מהמזכירה למנהלת: האישה הראשונה שמנהלת את המשכן לאמנויות הבמה לא מתכוונת לעצור

מעטים האנשים שמכירים את המשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע כפי שמכירה אותו שירז לביא (42). נשואה לדביר ואם לשתי בנות, היא עשתה כמעט כל תחנה אפשרית בדרך לפסגה: התחילה כמזכירת המנכ"ל המיתולוגי יאיר נגיד, הקימה את מוקד המכירות של המשכן, ניהלה אותו, המשיכה לשורת תפקידי ניהול בכירים, הובילה את "בית תמוז – יצירה לאמנים", סייעה להציל את סל תרבות מהפסקת פעילות, קיבלה לידיה גם את תחום התרבות היהודית – וכיום היא האישה הראשונה שמונתה לנהל את המשכן לאמנויות הבמה, העוגן התרבותי הגדול ביותר בדרום.

אבל מי שמצפה לשמוע ממנה על כוח, יוקרה או תקרות זכוכית, מגלה מנהלת שמעדיפה לדבר דווקא על אנשים.

"את מרבית חיי המקצועיים הקדשתי לעולם התרבות ולעיר באר שבע. התחלתי את דרכי במשכן כמזכירת המנכ"ל, המשכתי בהקמת מוקד המכירות וניהולו, ובהמשך מילאתי שורת תפקידי ניהול בכירים. כל תחנה בדרך העניקה לי ניסיון, פרספקטיבה ואהבה גדולה יותר לעשייה התרבותית. היום אני זוכה לחזור למקום שבו צמחתי - הפעם כמנהלת המשכן, וזו עבורי סגירת מעגל מרגשת לצד אחריות גדולה".

היית המזכירה של מנכ"ל המשכן בעבר, הקמת את מוקד המכירות, ניהלת אותו, יצאת לתפקידים בכירים, והיום חזרת כמנהלת. כשאת נכנסת למשרד שבו פעם עבדת כמזכירה, מה עובר לך בראש?

"זו תחושת סגירת מעגל מרגשת במיוחד. מעבר לגאווה ולסיפוק, אני מרגישה בעיקר הכרת תודה לכל מי שהאמין בי לאורך הדרך ונתן לי הזדמנות לצמוח. המשכן תמיד היה עבורי בית. אני מכירה כל אולם, כל מסדרון וכל פינה מאחורי הקלעים. בכל תפקיד שמילאתי כאן הרגשתי אחריות גדולה, ומעולם לא חשבתי שיש תפקיד 'קטן'. כל תפקיד היה משמעותי, וכל אחד מהם בנה אותי כמנהלת וכאדם".

איזו השראה כמנהלת  קיבלת מעבודה צמודה עם יאיר נגיד?

"יאיר נגיד, שהיה המנהל שלי במשך שנים, תמיד ראה בי שותפה לדרך ולא רק עובדת. לכן החזרה היום לתפקיד המנהלת מרגישה טבעית. לצד ההתרגשות, אני מרגישה מחויבות גדולה להמשיך את הדרך שנבנתה כאן לאורך השנים ולחזק עוד יותר את אחד ממוסדות התרבות החשובים והמשפיעים בדרום".

את האישה הראשונה שעומדת בראש המשכן - מרגישה שאת פורצת תקרת זכוכית?

""אני מאמינה שנשים הן מנהיגות מצוינות, משום שהן יודעות לשלב בין רגישות, נחישות ויכולת להוביל אנשים. אבל באופן אישי אני פחות עסוקה בשאלה אם אני פורצת דרך ויותר בעשייה עצמה. לשמחתי, בבאר שבע יש לא מעט נשים שמובילות מערכות גדולות ומשמעותיות כמו מנכ"לית העירייה, מנהלות אגפים ומנהלות מוסדות תרבות. מבחינתי זה סימן לחברה שמאמינה ביכולות ולא במגדר. בסופו של דבר, הצלחה לא נמדדת בשאלה אם את אישה או גבר, אלא ביכולת להוביל אנשים, להתמודד עם אתגרים, להצמיח ארגון ולהשאיר אחרייך מקום טוב יותר מזה שקיבלת".

מהו השיעור החשוב ביותר שלקחת איתך לאורך הדרך?

"השיעור הגדול ביותר שלמדתי הוא שאנשים הם הלב של כל ארגון. אפשר לבנות תוכניות עבודה מצוינות, אבל בסוף הכול קם ונופל על האנשים. מבחינתי כל מי שעובד איתי הוא שותף לדרך. האחריות שלי היא לא רק להשגת היעדים של הארגון, אלא גם לאפשר לכל אחד ואחת לצמוח, להתפתח ולהצליח. בעולם התרבות התחושה הזו אפילו חזקה יותר".

תסבירי

"אנשים מגיעים מתוך אהבה אמיתית ומתוך תחושת שליחות. אין דבר שמרגש אותי יותר מימים של הפקה גדולה, כשהמשכן כולו שוקק חיים, כל אחד עסוק בתפקידו וכולם פועלים יחד כדי ליצור חוויה בלתי נשכחת לקהל. וברגע שהמסך יורד והקהל יוצא מחויך ונרגש – אנחנו יודעים שהצלחנו לגעת באנשים".

על שירז לביא אומרים שהיא לא מוותרת על העובדים שלה, נלחמת עבורם, אבל גם דורשת רמה מקצועית גבוהה במיוחד. אם תשאלו אותה איך היא מאזנת את תפקידה בין אנושיות למצוינות והיא תדגיש שאין סתירה בין רגישות למצוינות. להפך. לדעתה ארגון מצטיין נבנה מאנשים שמרגישים שמאמינים בהם.

למה את מצפה כמנהלת?

"אני מצפה לרמה מקצועית גבוהה, אבל באותה מידה רואה חובה לתת לעובדים את כל הכלים כדי להגיע אליה. התפקיד שלי הוא להסיר חסמים, להקשיב, ללוות ולאפשר לכל אחד למצות את היכולות שלו. אני גם אמא, רעיה, בת, אחות ונכדה. אני לא מפרידה בין הערכים שמלווים אותי בבית לבין הדרך שבה אני מנהלת אנשים".

יש מי שטוען שבתקופות קשות צריך להשקיע קודם בדברים אחרים ורק אחר כך בתרבות

"/אני חושבת שתרבות היא לא מותרות  - היא צורך קיומי. ראינו את זה היטב בתקופת הקורונה. גם כשהאולמות נסגרו, אנשים לא הפסיקו לשיר, לכתוב, לנגן, ליצור ולהתחבר דרך התרבות. היא מעניקה תקווה, השראה, נחמה ומשמעות. תרבות מחברת בין אנשים, מספרת את הסיפור שלנו כחברה ומאפשרת לנו לחלום גם בתקופות מורכבות. בעיניי, חברה שמוותרת על תרבות מוותרת על חלק מהנשמה שלה". 

ספרי על עונת הרפרטואר 2026-27 החדשה. מה יהיה בה, מה חדש ומה בעיקר מרגש אותך?

"עונת 2026-27 נבנתה מתוך רצון לשמור על העוגנים שהקהל אוהב, ובמקביל להכניס רעננת ויוזמות חדשות. את העונה גיבשה מנהלת התוכן היוצאת, מרב צימנד שנפרדה השנה מאיתנו אחרי שנים משמעותיות, שאותה החליםה ליז אמונה, ואני בטוחה שהיא תמשיך להוביל את תחום התוכן בצורה מצוינת. אחת הבשורות הגדולות של העונה היא סדרת ,טריו יווני", שנולדה מתוך האהבה העצומה של הקהל הישראלי למוזיקה היוונית, שהשפיעה על הפסקול של כולנו, לצד טריפונס וסופיה פאפאזוגלו שיגיעו מיוון, יוםיעו אמנים מצוינים נוספים. במקביל, שמרנו על הסדרות שהפכו לחלק בלתי נפרד מה-DNA של המשכן - מועדון הזמר, טרום בכורה, ג'אז חם, ערים מרתקות ועוד. אנחנו מאמינים בשילוב של מסורת לבין התחדשות".

לביא נכנסה לתפקידה בתקופה לא פשוטה, כשחברת "כיוונים" מתמודדת עם צמצומים והתייעלות.

איך ממשיכים לחדש גם כשהתקציבים מצטמצמים?

"אתגרים תקציביים מחייבים אותנו להיות יצירתיים יותר, לא לוותר. אנחנו מגייסים שותפים, מתייעלים, בוחנים כל תהליך מחדש ומחפשים כל הזמן דרכים לייצר יותר ערך מתוך המשאבים הקיימים.אין נוסחת קסם, אבל יש מחויבות. המשכן הוא הבית התרבותי של הדרום, והקהל שלנו מצפה שנמשיך לחדש, להפתיע ולהביא את מיטב היצירה הישראלית. זו האחריות שלנו, ואנחנו לא מתכוונים להתפשר עליה".

מתי את מרגישה שהעשייה שלך באמת משנה חיים?

"אין רגע אחד. יש הרבה רגעים קטנים שמתחברים למשמעות גדולה. אני מתרגשת כשאני שומעת אולם מלא בילדים משתתק עם עליית המסך, כשאני רואה זוג שחוגג יום נישואים אצלנו, סבתא שמגיעה עם הנכד שלה להצגה ראשונה, או כשעובד מספר לי שהוא מרגיש שהוא צמח והתפתח. אנחנו לא מוכרים רק כרטיסים למופעים - אנחנו יוצרים זיכרונות שילוו אנשים שנים קדימה".

מה יש במשכן שאין במקום אחר?

"יש במשכן קסם שקשה להסביר במילים. החוויה לא מתחילה כשהמסך עולה, אלא הרבה קודם - כשמתכננים את הערב, מזמינים בייביסיטר, מתלבשים חגיגי ויוצאים מהבית עם ציפייה והתרגשות. המשכן הוא הרבה יותר מאולם מופעים. הוא מקום שבו אנשים נפגשים, מתרגשים, צוחקים, בוכים וחולמים יחד. ואם יש תלונה אחת שכנראה לעולם לא תיעלם, זו הטמפרטורה באולם (צוחקת) אז תמיד כדאי להגיע עם ג'קט".

כשמבקשים ממנה לסיים עם החלום הבא שלה, לביא לא מדברת על תפקיד נוסף או יעד חדש. בריאות, זה בעיקר מה שיוצא לה ישר מהלב:  "בריאות. תמיד. כל השאר אפשר להשיג בעבודה קשה, בהתמדה ובאמונה" היא אומרת בחיוך. "כל עוד תהיה לי הבריאות, אמשיך לעשות את מה שאני הכי אוהבת - להוביל, ליצור, לחבר אנשים באמצעות תרבות ולהמשיך להצמיח את המשכן ואת התרבות בבאר שבע".

אם היית יכולה לחזור לרגע שבו התחלת כמזכירה במשכן וללחוש לשירז של אז משהו באוזן - מה זה היה?

"קודם כל הייתי אומרת לה לשים מדבקה על קופסת המלח (מחייכת) כנראה של הייתי המזכירה הכי מוכשרת בהכנת קפה, ויאיר נגיד יכול להעיד שהוא קיבל ממני יותר מפעם אחת קפה עם מלח במקום סוכר. אבל מעבר לחיוך, הייתי אומרת לה להמשיך להאמין בעצמה, ולהבין שכל דבר מגיע בזמן הנכון. הדרך אולי ארוכה, אבל אם עובדים ביושר ומתוך אהבה אמיתית לעשייה -הדברים מסתדרים בדיוק כפי שהם צריכים להסתדר".

.