט התחיל בתקופת מבצע שומר החומות. המקלט הזה היה פתוח לתושבים, ראינו שחלק מהתושבים יוצאים אליו עם הילדים, ואז הגענו לפה עם מדריכים מהתנועה כדי לעשות פעילויות" מספר עומרי מתנועת דרור ישראל. "נרקם פה קשר עם ההורים. חלק מהעבודה שלנו בדרור ישראל הוא לייצר את החוסן הקהילתי מזה שהתושבים דואגים אחד לשני כי הם מכירים אחד את השני, וגם כי יש להם אפשרות להכיר אחד את השני".
"אני עובר פה הרבה עם האופניים, רואה את האנשים יושבים, והמקום היה כל כך מוזנח, כל כך חבל" מספר ניר. "בגינה הזאת יש פוטנציאל אדיר, זאת ממש פינת חמד. יש כאן את העצים הוותיקים, ירוק, אין צירי תנועה משמעותיים שקרובים, לא שומעים את הרכבים ובטוח פה לילדים בגלל העניין הזה. היה נראה פה סופר מוזנח, גרפיטי על כל הכניסות של המקלטים, ומה שהכי הפריע לי זה שראיתי שהילדים מתגלשים על הקיר. מהקצת והמוזנח שהיה פה- ילדים הם עדיין ילדים, הם מצאו דרך משלהם להשתמש במקום".
אני פשוט לא מצליח להבין איך העיריה פספסה את המקום הזה, כי יש פה כל כך הרבה פוטנציאל".
דיברתם על ההתכנסות הקהילתית במבצע שומר החומות, מה בעצם קרה שם?
"בשומר החומות הייתה הרבה פעילות באזור, גם שלנו כמדריכים שמגיעים מרקע של חינוך בלתי פורמלי. הגענו והעברנו משבצות, וגם ההורים הצטרפו אלינו ושיתפו פעולה. חלקם העבירו גם משבצות בעצמם, וזה אפשר באותו הזמן לשאר ההורים להתעסק בעיסוקים שלהם. חלק מההורים אפילו השתתפו בפעילויות בעצמם". אומר עומרי. "סביב זה ניסינו להתחיל לחשוב על המקום הזה כמקום שיפעל באופן שוטף פעם או פעמיים בשבוע, מקום שבו ההורים יחד איתנו המדריכים והפעילים מהשכונה שרוצים להעביר פעילות יוכלו לעשות את זה. בגלל שהמיקום הפיזי מאוד נעים, חשבנו איך אנחנו יכולים לחבר את הדבר הזה כדי שהוא יהיה גם מוקד משיכה, וגם מפגש טוב ואיכותי בין הילדים והמבוגרים".
האם העירייה מעורבת בעשייה שלכם?
"קיבלנו סיוע מהעירייה ומחברת כיוונים. לדעתי בפרויקט הזה היה מפגש של גישות, הגישה של עומרי והחברה מדרור ישראל מתמקדת בתרומה וסיוע בתוך הקהילה, והגישה שלי מתמקדת בללחוץ על הרשויות שיעשו את העבודה שלהן" אומר ניר. "שתי הגישות התנקזו בדיוק לדבר הזה, והעובדה שהתושבים היו פה, השתתפו ועשו בעצמם, מבוגרים עם ילדים, יהודים וערבים, זה היה באמת מהמם ושובה לב, והיה צעד ראשוני כדי להניע את זה ולדרוש דרישות מהעירייה.
לפעמים נוצר רושם שפחות משקיעים פה, אולי בגלל שמדובר בשכונה ישנה. לבוא עם הרעיון הזה לעירייה ולהראות להם שיש פה תושבים שאכפת להם, ומגיע להם לקבל שירותים ותשתיות כמו כל תושב אחר, זה משמעותי מאוד. עכשיו בשיחה עם התושבים, הם אמרו לנו שכשיורד פה גשם אין תשתיות ניקוז, כל השביל מוצף. יש פה מראות לא נעימים, ההורים מרימים את הילדים שלהם מעל שלוליות, ובמקלט עצמו יש נזילות. מעבר לרמת תחזוקה נמוכה- זה מסוכן. זה מקום שאמור להגן על התושבים וזה אבסורדי, דברים כל כך בסיסיים אין כאן".
עומרי מצטרף לדבריו: "לפני שהגעת, התושבים דיברו על עניין הביטחון של הילדים. הביטחון מורכב מכל מיני דברים, אני חושב שהם די מתוסכלים מהמצב. אם תדברי איתם הם יגידו שהם כבר ניסו לפנות לעירייה בנושא. אני חושב שמה ששונה בפרויקט הזה הוא שהרבה אנשים התכנסו לעשות משהו ביחד. היה שיתוף פעולה שקשור גם בקבוצת פעילים, וגם העבודה הקהילתית בתוך העיריה. כמה שמירב הודתה לנו מקודם, זה באמת לא היה קורה בלעדיהם. ניגשנו פה לדלת של מירב ודני, בסוף מי שהביא את כל האנשים זה הם".
יש עוד נקודות בשכונה שהייתם רוצים לטפח?
"צפונה מכאן, יש את האזור של גן אלי כהן, גם שם יש מקלטים שאפשר לעשות בהם משהו דומה, ואנחנו בשיח עם ההורים שם שמאוד מעוניינים בזה. אנשים מחפשים לאן לצאת ואיפה לשבת. אם את תלכי ממש לצפון השכונה לרוטנברג, תראי גן שהוא סכנה בטיחותית ברמות הכי גבוהות שיש- זאת גם פינה שאפשר לעשות איתה עבודה דומה. יש ילדים בכל מקום בשכונה והם משחקים שם- זה מסוכן" אומר עומרי.
"הדבר ההגיוני זה להשקיע את הדברים בתוך השכונה, איפה שהאנשים חיים ואיפה שהם נפגשים" אומר ניר. "דני, תושב השכונה אמר לנו מקודם 'כרגע חזרנו מפארק מרמלדה, איזה יפה בפארק מרמלדה'. זה לא באמת חלק משכונה ג'. הפארק נמצא על גבול האוניברסיטה ושם נגמרת השכונה. אז מצד אחד, אתה עובר ליד מרמלדה או ליד הפארק מתקנים בהמשך בן גוריון ואתה אומר איזה יופי, אבל בעיני אי אפשר לעשות את זה ולשכוח להשקיע ולטפח גם בתוך השכונה".
אם אתה שואל אותי, זה נראה כאילו ההשקעה ברחוב בן גוריון זה יותר למראית עין לבאים מבחוץ ופחות בשביל התושבים
"את אמרת ואני נוטה להסכים". אומר ניר, ועומרי מצטרף: "את לא תראי שם כל כך הרבה אנשים, לעומת גן המעפילים שבתוך השכונה, שם את תראי בהרבה משעות היום אנשים".
פארק עולי בבל נמצא בלב השכונה וגם נראה טוב, מה איתו?
"עולי בבל הוא פארק מאוד יפה ומאוד ירוק, אבל חסר שם צל ואי אפשר לשבת בו. אני חושב שבהרבה מאוד מפגשים עם העירייה שהיו לנו הדבר הזה עלה, ואני לא מצליח להבין למה לא שמים שם הצללה. עולי בבל יכול להיות גן מדהים, זאת נקודה שממש מפגישה בין סטודנטים עם תושבי השכונה הוותיקים יותר, זה תפר שיכול להיות מגניב" אומר ניר.
יש ממשק כרגע בין הסטודנטים לתושבים?
ניר: אם את שואלת אותי אין בכלל.
עומרי: יש כל מיני תוכניות ושם זה קיים, מחוץ לזה אני חושב שפחות. דרך אגב, זה לא ייחודי זה ככה בכל הארץ.
דווקא נראה שבשכונה ד' יש ממשק משמעותי יותר עם הסטודנטים שעוזר לשכונה
"אני לא מתבייש להגיד שככל שעוברות השנים (ואני אומר את זה בצער גדול), סטודנטים מראים פחות נכונות להתערבב עם הקהילה המקומית, וגם אם כן זה רק במסגרות שעליהם מקבלים מלגה או למראית עין כדי להיראות אקטיביסטים. הדבר הכי טוב שסטודנטים יכולים לעשות זה פשוט להיות חלק מהמרקם הקהילתי באופן אורגני, להתערות בקהילה באמת, לא שכולם יתקבצו בכמה רחובות כמו בשכונה ב'. ככה הקהילה המקומית לא מכירה אותם והם רק בבועה שלהם. ככה הם "דופקים את עצמם" ומייצרים בועת נדלן סביב בועה תרבותית, שמנפחת להם גם את המחירים- וכולנו סובלים מזה" אומר ניר.
"יש בעיה בגישה של הסטודנטים, ההסתכלות על המגורים בבאר שבע כמשהו זמני, כחוויה שיש לה התחלה וסוף (אני לא אומר שכולם בהכרח צריכים להישאר). אני מאמין שאם מתערבבים בחיים האמיתיים בבאר שבע אפשר לתת לה צ'אנס אמיתי, ואז גם אולי אפשר לגלות שהיא עיר מהממת- והיא באמת עיר מהממת. אם לא תיתן את הצ'אנס לא תדע. משהו בדבר הזה לא מאפשר לך בכלל לשקול את זה ברצינות".
בואו נדבר על הביטחון האישי בשכונה ג'
ניר: "המוניטין של השכונה הרבה יותר שלילי ממה שקורה בפועל. אנחנו יושבים פה בשעה חשוכה, באזור שיש בו יהודים וערבים, וזו קהילה חמה, וכייף ובטוח לשבת פה, מואר נעים ושקט. הפשיעה שחווינו בעוצמה מאוד חזקה בשכונה היא לא פשיעה בשכונה ג'. אין קשר בין הקהילה לפשיעה, זו לא פשיעה שמבוצעת בגלל הקהילה שגרה פה אלא פשיעה בבאר שבע שמגיעה גם לשכונה ג".
אם אתם שואלים אותי העתיד של ב"ש בשכונה ג'. רובע החדשנות, קריית ההייטק, קולנוע אורות... ברור שזה עומד לפרוץ, למה לדעתכם הדירות עדיין ריקות והמשקיעים לא רצים לקנות דירות?
"תראי מתישהו זה יקרה, ברוב המקומות יש אנשים שחיים בשביל לחיות את החיים שלהם בבאר שבע, נראה לי שהיום מנתבים את האנשים לחיות מחוץ לשכונות הוותיקות. חסרה פה התחדשות עירונית, אבל מצד שני ה"מפלצות" הגדולות של הבניינים לא משרתים קהילתיות, זה ידוע מדעית ואפילו יוצר מצב הפוך. יחסית לשכונות אחרות יש פה מעט בתי עסק, וגם זה עניין שמפיח חיים, הקהילתיות בנויה גם על הביטחון האישי של האזרחים, ועסקים מייצגים חיים. היום השכונה במובן הזה נהייתה קצת יותר "חיה" כי נכנסו מעט עסקים, אבל אני בטוח שהבנייה של מרכז אורות תרים את השכונה, ברגע שיהפוך להיות שוקק חיים את תראי יותר אנשים ברחובות ויותר אנשים ירצו לעבור לגור פה" אומר עומרי.
אילו צעדים צריכים להתקיים כדי שהשכונה תצמח?
ניר: מרכז אורות לדעתי זאת הזדמנות שאסור לפספס. חסרה מאוד השקעה בפנים השכונה. אני מרגיש שלאחרונה יש הידרדרות בתחום של טיפול בתשתיות ובניקיון, אני מוצא את עצמי מתקשר למוקד העירוני כל הזמן בגלל אשפה.
עומרי: אני חושב שזה גם עניין של עבודה משותפת, זה המקום המדהים של האנשים שרוצים להיות פעילים בשכונה, ובתפיסה שכל אחד יכול להיות, המקום הזה שמחבר בין כלל התושבים לבין העירייה. צריך להיות משהו שיקשר בין העירייה והתושבים, שיודע לעשות כל הזמן את החיבורים, וזה בדיוק המקום של פעילים ומדריכי קהילה.
ניר: אני חושב שיש נטייה של העירייה להסתמך על השוק הפרטי. "יבואו מתישהו יזמים נגדיר להם אחוזי בנייה וזה מה שיפתור לנו את הבעיות". תולים יותר מדי תקוות בהתחדשות העירונית מבחינה נדלנית. בעיני התחדשות עירונית היא קודם קהילתית. העירייה צריכה פחות להסתמך על השוק הפרטי, יותר לנהל דברים, ויותר להיות בשטח.
גם העניין של השפ"פים (שטח פרטי פתוח)- התחזוקה השוטפת שלהם היא עול על הדיירים שגרים שם, והרבה מהדיירים הם דיירים מתחלפים. העירייה מתנערת מהדבר הזה, זה נורא מרגיז, כי כשהעירייה רוצה היא יכולה, והיא עשתה את זה בפארק הסופרים, בפארק המעפילים באזורים נוספים בעיר. לא תיתכן התחדשות עירונית איכותית בלי שילוב של הקהילה יחד עם התערבות מצד העירייה בשטחים הפרטיים ש"תלכלך את הידיים".
עומרי: כולנו מכירים את התוכניות של העירייה, ואני באמת חושב שהן יצאו לפועל, אבל הקולות של התושבים כולם אומרים את אותו הדבר. אם תשאלי 5 אנשים ממשפחות שונות הם יגידו לך פחות או יותר את אותם הדברים שחסרים להם, ולצערי כאן בניגוד לשכונות כמו רמות ונווה זאב, פחות נהוג להתאגד יחד כדי לקדם משהו בתוך השכונה, והפרויקט הזה הוא התחלה של התאגדות. שכשכולם יושבים על הספה שום דבר לא זז.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
