20 שנות מאסר לעזתי שניסה לרצוח רבש"צ בקיבוץ בנגב

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע גזר את דינו של עמאד צופי, תושב עזה, לעונש מאסר בפועל של 20 שנים, לאחר שהרשיעו בעבירות של מעשה טרור של ניסיון לרצח והסתננות מזויינת. עוד הושתו על צופי עונש של מאסר על תנאי ופיצויים בסך של 50,000 ש"ח.

בית המשפט הרשיע את צופי בכך שהסתנן לישראל ביום 30.5.2021 לאחר סיום מבצע "שומר החומות", כשהוא נושא על גופו שתי סכינים גדולות, עבר דרך פרצה בגדר, המתין לשעת חשיכה ואז החל לצעוד לכיוון היישוב יתד. רבש"צ אחד היישובים הגיע מולו ברכבו וניסה לעכבו כדי לבדקו. אז שלף הנאשם אחת מהסכינים שנשא, הכניס את פלג גופו העליון לרכבו של הרבש"צ וניסה לדקור אותו בראשו.

הרבש"צ נאבק בנאשם תוך שהכה בו באגרופים ואחז בידו של הנאשם שאחזה בסכין, ולבסוף הצליח להדוף את הנאשם אל מחוץ לרכב. למקום הגיעו חיילים, וכן רבש"צ נוסף מאחד היישובים הסמוכים, ולאחר שהנאשם לא שעה לקריאתם לעצור, והתקרב אליהם כשהוא אוחז בשתי סכינים שלופות, הם ירו בו, פצעו אותו והוא נעצר. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נפצע הרבש"צ ונגרם לו חתך עמוק באצבע יד שמאל ושריטה בבטנו.

בית המשפט קבע בהכרעת הדין כי הנאשם היה מודע להיותו של הרבש"צ יהודי וכי דקר אותו וניסה להמיתו מתוך מניע לאומני או אידיאולוגי למעשה. בגזר הדין הדגיש בית המשפט את הצורך להחמיר בעבירות שבוצעו ממניע טרור נוכח המסוכנות הרבה הטמונה בהם, ואת המשקל שיש לתת לפוטנציאל הקטלני שבמעשיו של הנאשם, גם אם אלה לא צלחו, וגם אם התוצאה שנגרמה בסופו של דבר אינה קשה. בהקשר זה קבע בית המשפט:

"אין חולק כי למרבה המזל נגרמה לנפגע פציעה שהוגדרה כקלה, כאשר אף המאשימה סבורה כי יש לכך משקל לקולה בגזירת העונש. עם זאת, העובדה שלנפגע נגרם נזק פיזי לא חמור, אינה קשורה למעשיו או לשאיפותיו של הנאשם, אשר מצדו היה נחוש להרוג את הנפגע, אלא בעיקר לתושייתו הרבה של הנפגע שהצליח להדוף בתנועה אינסטינקטיבית, ולאחר מכן תוך כדי מאבק ממשי בנאשם, את הסכין שהונפה לעבר ראשו; וברי כי אם הנפגע עצמו לא היה פועל כך, עלולה התוצאה להיות קטלנית".

בית המשפט סקר את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות ואת נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם, דחה את טענת ההגנה לפיה רמתו השכלית הנמוכה של הנאשם השפיעה על יכולתו להבין את משמעות מעשהו או להימנע מביצועו, וקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 18-22 שנות מאסר בפועל.

בית המשפט קבע עוד, כי בעבירות בטחוניות שבוצעו על רקע אידאולוגי יש לתת משקל לשיקולי הרתעת הרבים והיחיד מביצוע עבירות דומות, ובעניין זה יש משקל גם לעובדה שהנאשם לא נטל אחריות למעשים ולא הביע חרטה, ולמתיחות הבטחונית בגבול עזה בעת ביצוע העבירות ובימים אלו. עוד נקבע, כי לנסיבותיו האישיות של הנאשם: עברו הנקי, גילו הצעיר, מצבו הסוציואקונומי והעובדה שהוא נפצע מירי במהלך האירוע, יש לתת משקל מוגבל, וכי יש לתת משקל מסוים למצבו המנטלי של הנאשם והשפעתו על תנאי כליאתו.