בית הדין לעבודה מתח ביקורת קשה על בית הדין הרבני בב"ש

בית הדין לעבודה בבאר שבע, השופט צבי פרנקל, הורה על ביטול פיטוריה של שולמית חלובה, בת 56 שהועסקה במשך 19 שנים במשרדי בית הדין הרבני בבאר-שבע, שם עבדה 4 ימים בשבוע ועוד יום בשבוע עבדה במשרדי המועצה הדתית באילת ממנה קיבלה את תלושי השכר.

משרד הדתות הורה למועצה הדתית באילת להפסיק את עבודתה של העובדת מהסיבה שהעסקתה היא ללא תקן וללא מכרז. המועצה הדתית נעתרה לבקשת משרד הדתות ופיטרה את העובדת,  למרות העובדה שלא היו טענות לגבי תפקודה. בית הדין קבע שפיטורי העובדת בטלים מאחר שלא התקיימו לפי חוקת העבודה שחלה על עובדי המועצות הדתיות.

לאחר החלטת בית הדין, המועצה הדתית הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בו טענה שהמדינה היא המעסיקה האמתית של העובדת והמועצה הייתה רק צינור לתשלום השכר, בית הדין הארצי לעבודה החזיר את התיק לבית הדין לעבודה בבאר שבע על מנת שיכריע בזהות המעסיק.

השופט צבי פרנקל שמע את הצדדים וקבע שיש לראות במדינה ובמועצה הדתית כמעסיקות במשותף של העובדת והורה על ביטול פיטוריה מאחר שהיו בניגוד להליך הפיטורים כפי שנקבע בחוקת העבודה לרשויות המקומיות שחלה על עובדי המועצות הדתיות.

השופט פרנקל מתח ביקורת על התנהלות המדינה ועל התנערות משרד הדתות מהעובדה שהתובעת עבדה במשרדי בית הדין הרבני, קיבלה הוראות מהמזכיר הראשי של בית הדין הרבני, הייתה מחוברת למחשב של בית הדין , התקבלה לעבודה ע"י ראיון אצל מזכיר בית הדין ועוד סממנים נוספים המלמדים על השתלבותה בבית הדין הרבני.

בסעיף 17 לפסק הדין נקבע שהמדינה היא ישות אחת ולא ברור כיצד משרד הדתות טוען שהוא לא ידע על העסקת התובעת כאשר היא יושבת 19 שנים במשרדי בית הדין הרבני ששייך למשרד הדתות.

בית הדין דחה את טענה המדינה שלא ניתן להכיר בעובדת כעובדת מדינה מהסיבה שלא התקבלה לפי חוק שירות המדינה, השופט פרנקל קבע שיש מקרים שהמדינה מבקשת להכיר בעובדים כעובדי מדינה גם אם לא עברו תהליך קליטה לפי חוק שירות המדינה והפנה לפסיקה בעניין, כן הפנה לחקיקה שמאפשרת זאת כמו חוק העסקת עובדים ע"י חברות כח אדם שקובע שתוך תשעה חודשים עובד חברת כח אדם הוא עובד של המשתמש בפועל, גם אם מדובר במדינה.

סופו של דבר בית הדין הורה על ביטול פיטוריה של העובדת.

באר שבע נט