ורה (37) וולדימיר (69) אורנוב מציגים: לאהבה אין גיל
30.11.21 / 20:54
תכירו את הזוג שעוד ידובר עליו רבות. היא: ורה אורנוב, בת 37, שחקנית, סיימה בית ספר למשחק ברוסיה בשם ''נבוסיבירסק" ושיחקה באין ספור הצגות בתיאטרון הרפרטוארי. הוא: ולדימיר אורנוב, בן 69, במאי תיאטרון, טלוויזיה, מבקר תיאטרון, שסיים לימודיו במכון הרוסי לאמנויות התיאטרון, ביים הצגות נחשבות וגרף פרסים יוקרתיים. יחד: הם זוג נשוי, שעלו לארץ מרוסיה לפני שלוש שנים ובחרו לחיות בבאר שבע כדי להקים ולנהל תיאטרון בשם "תיאטרון אמוציונלי של ולדימיר אורנוב", שבו הם מציגים רפרטואר הצגות ברוסית (בקרוב גם בעברית) ומקווים שגם בהמשך יגיע סיוע כספי לקידום המקום.
בימים אלה, עושים השניים חזרות להצגה חדשה בשם "שלוש אחיות נוספות", מאת צ'כוב, שתצא לאור בסוף החורף. במקביל, ורה סיימה לאחרונה קורס "ליצנות רפואית" ובקרוב היא תתחיל לעבוד כליצנית רפואית בבית חולים סורוקה". ריאיון ראשון עם מי שבחרו להחיות את עולם הבמה בבאר שבע ולא נותנים להפרשי הגיל (32 שנה) או הקשיים - לוותר על החלום והאמנות שבלב.
תכירו את ורה: עבדה ברוסיה במספר תיאטראות רפרטואריות ושיחקה תפקידים כמו הנסיכה טוראנדוט (מחזה "טוראנדוט" מאת קרלו גוצי), את אנה (מחזה "אושר גנוב" מאת איוון פרנקו) את לובה ( מחזה מאת אנדריי פלטונוב) פרוזינה (מחזה "קבצן" מאת מולייר) ועוד תפקידים ראשיים, טרגיים, קומיים, דרמטיים בחייה.
ולדימיר ביים כ 160 סרטים ומחזות של תיאטרון, לטלוויזיה רוסית, שעד היום מציגים אותם בערוץ שלהם. כמה מהם שודרו בישראל בערוץ רוסי. הוא היה במאי במספר תיאטראות ברוסיה, ביים הצגות דרמתיות וגם מוזיקליות, זכה בפרסים על בימוי, כולל קבלת פרס הכי גדול של "מסכת הזהב" ברוסיה, לימד משחק בבית ספר למשחק ואף לימד היסטוריה של תיאטרון רוסי בארצות הברית (אוניברסיטת הרוורד, קולומביה, בוסטון).
השניים הכירו בבית ספר למשחק ואחרי סיום הלימודים החלו לעבוד עד שהתאהבו זה בזו. אהבה כזו שלא תיתן להפרש הגילים לוותר על חתונה רומנטית "מאוד טוב ומעניין להיות ביחד ואף פעם לא פגשנו עמדות שליליות מאחרים" אמרה ורה על הפרשי הגילאים. מבחינתם האהבה מנצחת ללא קשר בני כמה הם.
למה עליתם ארצה?
"יצא ככה שישראל נכנסה לחיים שלנו ותפסה יותר ויותר מקום. קודם טסנו לארץ כתיירים וביקרנו אצל הקרובים שלנו. ברוסיה ביקרנו את מרכזי תרבות ישראלי, בתי כנסת, חגגנו חגים יהודיים עם הקהילה. אהבנו לאכול במסעדות ישראליות. כך שההחלטה שלנו לעלות לארץ הגיעה באופן טבעי.
ולמה בחרתם באר שבע?
"בחרנו את באר שבע כי פה גרים קרובים שלנו. עוד סיבה שולדימיר נולד בטשקנט ומזג האוויר בבאר שבע מאוד דומה לשם. מה חשוב? ראינו בבאר שבע פוטנציאל להקים את תיאטרון חדש, שיעבוד בשתי שפות – גם עברית וגם רוסית. שמנו לב שבעיר המון אנשים שמתעניינים באמנות. יש בעיר אוניברסיטה, שכונות חדשות נבנות, באר שבע מתפתחת ויש מקום לתיאטרון חדש שלא יהיה דומה לאף תיאטרון".
למה הכי הכי קשה להתרגל?
"הכי קשה להתרגל לג'וקים גדולים שהיו במקום הראשון שגרנו בו אחרי העליה – מרכז קליטה יעלים (לפני שמצאנו דירה להשכרה). אחרי העליה אני מיד התחלתי ללמוד באולפן. ולדימיר, שאין לו כשרון לשפות, לומד מילים בתוך שיחות עם נהגי מונית, מוכרים, רופאים, שכנים וכו"
באולפן שבו למדו את השפה, הכירו השניים מוזיקאיים שהתאימו לראש האמנותי שלהם, ומיד החלו לעשות הצגה ביחד. "ולדימיר ביים את ההצגה מאת שירים של אלכסנדר גאליץ' סיפרה ורה "עזרו לנו להציג אותה מסניף עירוני של משרד הקליטה והעלייה, וההצגה יצאה לאור במאי 2019 במתנ''ס לוין".
כדי להיות שחקנית בתיאטרון ישראלי הבינה ורה שצריך קודם כל היה צריך ללמוד עברית. "אחרי שנתיים היה לי בטחון לדבר ולהבין" הסבירה "ורציתי לנסות לעשות אודישן לתיאטרון באר שבע, אבל פתאום קורונה הגיעה והתיאטראות לא עבדו. אני חושבת שכשאנחנו נחזור לחיים רגילים, אני אנסה לעבור את אודישן."
ומה עם האמנות שבכם?
"בינתיים יצאה לאור ההצגה השניה שלנו (בימוי ולדימיר אורנוב) והיא נקראת "חמסין" מאת דניאל וקסמן. שיחקנו אותה פעמיים בבאר שבע בגלריה פרטית. קיבלנו תגובות נפלאות מהקהל והבנו שאנשים פה זקוקים לתיאטרון כמונו. נתנו השם לתיאטרון שלנו – "תיאטרון אמוציונלי של ולדימיר אורנוב". עכשיו אנחנו עושים חזרות להצגה חדשה מאת צ'כוב, שנקראת "שלוש אחיות נוספות". אנחנו מקווים שהיא תצא לאור בסוף החורף. יחד עם זאת סיימתי קורס "ליצנות רפואית" ועכשיו עומדת להתחיל לעבוד כליצנית רפואית בבית חולים סורוקה".
ורה: "כשעבדתי בתיאטרון רפרטוארי ברוסיה היתה לי רק משימה אחת – לבוא ולשחק דמות וזהו. עכשיו, כשאנחנו עושים תיאטרון בעצמנו, יש המון משימות. אני מטפלת בציוד, תלבושות, צריך למצוא זמן לחזרות, למצוא מקום להציג, לשכור עולם שמתאים להצגה, אנחנו דואגים האם קהל לא יבוא.זה מאוד מעניין, אבל קשה, בוודאי. זה אתגר שצריך להתגבר. חסר לנו סיוע כספי, אבל אנחנו מקווים שזה יגיע בהמשך".
מה ההבדל בין תיאטרון רוסי וישראלי?
"גם לנו מעניין להבין את זה ולכן אנחנו מבקרים בהצגות. שמנו לב ששחקנים פה אמוציונליים ומוזיקליים. ולדימיר ממשיך לביים סרטים בשביל ערוץ "תרבות" ברוסיה. לא מזמן הוא ביים שני סרטים על סופרים מפורסמים ברוסיה שגרים בישראל: יגור גוברמן ודינה רובינה. בבאר שבע הוא מביים הצגות וכותב זיכרונות למהדורות אחרות".
התיאטרון שלכם הוא הבייבי שלכם בעצם
"התיאטרון שלנו נקרא "תיאטרון אמוציונלי של ולדימיר אורנוב", כי ההצגות שלנו באמת אמוציונליות, אקסצנטריות ומוזיקליות. אין לנו מקום קבוע להציג אותם ומציגים במקומות אחרות. כמה פעמים שיחקנו בבאר שבע, בכרמיאל, בפתח תקווה ובבית אברהם שפירא".
איך הקהל מקבל אתכם?
"תמיד קהל מקבל אותנו בחום ואהבה וזה נותן לנו תקווה וכוח להמשיך. עדיין אנחנו משחקים ברוסית, אבל בקרוב ייצאו הצגות גם בעברית"י.
מה עם ילדים?
"אין לנו ילדים, אבל לפני שנה, ברוך השם, נולדה לנו נכדה. היא גרה במוסקבה ואנחנו מאוד אוהבים אותה ומחכים לה שתבקר אצלנו."
מה התוכניות לעתיד?
"להמשיך לעשות מה שעושים עכשיו, לפתח את התיאטרון שלנו, אנחנו רוצים שיותר אנשים להכיר אותו. להתחיל לשחק בעברית. להמשיך להיות ליצנית רפואית. ולדימיר רוצה להמשיך לכתוב כתבות על תיאטרון ולביים סרטים. ואנחנו רוצים להיכנס יותר ויותר לחיים הישראליים ולחיים של העיר שלנו."
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
