משוגעת על הבמה

"ההצגה "משוגעת" נוצרה בתהליך שהיה משוגע, כולנו נשים יוצרות שלקחנו חלק בתהליך הזה. זו הפקה של בוגרות ובוגרי גודמן וכולנו התגייסנו למטרה הזו עם שיגעון וטירוף בלב ובנפש והצלחנו לגרום לזה לקרות אחרי עשרה ימים", סיפרה ל'באר שבע נט' עדינה חיימיס, במאית ההצגה "משוגעת". ביום שני הקרוב ה-22.03 תשודר בבכורה מקוונת ההצגה "משוגעת" של בוגרי מחזור י"ג של גודמן בית הספר למשחק. בראיון סיפרה עדינה על תהליך העבודה שנעשה בימי קורונה ובין הסגרים, כאשר שש סטודנטיות משוגעות ובמאית אחת משוגעת נכנסו לבמה ועבדו עשרה ימים בלבד על ההצגה.

בגודמן מזמינים אתכם לצפות בגרסה הבימתית למחזה "משוגעת" של היוצרת יעל רונן, בבימויה של עדינה חיימיס, מחזאית, בימאית, מלחינה ויוצרת וגם מורה בגודמן, זוכת פרס המחזאית בפסטיבל עכו 2020. המחזה מתאר את סיפורן של 4 מאושפזות בבית חולים פסיכיאטרי השונות מאוד אחת מהשנייה,  במהלך שהותן במחלקה הסגורה מתפתחת בניהן חברות לא שגרתית המתבססת על הדבר היחיד המשותף להן- הצורך הבסיסי באהבה. כל אחת מהצעירות מוצאת את דרכה המיוחדת להיטמע בשיגעון המיוחל, זה שיעזור לה להכיל את הכאב.

ספרי על התהליך של ההצגה, עבדתן על ההצגה במשך 10 ימים בלבד? איך הכל התחיל?

"משוגעת עבר את כל תקופת הקורונה, בכל סגר הוא נדחה מחדש. התחלנו עבודה, הכרתי את הבנות בין הסגר הראשון לשני והייתי אמורה להתחיל לעבוד איתן, אבל אז הגיע הסגר השני וטרף את הקלפים. זה היה מבאס כי חיכינו לזה, וגם כל כך התאהבתי בהן, הקשר שנוצר בין הקאסט לביני היה מדהים. המשכנו להיות בקשר בזום ובסופו של דבר נותר מרווח זמן של עשרה ימים שכולנו היינו פנויות לעבודה על "משוגעת". אז דיברתי עם שיר גולדברג המנהלת האומנותית והיא מאוד האמינה בי, זה לא מובן מאליו, היא נתנה לי את המושכות וסמכה עליי וזו הזדמנות להודות לה ולהנהלת בית הספר. ידעתי שאנחנו מוכנות, הכרנו את הדמויות וידעתי שיש לי פרטנריות שמגויסות לחלוטין וחדורות מטרה, הן הלכו איתי יד ביד ובלעדיהן זה לא היה קורה. בסופו של דבר תוך עשרה ימים העמדנו הצגה של שעה וחצי, כשכולם הצליחו להיות מספיק משוגעים כדי להצליח לעשות קסם שלרוב לוקח מספר חודשים בתיאטרון. היינו באולם בימים האלה מהבוקר עד הלילה, זה תהליך שלא נשכח, זה היה מאוד כיף ומעצים. כשאת מצליחה לעשות דבר כזה את מקבלת עוצמות שאין להן תחליף, זה כמו לרוץ מרתון ארוך בזמן קצר ולנצח".

מה גרם לך באופן אישי להתחבר לעלילה והתוכן ב"משוגעת"?

"כיוצרת וכאישה יש לי דיאלוג תמידי עם עצמי על הגבול הדק שיש בין שיגעון לבין משהו שהוא לכאורה נורמלי. תמיד ענין אותי לדעת איך אדם ששונה ממני בעצם רואה אותי כשונה ממנו. בתוך המחזה אפשר לראות נקודת מבט אחרת על החיים, כשהצופה בקהל פתאום מסתכל על הדמויות עם חמלה וחוסר שיפוטיות. עוברות בהצגה דקות ארוכות בהן את שואלת את עצמך איך את מסתכלת על שריטות שקיימות אצל אחרים אבל בעצם קיימות גם אצלך. שריטות וצלקות מחוויות ילדות, מהקשר עם ההורים, שאלות על ביטחון עצמי ודימוי עצמי. בעיני בסוף עם כמה שאנחנו שונים ומורכבים, האישיות שלנו כני אדם מורכבת מדברים דומים. מה שמאוד עניין אותי בהצגה זה הקשר שבין הורים לילדים וחוויות הילדות שכולנו צוברים. מה שנראה כמו חדר ילדים תמים ונעים לכאורה יכול להכיל בתוכו חוויות לא קלות וכואבות. אז היה לי חשוב לעסוק בדיאלוג הזה בין התמימות של הילדות והחום שכל הדמויות מחפשות שהן כבר לא מרגישות עם ההתבגרות, לצד הקושי הגדול שצף בתוך מוסד טיפולי ומהווה טריגר לחוויות והזיכרונות".

צוות מנצח של נשים

אם תשאלו את עדינה, בעיניה העובדה שרוב הצוות שעבד על "משוגעת" מורכב מנשים, זו אחת הסיבות שהן הצליחו להרים את ההצגה בתוך עשרה ימים בלבד. "ההצגה הזו בהחלט הייתה דבר נפלא בגלל שרוב הצוות הוא נשי, לצד שני שחקנים מוכשרים. השחקניות, הבימאית, מעצבת התפאורה, התאורנית, המנהלת האומנותית... רמת ההעצמה הנשית הייתה גדולה, זו הייתה ממש חגיגה", אמרה עדינה, "ואני גם אגיד שאחת הסיבות שהצלחנו לעשות את זה היא בגלל זה, היינו ממש צוות מנצח של נשים".

ההצגה ללא ספק שמה במרכז הבמה את הנשים ומעלה שאלות בנוגע למעמד האישה בחברה שלנו בעקבות ובהמשך לחוויות הילדות שלה. "אני בעצמי מתעסקת בימים אלה המון בכל מה שנוגע למעמד האישה בכלל בחיים ובפרט בתחום שלנו. בעיני יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות, נשים עדיין נמצאות במעמד שהוא לא שווה ערך ברמת שוויון ההזדמנויות ושוויון הזכויות מול גברים", מסבירה עדינה, "בעיני גברים ונשים שונים בתכלית אבל זה עדיין לא מקנה את הזכות להיות פחותה או בתחושה מתמדת של אפליה, חוסר צדק או אי שוויון הזדמנויות. בסופו של דבר אנחנו סוללות לעצמנו את הדרך ואנחנו לגמרי בדרך למעלה".

את מזמינה את כל הקוראות והקוראים לצפות בהצגה? כל אחד יכול להתחבר אליה?

"אני בטוחה שכל אחת ואחד יכול להתחבר אליה. ההצגה מתעסקת בזיכרונות וחוויות הילדות שיש לכולנו, זה תמיד נמצא שם ומלווה את החיים שלנו. ההצגה מאוד מרגשת, הדרמה בה חזקה ונוגעת ללב ומצד שני היא גם קלילה ומצחיקה. אני מאמינה שתיאטרון צריך להיות כאן ועכשיו, משהו שצריך לראות בעיניים והייתי שמחה אם ההצגה הייתה פוגשת קהל אבל אנחנו לא בתקופה רגילה וגמישות זה הדבר הכי חשוב שצריך ללמוד בתקופה הזו. לכן גם הגמישות המחשבתית של הקהל היא חשובה, אז אני מזמינה את כולם לפתוח את המחשב או הטלוויזיה להתמסר ולצפות בהצגה, ובטוחה שתוכלו להתרגש וליהנות ממנה".

המחזה  "משוגעת" של היוצרת יעל רונן בבימוייה של עדינה חיימיס ובהפקת גודמן בית הספר למשחק בנגב. שחקנים: איה-  אלמוג מילכיקר / רותם שמחי, אדית - רעות עמבר, סירקין - ירדן רז, יאנה -עדי שפרן, ויויאן - מיכל שקדי, טומי - שיר אשכנזי / ריבי הלאי, בני – אלון בראל, גיא – תומר פאר.

ההצגה בהשתתפותם של בוגרי מחזור י"ג בגודמן פתוחה ללא עלות לכולם ותשודר בבכורה באתר של גודמן בית הספר למשחק ביום שני הקרוב ה-22.3 בשעה 20:30. כתובת האתר: https://www.act-b7.co.il/