"גיבור ישראל ולוחם אמיתי, הצלת חיים רבים": משפחתו של רס"ל רן גווילי ספדה לו בכאב לב

שעות לאחר ההודעה על דבר הירצחו של רן גווילי ז"ל, לוחם היס"מ האמיץ ממיתר שגופתו שבויה בעזה - מאות בני אדם הגיעו לכבד את זכרו וגבורתו של מי שהציל חיי אדם רבים. בליווי בני משפחתו, חבריו, שוטרים ושוטרות שלחמו לצידו בשירות, נערך טקס ארוך ומרגש לזכרו של גווילי, שבאותה שבת שחורה הגיע על דעת עצמו לקיבוץ עלומים והשתתף בקרב על הגנת הקיבוץ. 

גווילי, שהותיר אחריו זוג הורים, אח ואחות - חיכה באותו הבוקר בביתו לניתוח ובעודו מחלים מפציעה יצא להילחם במחבלי החמאס. שעות מתחילת המתקפה, הודיע גווילי שהוא נורה ברגליו ומאז אבד עימו הקשר. הבוקר, הודיעו במשטרה שעל פי ממצאים רבים שנאספו - נקבע כי גווילי נרצח וגופתו מוחזקת בעזה.

סגן אלוף גיא מדר, שלחם עם רני עד מותו, אמר "לא זכיתי להכיר את רני לפני אותה שבת. אך באותה שבת נקשר גורלנו. המפגש הראשון שלי עם רני, לפני הלחימה, היה זה שעבר אותנו רכב מחבלים. ביצענו ירי על הרכב ואחרי שהמשיך בנסיעה תהינו לאן ימשיך? לנתיבות, קיבוץ סעד? קפצתי לרכב לנסוע אחריו, ופתאום נכנס לי לרכב לוחם חסון, שוטר שאני לא מכיר. בשלב הזה לא ידעתי אפילו את שמו. היינו במדרף אחרי הרכב עם המחבלים. בדרך עצרנו בתחנת הדלק של סעד, הוצאנו קרוב ל- 50 חבר'ה מהמסיבה".

"אני לא יודע אם אתם יודעים כמה עולמות רני הציל. בכל ההתרחשות הזו בתוך התחנה, רני אומר לי כל הזמן שיש בלגן בעלומים וצריך לנסוע חזרה לעלומים. אדם רגיל, הטבע שלו זה לברוח מסכנה. אצל בחור גיבור כמו רני הפוך. אנחנו עולים לרכב ונוסעים לעלומים. באזור עלומים נכנסנו למארב רציני. שנינו חוטפים. נדפק הרכב, יוצאים החוצה ומטפלים בעצמנו. רק כשיצאנו קלטתי כמה הבחור גדול וחזק. זה הרשים אותי באותם רגעים. היה לו קור רוח בלתי רגיל".

"ברור לי שרוב האנשים פה מכירים את רני טוב ממני. אבל להיות עם אדם בסיטואציה כזו - אני לא חושב שהיו הרבה. הייתי איתו בתמצית חייו. בקור רוח שהפעים אותי. אני פצוע כמוהו. אם זה עזרה בחוסן עורקים, טיפת המים האחרונה שהביא לי ושיש סיכוי גדול שהצילה אותי בהמשך. הוא באמת גיבור. הייתי קורא לו מגן עלומים. כי זאת הזכות. אף אחד מתושבי עלומים לא נהרג. משמאל לעלומים יש את בארי, המסיבה, טיפה ימינה כפר עזה, טיפה קדימה נחל עוז. כולם מבינים את המרחב ומה התרחש שם. בזכות אנשים גיבורים כמו רני אף אחד לא נהרג בעלומים. הזכות הזו תעמוד לו לעד. שנזכה ללכת בדרכיו. שהשם יקום את דמו הטהור". 

אחותו שירה אמרה "כבר 116 יום אני תוהה מה עלה בגורלך. האם מתעללים בך, האם קר לך, כואב לך, האם קשה לך? כבר 116 יום אני נלחמת במחשבות של עצמי ומתכוננת לרע מכל, מדמיינת את השחרור שלך, ועל הסיפור שהיית אמור לספר לנו, אומר לי מה אתם דואגים היה לי כיף. כי גם ברע תנסה למצוא את הטוב. אתמול בלילה נגמרו הדאגות. הרע מכל קרה. אם היו שואלים אותך היית אומר שהיית עושה את זה שוב עוד מיליון פעם. כי אתה לוחם אמיתי. כל השנים שמרת והגנת עליי מכל רע. להגן עליי היה משימת חייך. והצלחת. מבטיחה לך שאחיה חיים מאושרים ושמחים ואגשים את כל החלומות שלי, שלך, של אבא ואימא. תשמור על כולנו מלמעלה".

עומרי גויאלי, אחיו של רן ספד לו: "הלב מסרב להאמין למה אני רואה וחווה פה. האהבה שלך לבעלי חיים הייתה גדולה. שלא נדבר על זה שרצית להתגייס לגולני ואני הבן אדם היחיד שלא רצה זאת כי כל כך דאגתי לך ולא שחררתי ממך. הייתה לנו מערכת יחסים שאי אפשר להסביר אותה במילים. הכל היה קטן עליך וכל פעם שאני רק מדבר עליך וזה לא קשור ל-7.10 החזה שלי מתמלא באוויר והראש מורם כל כך למעלה כי אני באמת מעריץ שלך. ב-7.10 הוכחת לכולם שאתה גיבור אבל אני תמיד ידעתי את זה".

איציק גויאלי, אביו של רן אמר: "יש עוד המון מה להגיד עליו והוא מגיל קטן עשה לנו בעיות של פציעות. גם אחרי הפציעה באופנוע הוא רצה לעשות קעקוע של איירון מן. הוא כל כך יקר לנו אבל כנראה שהבורא רוצה אותו יותר קרוב אליו".