'לחיים': הגפנים ב'בארי' צומחים מחדש!

מדי יום עושה תום קרבונה, את דרך הנסיעה בין קיבוץ חצרים שבו הוא מתגורר זמנית, לקיבוץ בארי, מקום שנולד בו גדל והתחנך. בבארי שוכנים המחלבה והיקב בראשותו, שם הוא ממשיך לייצר ולפתח ולהגשים את חלומו, על אף האובדן הקשה בשבעה באוקטובר, כשאיבד את אימו, גלית, וחברו ושותפו לדרך, דרור אור, זכרם לברכה. קרבונה לא עוצר, בנחישות ובהתמדה, הוא ממשיך את העסק שהפך לשם דבר באזור, ושומר על אופטימיות ומאמין שעוד יבואו ימים טובים.

תום קרבונה (36) נולד בקיבוץ בארי, שם עשה את שנותיו הבוגרים. נשוי לבר, להם ילד בן שנתיים וחצי (השני בדרך). אימו, עלתה מסידני שבאוסטרליה כשהייתה בת ארבע עשרה, אביו הגיע לישראל מאיטליה ועסק כמתנדב בקיבוץ, שם פגש את אשתו לעתיד.  לאחר שירותו הצבאי, תום וחברתו שהפכה לאשתו, טסו ללימודים במילאנו באיטליה. תום, למד מדעי הגפן והיין, היא למדה אדריכלות, ובעיצומו של נגיף הקורונה שהחל להתפשט, חזרו ארצה לביתם הטבעי בבארי.

"אני אוהב גם חקלאות, צמחים, טבע, וגם כל מה שקשור לגסטרונומיה, קולינריה", מספר, תום קרבונה, בראיון עימו. כשחזר לקיבוץ בארי, התוכנית להקים עסק של יינות - כבר הייתה  בשלה אצלו בשלבים מתקדמים ומגובשים והחזון נראה קרוב מאוד למימוש. "מהרגע הזה, נראה כאילו אני מנסה להבין איך הקיבוץ עובד, איך אני מחבר את כל הדברים שיש לי בראש, משהו עם רגליים באמת, כאילו להניע את כל הדבר הזה, כי אין לי ענבים, אין לי יקב, בלי פלטפורמה, אין לי תקציב, כלומר איך מתחילים דבר כזה בקיבוץ".

השבעה באוקטובר, נחת על תום קרבונה, כרעם ביום בהיר, טרגדיה רדפה טרגדיה, וכמו כולם ביישובי העוטף, המתקפה הרצחנית באה בהפתעה גמורה שגבתה מחירים כבדים מאוד בחיי אדם ובפגיעה ברכוש ובתשתיות. תום, איבד באותה שבת השחורה את אימו, גלית, וחברים שהכיר, ביניהם דרור אור, חברו ושותפו למיזם, שנחטף ונרצח וגופתו עדיין מוחזקת בעזה. גם רעייתו של דרור, יונת אור, נרצחה בקיבוץ, שניים מילדיהם נחטפו לעזה ושוחררו אחרי חמישים יום. דרור אור, היה חבר קיבוץ בארי, במקור מהקיבוץ השכן רעים. "דרור עבד מספר שנים במחלבה, ולמעשה דרכו התחברתי למחלבה, והייתי חוזר בתקופות הקיץ ובחופשות לעבוד שם", מספר תום קרבונה על חברו הקרוב.

בוקר השבעה באוקטובר נחרט עמוק בזיכרונו של תום קרבונה, הוא משחזר את אותן שעות גורליות וקשות, כשהוא אשתו ובנו, שהו בתוך ממ"ד שעות ארוכות מתישות וגורליות, כשהם מנותקים מהעולם החיצון וחסרי אונים. "ביום הזה באמת הסתתרנו בממ"ד, מנסים להיות בקשר עם כמה שאפשר אנשים, ולנסות לחסוך סוללה (של הנייד). כמובן, ככל שהזמן עובר, אנחנו מבינים מה מתרחש. הקשר עם ההורים, עם אמא ואבא, שמתגוררים באותה שכונה אבל בנפרד, הקשר התנתק בסביבות שעות הצהריים. עם אמא דיברנו בסביבות השעה שתיים עשרה, עם אבא שלי הקשר התנתק מוקדם יותר, היינו בממ"ד עד שתיים לפנות בוקר. באותה שעה הגיע הצבא וחילץ אותנו, אז עדיין לא היה לנו מושג מה קורה, כי לא היה זמן וסוללה כדי להיות מעודכנים. למדנו על ההיקפים רק שיצאנו וראינו שכל הדרך עד לנתיבות שזה אזור מלחמה.".

מכאן והלאה מה עשיתם, איזו אינפורמציה קיבלתם?

"נסענו לצפון להורים של אשתי, היינו שם שלושה ימים. ביומיים הראשונים חשבנו שאמא שלי בכלל חטופה, כי לא קיבלנו שום מידע אחר ולא היה קשר איתה. ואז הודיעו לנו שהיא נרצחה".

איך אתה מתמודד עם האובדן?

"אמא זאת אמא, אני משתדל להיות עסוק כל הזמן, ואני משתדל לחשוב חיובי, להיות שמח ואופטימי למרות שזה מאוד קשה, ואני לא מתעסק בזה יותר מדי, כאילו כל מה שקשור לשבעה באוקטובר אני די נמנע".

אתה נמנע במכוון?

"כן".

מנסה להדחיק?

"לא להדחיק, להימנע. אני לא מחפש את זה, לא צורך את זה, יש את הימים שמוקדשים יותר לזה, היו מספר חודשים אחרי השבעה באוקטובר שמאוד חיפשתי את הוויז'ואל  , של מה שקרה בבארי בשביל להשלים לי את התמונה. ואחרי שהרגשתי שהשגתי, את מה שחיפשתי, אז גיליתי שאני פשוט נמנע מהדברים האלה".

החיבור לדרור נוצר במחלבה?

"כן, החיבור שלנו נוצר כשבאתי לעבוד במחלבה, שכאמור זה תחום שמעניין אותי, כי זה אוכל ומאוד דומה להכנה של יין. כשהבנתי שאני לא חוזר לאיטליה, באתי לדרור עם החזון, הוא מתוך המחלבה כבר עם המוניטין בקיבוץ, הוא ממש עזר לי לקדם את כל העניין הזה".

דרך היין, תום קרבונה, מנציח את חברו דרור אור ואשתו יונת, כחלק מההערכה הרבה לחברות ושותפות לדרך. "את דרור ויונת הנצחתי ביין הראשון שעשיתי בשביל הקיבוץ, קראתי לזה D'OR, זה יין שדרור היה עוד בחיים שהתחלנו לייצר אותו, הוא טעם אותו, הבאתי למחלבה כדי להתאים את הגבינות ליין הזה, אז הקדשתי אותו להם, זו הנצחה".

את המפגש עם היינות החל תום במקלט קטן בקיבוץ, השלבים הראשונים שבו עסק בתחום נבנו בעצם שם, והוא העניק לזה את השם 'יקב'. כשהחליט לעשות מזה עסק של הקיבוץ, הוא הבין שזה כבר לא יכול להיות במקלט. "כרגע אני מייצר יין ביקב חיצוני, עד שיבנה בבארי יקב, אבל השם הוא תחת 'יין בארי'". בשל האקלים החם, רוב היינות המיוצרים הם לבנים ומרעננים יותר. דוגמה ליין שמייצר תום קרבונה: רוזה שמורכב משלושה סוגי ענבים: ויונייה - ענב לבן, סירה (שיראז) - ענב סגול כהה ומלבק - ענב אדום כהה. "אני מאוד אוהב את המרכיבים האלה, כי כשהם תססו ביחד, ומשתלבים ממש טוב, וכל אחד משלים, יש לו צבע יפה בעיניי, הוא מתאים לאקלים שלנו, כי הוא גם קליל וחד, אבל גם יש לו טעם" אומר תום.

היו לכם שאיפות לפתח מיזם משותף?

"כמובן, שנינו פנטזיונרים שחושבים בגדול, למשל שיהיה מתחם תיירותי קולינרי מחוץ לקיבוץ, לאגד את כל התוצרת המקומית הטובה שלנו למשהו אחד, כי כרגע העסקים נפרדים וכל אחד בחור אחר, לא מותאמים לקבלה של קהל, היינו עם אותו חזון בערך".

וכיום שאתה מוביל את העסק חושב להתפתח?

"מבחינתי זו רק ההתחלה, השאיפות הם באמת שבבארי יהיה ענף יין מאלף ועד תו, מהכרם ועד היקב".

אלו תגובות אתה מקבל על המוצרים שלך?

"באמת תגובות טובות, הרבה אנשים קונים כדי לפרגן, שזה ממש נחמד ומחמם את הלב, אבל אותי מעניין יותר היין, אם מגיע לאנשים, אם אוהבים אותו והתגובות טובות".

מתקפת הטרור שינתה אצלך את הדעה אם כדי להמשיך להשתקע בבארי?

"אם לא למדנו אחרי הפשלה הזאת, אז אפשר לסגור כל מקום, גם איפה שאתה גר וגם בתל-אביב, כי אז באמת הכל דפוק מהשורש. אז אני לא מאמין שהכל דפוק עד כדי כך שלא למדנו מהשבעה באוקטובר. זו הייתה פשלה לא מקרית, אנחנו היום בדיעבד, כולם מבינים שהמדיניות של הפוליטיקאים לא הייתה נכונה, ואני בדיעבד מבין, מה שלא היה לי לפני זה, כי אני סמכתי על הצבא במאתיים אחוז, בעיני הצבא עשה פשלה יותר גדולה מהממשלה, חד משמעית, הצבא פישל בענק, יותר מלהוביל מדיניות שגויה, אוקיי אפשר לטעות, אבל לא לשמור על האזרחים?! לא לעשות את התפקיד שלך ולזלזל בזה? זה פשע שצריך לשבת עליו בכלא בעיניי".

וזה דבר שגורם לך להתלבטויות אם להתגורר בבארי?

"לא גורם להתלבטויות, זה גורם לי לעצבים. נדע להגן על עצמנו שתהיה עוד 'פלטה' כזו גדולה. היו קיבוצים שהצליחו עם מזל ותושייה ומערך יחסית נכון, כמו שאמרתי, אני לא חושב שזה הגיוני שיקרה דבר כזה עוד פעם, כי אחרת אפשר לסגור הכל פה, לא הייתי נשאר פה, ולא היה לאף אחד מה להישאר פה, אם דבר כזה לא לומדים".

מה חושבים בבית?

"אשתי ואני עסוקים בלשקם את בארי זה המוטיב. ממה שאני מתרשם הרוב יחזרו לבארי".

מה חשוב לך לומר לסיום?

"השיקום של קיבוץ בארי לא יושלם עד שיחזרו כל החטופים, בכלל השיקום של הקיבוץ והמדינה שכולם יחזרו ושהחמאס יעלם. עם ישראל חי".