האיש שראה הכל בראיון מיוחד לכבוד יום ההולדת של באר שבע

יקיר העיר באר שבע מרדכי בן אביר בן ה-96, הינו תושב באר שבע משנת 1958 ונחשב לאחד מהתושבים הוותיקים של העיר. מי שהגיע לבירת הנגב כ-8 שנים לאחר הקמתה הרשמית, ראה כמעט הכל בחייו.

הסיפור של בן אביר בישראל מתחיל בגיל 28. אז, בערב פסח 1955, הגיע מרדכי עם אשתו פאני, ילדו בן השלוש דניאל ו-8$ בכיס לקיבוץ מפלסים - ספינת הדגל של ההתיישבות החלוצית מדרום אמריקה בנגב לאחר חודש של הפלגה מארגנטינה, כשבני הזוג חדורים אידיאולוגיה ציונית נוסח 'לבנות ולהיבנות' אחרי פעילות בתנועות ציוניות בדרום אמריקה.

למרות שברוב הקיבוצים הונהג עיקרון שהחברים הם העובדים במטלות הקיבוץ בלבד, באותם ימים קידם ראש הממשלה דוד בן גוריון מהלך להוצאת אקדמאים ועובדים מוסמכים שונים במטלות הקיבוצים למפעלים שהוקמו ולתעשייה שהתחילה להתפתח ברחבי הארץ.

"אתה שומע את בן גוריון אומר בשפה פשוטה ברדיו שלהכריז על המדינה זה היה קל. החלק הקשה הוא להביא עולים ולפתח את הכלכלה'' מספר בן אביר ומוסיף - ''בא בן גוריון ואומר יש בקיבוצים אקדמיים, רופאים ומהנדסים שעובדים בחליבה, קטיף או גידול תפוחי אדמה. הוא הדגיש בפני המתנגדים למהלך שאידיאולוגיה זה דבר יפה אבל המציאות מחייבת שהאקדמיים שבקיבוצים יצאו לעבוד בתעשיות ובמרפאות. קשה לצעירים של היום לדמיין את המציאות של לפני 70 שנה, אבל אני שחייתי את זה - יצאתי מטעם הקיבוץ ונקלטתי לעבודה כמהנדס חשמל הראשון של מפעלי ברום ים המלח. השכר החודשי שלי עבר ישירות לקופת הקיבוץ''.

''אחרי כעשור בו עבדתי במפעלי ים המלח, אני שומע שבונים את בסיס חיל האוויר בחצרים ומאחר שלמדתי בארגנטינה הנדסת חשמל בהתמחות של שדות תעופה, אמרתי לעצמי שאני חייב לעבור לחיל האוויר. זה היה מיד אחרי מלחמת ששת הימים ב-67 לאחר שכוחות צה"ל כבשו את כל סיני עד התעלה והיה צורך להקים בסיסים לאורך הגבול החדש. אז התחלנו לבנות טייסות בבסיסים ושדות תעופה קיימים של הצבא המצרי''.

עוד מספר בן אביר: ''התמקמנו בבסיס חי"א מצרי ב'ביר גפגפה' שקראנו לו 'רפידים'. בנינו את יחידת בקרה אווירית 545 ב-'אום חשיבה' שתפקידה היה איסוף מידע והיא לקחה חלק חשוב מבין מרכזי המודיעין. לאחר חתימת חוזה השלום עם מצרים עסקתי בתהליך הפירוק של הציוד הצבאי בשטח סיני. אני זוכר את הרגע ב-15.4.1982 בו מסרנו למצרים את הבסיס 'עציון' שבנינו בשטח סיני בקרבת אילת, ועזבנו את חצי האי למען השלום עם מצרים''. 

במלחמת לבנון הראשונה, ב-1982 כשהיה בן 56 ופטור משירות מילואים, עבר מרדכי ועדה רפואית כדי להתנדב ולהתגייס לחיל האוויר. "הייתי בכושר מלא והוועדה אישרה לי פרופיל רפואי מתאים כדי להתגייס למלחמה. הגעתי לביירות והשתתפתי כמהנדס בהפעלות של שדה התעופה הבינלאומי של ביירות כבסיס צבאי ישראלי" באותם ימים אסור היה לדבר על מהלכי המלחמה, אבל בחלוף השנים הדברים הותרו לפרסום בסדרת הספרים של משרד הביטחון. בשל פעולות אלה, לאחרונה קיבל מרדכי בן אביר אות הערכה והוקרה על מפעל חיים בתחום הנדסת החשמל למען ביטחון המדינה והחתום ע"י שרת האנרגיה ח"כ קארין אלהרר.

מרדכי בן אביר הוא אדם שהשתתף בכל מלחמות ישראל למעט מלחמת השחרור, וכלוחם הוא גם מעז לדבר על הזקנה-  "הדור שלי הולך ונעלם. זה שאני בן 96 ועוד חי זה זכות שאני לא יודע מאיפה קיבלתי. מאחר שאני ראיתי ושוחחתי עם בן גוריון וגולדה מאיר למשל. זה דור שהיום נמצא בספרי ההיסטוריה או בבתי אבות מתמודדים עם תקופת הזקנה, לרוב לבדם". בשנים האחרונות בני הזוג לוקחים חלק ונעזרים בטיפול אישי בידי חברת 'משמרות – שירותי סיעוד ורווחה' הפועלת ברחבי הדרום ומעניקה ליווי וטיפול מדויק ומותאם אישית לכל אזרח ותיק שנעזר בשירותיה. "ההתמודדות היא בעיקר פיזית. זה לא בושה להגיד שמגיל מסוים אנחנו צריכים סיוע, אלו אנשים עם לב זהב שמפיחים חיים בקרב האוכלוסייה המבוגרת בדיוק בנקודות התורפה היומיומיות".

בגיל 75 יצא מרדכי למסע נוסף של לימודים מחודשים, ולאחר 7 שנים באוניברסיטת ברצלונה הוענק לו תואר דוקטור לבלשנות והיסטוריה. "הדבר שהכי חשוב לי לומר לנשים ואנשים בגיל הזה הוא שאין סיבה לוותר. אחרי כל המסעות שעברנו לאורך השנים מגיע לנו להמשך בשגרת חיים ולהנות מהזמן הפנוי, גם כאשר יש התמודדויות של זקנה. זה לא הזמן להרים ידיים, אלא לקחת אחריות, לקבוע מטרה ולא להרפות. גם אם צריך לתכנן ולהיכנס לתהליך של לימודים מחודשים- זה שווה את זה"