90 ימים בלי זואי

ספרי קצת על החיים מאז שזואי איננה, מה התחושות? באילו רגעים היא הכי חסרה לך?

הימים הראשונים היו פשוט טירוף, אני חושבת שעשיתי ביום כמעט שלושים קילומטר... עכשיו יש פחות היענות ופניות, הזמן עושה את שלו ואנשים שוכחים. לצערי הרבה מודעות דרושים כבר לא נתלשו.

ממש קשה לי כי עדיין יש את הכאב, אני סוחבת אותו עד שיהיה לי את הזמן באמת לטפל בו. הטירוף של החיפוש נגמר כשהתחילה תקופת המבחנים ולא היה לי זמן להקדיש לזה בכלל, זה היה ממש קשה. אפשר להגיד שזאת תקופת המבחנים הכי נוראית שהייתה לי, עברו עלי ימים שלא היה לי כוח לעשות משהו ואפילו לצאת מהמיטה. לפעמים אני יושבת מול המחשב ועוברת על התמונות של זואי ונזכרת בדברים שקשורים אליה.

אני מרגישה שהיא מאוד חסרה לי אם זה בבקרים כשהיא הייתה עולה על המיטה ושמה עלי ראש, ואפילו בדברים הקטנים כמו לצאת לטיול. כשיש כלב בבית הוא מכריח אותך לצאת מהדירה, הייתה עושה לה טיול במשך שעה, שמה אותה בגנון בבוקר ואוספת אותה אחר הצהרים. ברמה החברתית כשיש לך כלב אתה נתקל באנשים ומדבר איתם, עם זואי אף פעם לא הייתי לבד, ופה היו ימים שפשוט הייתי לבד.

האם חשת סולידריות מתושבי באר שבע? התגייסו לעזור לך למצוא את זואי?

בהתחלה כן, היינו הולכים ברחוב ושואלים אנשים והרגשתי שיש היענות. היו שואלים שאלות ומתעניינים. המוני אנשים יצאו וחיפשו את זואי וזה ממש לא מובן מאליו כי אף אחד לא ידע מתי תהיה האזעקה הבאה. היו המון אנשים שלקחו מודעה, ואמרו שבכל טיול עם הכלב מחפשים אחרי זואי ומפיצים את המודעה בקרב חברים ומשפחה. בתקופת המבחנים הלכתי ללמוד באוניברסיטה בגלל שלא הצלחתי ללמוד בבית, הדברים שלה עדיין בבית. כשהייתי מגיעה לאוניברסיטה הייתי מקבלת עשרות פעמים ביום שאלות בנושא. למרות הכל, אני חושבת שיש בבאר שבע תופעה של כלבים משוטטים וזה נפוץ מאוד, כן הייתה היענות באותה התקופה אבל יש קצת אדישות בעיני לכל עניין הכלבים בדרום.

ספרי על תהליך החיפוש אחר זואי אחרי כל הרעש התקשורתי בנושא

מה לא עשינו, הייתי בתוכנית חיסכון, בכתבה אצלכם, מלא חברים ומשפחה תלו מודעות, מעל 2000 מודעות בבאר שבע! המוני אנשים שיתפו בפייסבוק ובאינסטגרם וגם ידוענים כמו דור רפאלי, מירי מסיקה, נתן גושן ואליעד. כשתלינו באזורים שמתגוררת בהם האוכלוסייה הערבית היה מישהו שהעלה סרטון של 14,000 צפיות וקיבלתי הרבה תגובות בזכותו. יש לנו קבוצת ווטסאפ שנקראית "חמ"ל זואי" שבשיא שלה אנשים היו מעדכנים שם כל הזמן. הייתי מחלקת את באר שבע למפה עם מספרים ואנשים היו מדווחים איפה הם חיפשו אחריה. גם באר שבעים, גם סטודנטים, גם מבוגרים גם השותפה שלי בעזרת אמא שלה שעובדת בעירייה, אלו פשוט 90 יום של טירוף, לא חשבתי שיהיו לי הכוחות להתמודד ככה.

האם קיבלת פניות שווא?

קיבלתי המון פניות, לצערי גם הטרדות של ילדים שמשעמם להם. אני זוכרת שממש בהתחלה בתקופה שהיו אזעקות היינו הולכות ממקלט למקלט ברמות ותולות על הדרך בהם. חשבנו שזואי אולי תהיה ברמות כי היא רצה לכיוון צפון רגר. בזמן שהלכנו שם קיבלתי טלפון ממספר חסום שאמר לי שהכלבה שלי לידו ואז ניתק. אחד אחר התקשר לשאול מה הסכום וניתק.

היו לא מעט הטרדות והטרלות של "הנה היא פה ליידי" ואז תמונה של אצבע משולשת, סרטונים סוטים, וגם סתם דברים לא קשורים.

חוץ מההטרדות היו גם ניסיונות אמיתיים לעזור. הכי הכי זכור לי שיחה שקיבלתי מהילדים בישיבה בצפון שכונה ד', הם אמרו שיש להם כלבה שעונה לתיאור- כלבה לבנה עם קולר ורוד. הם אמרו שהצליחו ללכוד אותה אך לא הייתה להם מצלמה, הכל היה נשמע הגיוני, אבל לצערי כשהגעתי זאת לא הייתה זואי. לקחנו אותה לסרוק ומצאנו לה את הבעלים שברחה להם באותו בוקר אבל זו לא הייתה היא. זו הפעם שהכי היה לי קשה להבין שזו לא הייתה היא. במהלך הזמן הזה מצאנו בית להרבה כלבים. 

מה החששות שלך לגבי זואי? 

הכי קשה זה החוסר וודאות. לאן היא רצה? מי לקח אותה? היא הייתה כלבה מטופחת וברור לכל מי שיראה אותה שהיו לה בעלים. החשש שלי הוא שהיא לא בחיים והיא מתה מתחת לאיזה שיח, ובחיים אני לא אדע מה עלה בגורלה. אני שומעת מאנשים על כלבים שחזרו אליהם אחרי שנים, אבל אני אומרת, מה אני אצטרך לחיות באי וודאות הזו? אני מאוד דואגת לה, מפחדת שאם לקחו אותה שלא מטפלים בה כמו שצריך.

מצד שני החיים ממשיכים, והם צריכים להמשיך.  

זואי היא כלבה בינונית-גדולה, שוקלת כ27 קילו עם קולר של מיני מאוס. אם ראיתם כלבה שעונה לתיאור אנא צרו קשר, הפרטים במודעה הבאה: