הוא כתב את השיר, היא שרה אותו ואז הם גילו

"מגיל אפס עד גיל שמונה סבתא שלי גידלה אותי, היא הייתה המטפלת שלי, היו לי לדעתי יותר שעות עם סבתא משעות עם אימא", נזכר בילדותו מור דיעי חנני שנולד וגדל בבאר שבע, "בגיל שמונה סבתא הייתה בדרך חזרה מאילת ברכב עם סבא שלי, אבא שלי ועוד דודים שלי והייתה תאונת דרכים, היא לא הייתה חגורה ונהרגה במקום. פתאום בבת אחת העולם שלי התהפך".

לאחרונה יצא השיר 'ונשארת להמשיך לבד' אותו כתב מור כהוקרה לסבתו מדלן דיעי ז"ל, שיר המספר על החיים בשכונת נווה נוי בבאר שבע ומוקדש למלחמה בתאונות הדרכים. במשך מספר חודשים חיפש מור זמרת מתאימה שתבצע את השיר עד שלבסוף הגיע לסימה עמיאל דיכנה, רק אחרי שהחלו לעבוד יחד הבינו כי שניהם גדלו בשכונה הוותיקה בעיר. בראיון ל'באר שבע נט' שמענו מהם על החיבור לבאר שבע, חשיבות הקשר עם הסבים והסבתות והדור המבוגר והמסר שחשוב להם להעביר באמצעות השיר.

"אני גדלתי בחברה מערבית חילונית, אבל במשך הזמן הבנתי שהאישה שהכי הערצתי בחיים הייתה סבתא שלי. היא הייתה במרכאות "אישה פשוטה", היא לא למדה, לא עבדה, לא דיברה עברית... היא לא ענתה על הקריטריון שמסמל כביכול הצלחה בחברה שלנו, אבל היא הייתה מיוחדת בדרך שלה", סיפר מור. את השיר כאמור כתב מור דיעי חנני, ביצעה אותו סימה עמיאל דיכנה, על לחן של השיר You let me walk alone של מייקל שולטה. גם בעיני סימה ההנצחה של הפשטות זה היופי בשיר: "מור כתב שיר על סבתא שלו שנהרגה בתאונת דרכים, הוא רצה להנציח אותה בפשטות שלה. היא לא ידעה לקרוא, היא הייתה מדברת איתו בערבית... הוא היה כל כך מדויק שזה עבר אליי וריגש אותי".

"גרנו בית מול בית, חצר אחת,
בין רחוב תמר, לרחוב אטד.
אחד מנכדיי, האושר של חיי.
וגם כשגדלת, אתה נזכר, זה רק אותו רחוב תמר.
…ושתק רחוב אטד, כי נשארת להמשיך לבד"

איך נוצר החיבור ביניכם?

מור: "את השיר עצמו כתבתי לפני שנה. חיפשתי מישהי שתבצע אותו, היה לי חשוב שזו תהיה זמרת בוגרת עם ניסיון, מישהי שתתאים לייצוג עדתי של סבתא שלי שהיה לי חשוב להעביר. ואז הגעתי לסימה".

סימה: "ישבתי בבית יום אחד, פתאום אני רואה ממנו הודעה שהוא רוצה שאשיר שיר על סבתא שלו. הוא קיבל עליי המלצה משוש רייזמן, פסנתרנית שהכרתי לפני שנים. אז שלחתי לו הקלטה שלי מבצעת את השיר, הוא התרגש וכך התחלנו לעבוד יחד על השיר".

במהלך העבודה המשותפת הבנתם שגרתם באותה שכונה בבאר שבע- איך היו התחושות?

מור: "הלב שלי צנח! אבא שלי שמע שזו סימה עמיאל ומיד אמר שהיא בעצמה מהשכונה, סיפר לי עליה וכולם התרגשו, היא הייתה גאוות השכונה, זה ממש עולם קטן. ככה הבנתי שגם לה היה חיבור אישי לשיר ולשכונה, זה מה שנתן את האימפקט לשיר והפך אותו למרגש".

סימה: "כשראיתי שבשיר הוא כתב על רחוב אטד אמרתי לו שאני גרתי ברחוב שיזף, הבנו שזה בעצם בבאר שבע וגם הוא גדל בשכונה, התרגשתי מאוד. אני מופיעה כבר שנים לבני הגיל השלישי בדיור מוגן ופתאום בשיר הזה יצאה לי שירה קצת אחרת, עם הרבה רגש. זה נכד שכותב ושר לסבתא שלו, הוא מאוד מוכשר ומאוד התרגשתי. זה היה מדהים שהמשפחה שלו יודעים מי אני ומכירים אותי מהשכונה".

מה המסר שהיה חשוב לכם להעביר באמצעות השיר?

סימה: "השיר בעיני מאוד ממצה את האווירה שגדלנו בה בשכונה בבאר שבע, שכונה מאוד פשוטה עם אנשים מהרבה עדות ותרבויות, אני התחברתי לזה מהר בלי לדעת אפילו שהוא בעצמו מכאן. הוא מדבר בשיר על סבתות שלא מפחדות, היא קוראת לו "יא אלבי", זה משהו שכבר לא רואים היום...זה שיר שמנציח את הדור המבוגר בפשטות שלו".

מור: "מבחינתי השיר הוא הוקרה לסבתות ובכלל לדורות המבוגרים, אנחנו לא מבינים עד כמה הדור המבוגר הוא אוצר שחי בנינו. הם האנשים הכי מעניינים שיש, אפשר להעריץ בהם כל כך הרבה דברים. הם אנשים שלכאורה לא ידעו קרוא וכתוב, לא עבדו, הסבתות היו עקרות בית... אבל מהם אנחנו צריכים ללמוד הכי הרבה. יש גם כמובן את המסר העקיף של זהירות בדרכים שחשוב לי להעביר, וזה גם מתחבר לימי הקורונה. בימים הקשים של הקורונה הבדידות הופכת למחלה קשה, בעיקר בקרב הדור המבוגר. השיר 'ונשארת להמשיך לבד', מוקדש לכל הסבתות והסבים שנותרו רחוקים מבני המשפחה שלהם. זה שיר הלל לדור המבוגר".