"לא לפעמים חלומות מתגשמים, אלא תמיד חלומות מתגשמים"

"יש את הרגע הזה שמסיימים תואר ומתחילים להתבלבל, מה אפשר לעשות איתו? רציתי להתבלבל כאן, במקום הבטוח שלי" כך מספרת נועה שמש, מובילת "הרשת: באר שבע" מבית ארץ עיר, התארגנות צעירים כאן בעיר. "אני מגשימה פה ברשת הרבה חלומות בעיר וחיה בשכונה כזו קהילתית, וזו הסיבה שאני פה".

נועה שמש (28), במקור מחיפה, הגיעה לבאר שבע לפני 6 שנים בשביל לימודים באוניברסיטת בן גוריון, בהמשך החליטה להישאר ולגור בבאר שבע ולהשפיע על חיי הצעירים בעיר. "אני פעילה חברתית ופוליטית מאז שאני זוכרת את עצמי. לפני הרשת עבדתי באגודת הסטודנטים של בן גוריון והובלתי את תחום המעורבות החברתית. כשסיימתי את התפקיד, החלטתי שאני ממשיכה לגור פה". כיום, במסגרת תפקידה כמובילת הרשת, היא מעידה על תחושת סיפוק אדירה בתפקיד שמעצב את המקום בו היא חיה ומשפיע באופן משמעותי על המציאות היום יומית בעיר.

מה הוביל אותך לעשייה של ה"רשת"?

האמת שלא לקחתי חלק ברשת כשהייתי סטודנטית, אנשי הרשת באותה התקופה רצו ליצור מקום לא סטודנטיאלי, הרשת הייתה מיועדת לחברה שסיימו את התואר, ואני בתור סטודנטית פחות מצאתי את עצמי. הרגשתי שהרשת נועדה לאנשים בשלב חיים אחר משלי, מאוד הבנתי את המקום הזה כי יש המון מענים לסטודנטים בעיר, הרשת באותה התקופה רצו ליצור מרחב אחד שהוא לא כזה. כשאני סיימתי את תקופת החיים הסטודנטיאלית שלי, חיפשתי מקום לפעול בו ולייצר לעצמי משמעות בתוכו. לעשות דברים שעושים לי טוב במרחב, ומצאתי את הרשת ככזו. זה מצחיק אבל אני עובדת בחיים של עצמי, העבודה שלי היא לייצר לי ולחברים שלי סצנה צעירה ומענים לצרכים שלנו. הרשת בעצם הוקמה כדי לייצר את הסצנה הצעירה שהייתה חסרה פה, ובגללה הרבה צעירים עוברים למרכז בסוף התואר. באחד הסקרים של האגודה הסטודנטיאלית, שאלו מדוע צעירים נשארים לגור בבאר שבע אחרי התואר, מצאו שתעסוקה, זוגיות, וחיים חברתיים אלו הסיבות המרכזיות. אז אנחנו ברשת בעצם מייצרים את החיים החברתיים לעצמנו, בעצמנו.

מהם האתגרים המרכזיים של צעירים בבאר שבע כיום?

אין ספק שתעסוקה זה אתגר מאוד משמעותי. אני חושבת שזה לא ברמת העיר אלא ברמת המדינה, עד שהמדינה לא תבין ותתעדף פה משרות, ותיתן תמריצים לעסקים שפותחים מקומות עבודה בנגב, בשכר שהוא ראוי- יהיה מאוד מאתגר לצעירים להישאר פה. בסוף אין מה לעשות, תעסוקה משפיעה באופן ברור על הבחירה שלך איפה לגור. אני חושבת שהמדינה קצת מפספסת כאן וחבל. הקורונה הייתה הזדמנות לעבור ל-3 ימי עבודה בשבוע כאשר 2 ימי עבודה הם מהבית, וכך לאפשר לאנשים מהדרום לעבוד במרכז. בפועל זה לא קרה, והרבה מקומות חזרו לדפוסים שהיו לפני הקורונה.

מעבר לזה, זה באמת המקום התרבותי, ההרגשה הזו שאתה חלק מסצנה צעירה גדולה, יש לנו תמיד איזה תחושת FOMO (פחד מהחמצה) כלפי תל אביב, שהכל קורה בה ושום דבר לא ישתווה לזה. אז נכון, זה לא ישתווה, אולי וגם לא צריך להשתוות. צריך לייצר פה סצנה צעירה עירונית, שווה ואלטרנטיבית, אנחנו יכולים לייצר את זה וזה מה שכיף. זה בעצם מה שאנחנו מנסים לעשות פה ברשת, לייצר לנו תחושת שייכות למקום, לפעול בחיים של עצמנו, לייצר את המציאות שאנחנו רוצים לראות בשכונה ובעיר בלי לחכות שמישהו יעשה את זה בשבילנו.

איך זה להוביל דבר כזה גדול בגיל כזה צעיר? מה התובנות?

קודם כל זאת חוויה מטורפת. זה כולל התעסקות בהמון תחומים, להשפיע על החיים שלי ושל חברים שלי באופן יום יומי, ולקדם מדיניות עם המון גופים בעיר. אני חושבת שהדבר הכי מטורף שקיבלתי מהרשת זו התובנה שכל אחד יכול לחלום ולהגשים דברים בסביבה שלו. כמעט כל מיזם שאנחנו מקימים ברשת, אשכרה קורה. אם מישהו מספיק רוצה זה קורה, הרשת והעירייה יודעות לתמוך את העשייה. זה ממש כייף שיש לנו רשת כל כך ענפה של מיזמים שמתחילה מחלומות של אנשים. אנשים רואים שחבר שלהם מקים חנות יד שניה, אז בא להם גם לענות על הצורך שלהם ולהקים את המשהו שבוער בהם. הייתי אומרת שבעיני לא לפעמים חלומות מתגשמים, אלא תמיד חלומות מתגשמים.

ספרי על השנה האחרונה שעברתם ברשת, מה היו הרגעים המשמעותיים ביותר עבורך?

קודם כל תמיד השקה של מיזם חדש ברשת זה מרגש. השקנו לא מזמן את הארון הקהילתי ואת עיתון ב'בית, העיתון השכונתי. אבל הרגע הכי מרגש בעיני היה שבוע הב'אלה שעשינו ביוני, שהיה סוג של שבוע תמיכה ברשת, המטרה שלו הייתה שנשקיע בחיים של עצמנו- בסוף הכסף הזה גם ככה חוזר אלינו הצעירים. זה היה מדהים לראות את כמות העושר האנושי שהייתה בפנים. אנשים שהופיעו למען הרשת או תרמו את הכישרון שלהם לרשת, ולמעשה מכרו אותו- הם הרגישו הרגשה עילאית שמישהו מוכן לשלם על הכישרון שלהם. לראות את כל העושר האנושי הזה זה היה רגע שאני לא אשכח בתפקיד.

מהם היעדים שלכם לשנה הקרובה?

הרשת עובדת על לפתח משאבים עצמיים כדי שתהיה כמה שיותר ברת קיימא ותסתמך כמה שפחות על תרומות חיצוניות ופילנתרופיה, הרשת כבר מבוגרת במושגים האלה. אנחנו עובדים קשה על הקמת השמבאלה- בוטיק יד שניה קהילתית חברתית שמטרתו לצמצם את תרבות הצריכה, פתרון אלטרנטיבי משלנו להתמודדות עם משבר האקלים. הכסף שייכנס מהחנות ממנה יחזור בדמות אירועים חברתיים וסצנה צעירה. היא תהיה צמודה לקפה רגע בפארק והעבודה עליה מרגשת בטירוף.

הרשת שייכת לשכונה ב' בהגדרה? או לצעירים בכל באר שבע?

נגעת בנקודה חשובה, אנחנו נעים בין הציר של צעירים לבין הציר של שכונה. צעירים, הכוונה בעיקר לסטודנטים, חברה שאחרי התואר ומשפחות צעירות. אנחנו, החברה שבשלב שאחרי התואר, זו קהילת הבסיס של הרשת. האנשים שהכי יצטרכו את הרשת לתחושת הבטחון הקהילתי, להרגיש שאנחנו לא לבד פה ויש עוד מלא אנשים כמונו. אנחנו יכולים לייצר לעצמנו בחיים דברים שהם מעבר, זה שיש לי פה עבודה וזוגיות לא אומר שאני לא יכולה לייצר משהו שהוא נוסף לזה, הרבה פעמים אנשים אומרים לי שהם נשארו כי הם ידעו שהרשת קיימת, שזה מרגיע אותם. הקהילה הנוספת בתוך צעירים אלו משפחות צעירות, החברה שהקימו את הרשת והם עדיין לוקחים בה חלק, פשוט ברמת השתתפות שונה, וקהילה שלישית מורכבת מסטודנטים שבשנתיים האחרונות הם הרבה פחות חלק כי הקמפוס כבר לא כל-כך רלוונטי לעשייה חברתית כמו פעם. הם כבר לא חיים בקמפוס מהבוקר עד הערב. הסטודנט הממוצע היום הוא הרבה יותר חלק מהדירה שלו, מהמרחב שלו בשכונה.

שאלת על הבחירה להתמקד בשכונה ב'. אז, הבחירה נעשתה כי פעם ה"פוסט תואר" גרו בשכונה ב', והיום אנחנו ממשיכים לבחור לפעול בה כי השכונה קיבלה אופי מאוד קהילתי (לא רק בגלל הרשת, יש פה עוד הרבה מרכיבים וסיבות ביניהן גם פארק הסופרים). אבל זה לא אומר שלא נעשה דברים במרחבים אחרים בעיר, פשוט המיקוד שלנו נמצא פה. מה המטרה של הרשת? שאנשים יתרשתו בתוכה ויכירו עוד אנשים וירגישו שהם חלק ממשהו שהוא גדול יותר. זה פחות קורה שעושים אירוע בכל העיר ואנשים נוסעים ממקום למקום, וזה קורה יותר בללכת ממוקד למוקד באירוע שכונתי. אבל כן, אסייג ואגיד שיש אירועים שהמיקוד בהם יותר על צעירים ופחות על שכונה ולכן נבחר לעשות אותם במיקום אחר.  

אחד הדברים שאנחנו הכי מאמינים בו ברשת זה אלגואיזם- שילוב של אגואיזם ואלטרואיזם, אני אעשה קודם כל משהו כי הוא בוער בתוכי ואם הוא תורם לאחרים מה טוב- אבל קודם כל כי לי בא לעשות אותו. למה בשכונה ב'? כי כאן אנחנו גרים ובנו המרחב השכונתי בוער. אם יקום מישהו משכונה אחרת וירצה להקים רשת צעירים או מיזם חברתי כמו שלנו אני אהיה הראשונה שתלווה אותו בתהליך. אבל זה צריך להיות משהו מתוך המקום.

נעת כל החיים בין הציר החברתי לציר הפוליטי, אחרי הניסיון ברשת יש שאיפות פוליטיות לפוליטיקה העירונית או הארצית?

אני חושבת שתמיד יהיו לי את המחשבות על זה, כי אלו שני העולמות שהכי בוערים בי ומדגדגים לי לפעול בהם. אני דור Y קלאסית וכך גם החשיבה של הרשת. אנחנו כצעירים בני הדור הזה, כל הזמן מתבלבלים עם מה בא לנו לעשות בחיים, דור שיכול להחליף מקצועות כל הזמן. יש בזה משהו מאוד מעניין בעיני ואני מתעניינת לראות לאן החיים יובילו אותי.

יש לי משיכה לעולם הפוליטי, הוא מעניין אותי, מתחביביי להיות בטוויטר, לראות מה קורה ולהיות פעילה בו. כשהייתי באגודת הסטודנטים ריכזתי את הפעילות של התאים הפוליטיים והובלתי תא פוליטי. אבל אני גם מאוד נהנית מהעולם החברתי, שיש בו פחות אתגרים של מה דעתך ואיפה היא נמצאת ביחס לסקאלה מסוימת. יש בעולם החברתי מלא טוב שהוא מדבק ואנשים רוצים לקחת חלק בו, וגם אני.

מה המסר שלך לעולם?

אם יש לך חלום, אל תיתן לו ללכת. הרשת התחילה ככה, וגם כל מה שמתרחש בתוכה. אנחנו חיים בעיר שהכי מעודדת ושותפה להגשמת החלומות שלנו, זכינו.