כיצד ניתן לתלמידים להבין שלא שכחו אותם בבית?

בשל המציאות המאתגרת שהביאה עימה הקורונה, בני הנוער והתלמידים נאלצים ללמוד מרחוק דבר שמשפיע גם על הקשר שלהם עם המורים והמחנכים בבתי הספר. לא פעם מורים מנסים ליצור קשר עם מתבגרים אך זוכים להתנגדות או התעלמות. בשל כך ורד סנדק, מנהלת  תחום הייעוץ ברשת עמל, מביאה מספר טיפים שיוכלו לעזור בשמירה על קשר עם התלמידים בימי קורונה.

כולנו עדים להימצאותנו בתקופה מורכבת וקשה. חדשות לבקרים נכתבים מאמרים והרצאות על השפעות תקופה זו על כולנו בכל המובנים האפשריים ובעיקר על  ילדים ובני נוער שלא נמצאים במסגרות החינוך.

משפט אחד של תלמידים תפס מאד את עיני: "שכחו אותנו בבית". כמי ששנים רבות שותפה במעשה החינוכי אני מבקשת להתייחס לאמירה זו. מה המשמעות של המילה שכחו? מתי אנחנו מרגישים ששכחו אותנו? האם התלמידים חשים שלא רואים אותם? ממי הם מצפים שיראה אותם?

בספרו של דניאל גולמן "אינטליגנציה חברתית"  מופיע המושג  להרגיש מורגש. ביטוי נפלא זה, מתאר את הצורך שלנו להרגיש שהזולת רואה אותנו ,מגלה אמפתיה ומבין את צרכינו.

המילה היפנית אמאה כותב גולמן, מציינת את מודוס "אני אתה". שטקיאו דוי, פסיכיאטר יפני רואה בקשר החם שבין אם לילדה, כאשר היא חשה באופן אינטואיטיבי את צרכי התינוק-בסיס לקשר חברתי שיוצר אוירה אינטימית של חיבור.

אהוד רוזנטל במאמר- איך גיליתי שיש שם משהו אחר , כותב "כאשר יש זולת מתעניין ואמפתי, מתרחשת חוויית עצמי מורכבת ואנחנו לומדים לזהות את הרגשות שלנו." לזולת יש צורך להרגיש מובן על ידי האחר, ותוך כדי כך, תתאפשר לו התבוננות עצמית. הוא מציין שהיכולת  להכיר בזולת היא יכולת רגשית ולא אינטלקטואלית וכי אנו מצפים שהזולת יבין אותנו ויתנהג בדיוק כפי שרצינו.

אנו ברשת עמל דואגים לתת מענה לשאלה, כיצד ניתן לתלמידים שלנו להרגיש מורגשים בעיקר בעת הזאת? להרגיש שלא שכחנו אותם בבית?

לא אחת שמעתי מורים המבקשים ליצור קשר עם מתבגרים ונתקלים בתגובות מתעלמות ומתנגדות. אכן, המלאכה לא קלה, אבל הניסיון מלמד כי כאשר החומה נסדקת, המתבגר נענה לקשר זה ואף מחפש ומעוניין בו.

כמה טיפים ליצירת קשר עם מתבגרים:

1.לא להתייאש להמשיך לחזר- גם אם לא נענינו לקשר, כאשר אנחנו ממשיכים בחיזור מתון, נוצרת  אצל התלמידים תחושה שלא ויתרנו עליהם, לא התייאשנו. ואם לא התייאשנו, כנראה שיש לנו כוונה  אמיתית ורצינית. מינון נכון של  חיזור וגיוון הניסיונות לקשר, (שיחת טלפון, הודעה, המלצה על תכנית טובה, מה אתה אומר על....) יכולים בסופו של דבר לשאת פרי.

לעיתים אפשר לזמן 2 תלמידים לשיחה, וכך ניתן  להפחית את המבוכה והחרדה, ועם הזמן ליצור מפגשים פרטניים. כך או אחרת, הכי חשוב-לא לוותר. 

2. על מה נדבר- רצוי לחשוב מראש על נושאים לשיחה ולאו דווקא בענייני למידה. מתוך ההיכרות עם התלמיד ניתן לשוחח על תחומי העניין שלו, מה הדבר הכי קשה לך בימים אלה, עם מי מהחברים יש לך קשר בתקופה הזאת? איך אתה מעביר את היום? האם מצאת יתרונות במצב הנוכחי? אילו?  מה עוזר לך כשקשה לך?  יש משהו שאתה נעזר בו? עד כמה ההורים מעורבים במה שקורה לך?  ממה אתה הכי חושש? איך אתה  מפרגן  לעצמך? מה הכי חסר לך בימים אלה?    מה תעשה מיד אחרי סיום התקופה הזאת?  השיחה יכולה להיות עד 15 דקות, העיקר לשוחח, לגלות עניין ולשמור על קשר.

3. פיתוח הדדיות- המורה נתפס לא אחת כדמות מבוגר סמכותי בעיני התלמיד שקשה לראות בו איש שיחה המשוחרר מיעדי ההוראה .

במפגשים עם מתבגרים לא אחת שיתפתי ברגשות ובחוויות מעולמי, דבר שיצר תחושה של הדדיות  ועודד את המתבגר לשתף בעולמו. כמובן שיש להפעיל שיקול דעת במה לשתף. שיחה אמיתית מתקיימת בגובה העיניים ומתאפשרת כששני הצדדים פועלים מתוך פתיחות ואמון .

לדוגמא, אני יכולה לשתף בתחושותיי בימים אלה. כולנו באי וודאות, אני חשה פעמים דאגה ומתח, עולות בי מחשבות ושאלות שאין עליהן תשובה, אך אין זה מוריד מערכי כמבוגר אחראי לשתף את תלמידי בדברים אלה המשקפים אותנטיות ופתיחות.

רצוי גם לספר על דברים שעוזרים לך באופן אישי, מקלים עליך, וכן על שאלות שנשארות ללא מענה בשלב זה. 

4. הקשבה אמיתית - ממקום נקי של אמפתיה, ללא ביקורת וללא עמדות ותפיסות מוקדמות.

תלמיד שאומר למשל , "מאד מתסכל ללמוד בזום" \ "זה משעמם " \  " קשה לי לשבת הרבה זמן מול המסך"... כאן נזמין את התלמיד לדבר על הקושי . חשוב לשהות בהקשבה לקושי ולא למהר לפתרונות.  אפשר לומר למשל "אני מבינה שהזום  מאד מקשה עליך, זה דבר שאני שומעת מהרבה אנשים, גם אני מרגישה כמוך בשיחות זום ארוכות......"

לשאול מתי זה קורה יותר בשיעורי הבוקר או הצהריים?  האם יש מורים שיותר קל אצלם? מדוע? האם זה קורה בכל המקצועות או רק בחלקם, איך ניתן לשפר שיעור זום כדי שיהיה יותר מעניין?

חשוב שהצעות לפתרונות תהיינה מאוחרות יותר תוך כדי דיאלוג משותף ורק לאחר הקשבה אמיתית למה שמעלה התלמיד.

ננסה לבדוק יחד אתו מה יכול לעזור לו?  אולי להחליט על מינון נכון גם במחיר ויתור על נושאים מסוימים שאותם ישלים אחר כך  (אני תמיד בעד – מוטב חלק מאשר כלום) באמצעות שיעורים מוקלטים. האם תווך פרטני לנושא קשה יותר יוכל להועיל? למידה עם חבר בזום?

גם אם לא פתרנו את כל הקשיים, יש חשיבות בשיחה, בהקשבה, באמפתיה ונכונות לעזור. זה   מייצר אוירה של אכפתיות, הבנה, ובונה קשר משמעותי. 

5. רפלקציה על השיחה- נכון בעיני לסיים את השיחה עם אמירה מפרגנת ונעימה כמו- שמחה על השיחה שקיימנו \הבנתי דברים חשובים מהשיחה היום\ הצעת רעיון מצוין ארשום אותו לעצמי\אני לוקחת לתשומת ליבי את מה שאמרת\ איך הרגשת במפגש הזה? \ מקווה שנהנית כמוני מהשיחה\ אשמח שנקיים עוד שיחה כזאת, יתאים לך ?

גם בעתות משבר ומצוקה, עלינו, אנשי החינוך, להמשיך להיות מבוגרים משמעותיים עבור התלמידים. שמירה על קשר אישי רציף, התעניינות, דאגה ואמפתיה, היא משמעותית לא פחות מהתקדמות בחומרי הלמידה והספק החומר.

בתור שכאלה, לא רק התלמידים יחושו  שלא ששכחו אותם בבית, אלא אף למורים תהיה זו תקופה של העצמה אישית וצמיחה רגשית .