בין השקט של הקיבוץ לצונאמי הפנימי: גולדי משחררת את "לו רק יכולתי"

"עד ה-7 באוקטובר, חייתי באושר עם בן זוגי ושלושה ילדים קטנים", מספרת גולדי פוירשטיין הס. באותה שבת שחורה, היא ובן זוגה אלדד החזיקו את ידית דלת הממ"ד בנירים במשך שעות ארוכות של חרדת מוות, בזמן שמחבלים היו בתוך ביתם. משם, הם חולצו אל עולם שלא הכרו. עכשיו, אחרי שנתיים וחצי שבהן חיו כמפונים, החזרה הביתה אל קיבוץ נירים מולידה את הסינגל השלישי והנוגע ללב שלה – לו רק יכולתי.

השיר החדש יוצא בתזמון מצמרר וסמלי: בדיוק בשבוע שבו משפחתה של גולדי חזרה לנירים כדי להתחיל בשיפוץ הבית שניזוק באותה שבת.

"לו רק יכולתי"

הוא השיר הראשון שכתבה גולדי עם החזרה לקיבוץ. הוא מציף את הדיסוננס הבלתי נתפס שבין היופי הקיבוצי הפסטורלי והטבע שחזר לפרוח, לבין זיכרונות האימה שניבטים מכל פינה. במרחק של שני קילומטרים בלבד מעזה, גולדי שרה על הפער שבין השקט שאחרי הסערה לבין הסערה הפנימית שעודנה גועשת.

ההפקה המוזיקלית: הדיסוננס שבלב השיר ניכר גם במעטפת המוזיקלית שלו, בהפקתו של ניצן אלון. קולה של גולדי – ילדי, תמים ואינטימי – מגיש את הטקסט המהורהר במתיקות שמזכירה יוצרות כמו ג'יין בורדו, גרייסי אברמס ואפרת גוש. השירה נישאת על גבי שכבות עדינות של כלי מיתר, פרקשן אינדי-פולק וקולות רקע מלאכיים, כאשר כל פזמון מתעצם בתורו וחושף את האי-שקט במקום שהיה פעם אי של שקט.

האלבום והופעה קרובה: השיר הוא חלק מאלבום הבכורה של גולדי, שעתיד לראות אור באוקטובר 2026 – לציון שלוש שנים לאותה שבת. על הפקת האלבום אמונים ניצן אלון, עומר שונברגר ויוגב גלוסמן (יוגי). עבור גולדי, המוזיקה הפכה לחמצן, והמפגש עם הקהל הוכיח שסיפורה האישי הוא במידה רבה סיפור ההתבגרות וההתגברות של חבל ארץ שלם ושל חברה שלמה.

• הופעה קרובה: גולדי תבצע את "לו רק יכולתי" ושירים נוספים בהופעה שתתקיים ב-2.7.