צל"ש השבוע - בן מורג

תכירו את בן מורג (34), נשוי פלוס 1, מבאר שבע כמובן. מבחינתו, עשייה חברתית היא דרך חיים, ומה שמניע אותו קדימה. אבל הדברים לא היו תמיד כך, כי אצלו העשייה הגיעה יחסית בגיל מאוחר – "שהייתי קטן לא הייתי בתנועת נוער, ולא הייתה לי תודעה חברתית מפותחת. הכל השתנה בשנה א' של הלימודים שלי (בלשנות ומדעי המוח, אם תהיתם), כשגרתי בשכונה ג'. וזה היה נראה לי מטורף שבתור סטודנט, אתה חי ברמת חיים אחת, ובצמוד אלייך גרים תושבים בשכונה שחיים במצב אחר לגמרי".

ומה הייתה נקודת התפנית מבחינתך?

"אני חושב שזה היה לקראת תקופת החגים. עברתי ליד פח זבל, והבחנתי במערכת ישיבה ענקית ואמרתי 'שאני לא מאמין שאנשים זורקים את זה'. וחזרתי הביתה די מזועזע, והחלטתי להקים קבוצת פייסבוק שנקראת "מתנות – הקהילה הדרומית". המטרה של הקבוצה הייתה להעביר חפצים בין אנשים, כשבהתחלה זה באמת החל עם חפצים פיזיים, כשבהמשך נוצרה מעין תנועה כזאת, בה חברי הקהילה מלמדים אחד את השני דברים ואפילו חולקים אוכל".

רק למען השמת הדברים בפרופורציה הנכונה, השנה היא – 2010, כשבאותה תקופה, מתחיל פייסבוק רק לתפוס תאוצה. עם זאת, הפופולריות התגברה בקצב מסחרר, וגרמה לבן לשקול שנית את מסלולו בחיים – "תוך חודשיים היו בקבוצה כחמשת אלפים חברים, ושם הבנתי שיש כוח ענק למעורבות חברתית. כי תראה, מה שעשיתי בסך הכול היה לפתוח קבוצת פייסבוק, אבל לאט לאט התחברו עוד אנשים, וזה כולם אנשים שגרים סביבך, אז שם הבנתי באמת את העצמה של נושאים מהסוג הזה".

אחרי סיום הלימודים, החליטו בן ובת זוגתו, מי שתהיה אשתו לעתיד - יעל, כי נושא הקהילתיות מעניין אותם בצורה אחרת מכל מה שהכירו עד כה. אז הם החליטו לארוז הכל, ולצאת למסע ארצי ועולמי בעקבות סוגים של חיים קהילתיים: "ביקרנו בהמון מקומות נפלאים, מחוות אקולוגיות כאן בישראל, ועד חווה אנתרופוסופית בדרום בספרד, וקהילות מיוחדות במינן בהודו. וראינו איך אנשים מצאו דרכים לחיות את החיים שלהם קרוב לטבע, ובאופן שמחובר עם עוד אנשים אחרים".

כשחזרו לארץ ולבאר שבע, גילה בן כי הקבוצה שהקים בזמנו, התקדמה, התפתחה והפכה למיזם יוצא דופן – "גיליתי שהתגבשה קבוצה של אנשים מהקבוצה הקודמת, שהקימה פסטיבל שנקרא "מתנות – הגרסה האנושית". האירוע התרחש בשכונה ב' והיה הצלחה מטורפת שהגיעו אליו כ-300 איש. והקטע הוא שכולם היו אנשים שכלל לא היו סטודנטים, אלא אנשים שפשוט חיפשו את דרכם, ואז עלתה המחשבה, שאם יש כל כך הרבה אנשים כמוני פה, אולי שווה להישאר כאן. ובמשך שנה המשכנו להפיק את האירועים האלה, וזאת הייתה ההתחלה של "הרשת", אותה קהילה מקומית שמונה כבר אלפי חברים, ואחראית לאין ספור פעילויות חברתיות כאן בבאר שבע.

וכך לפני 6 שנים הוקמה ה"רשת", שהאג'נדה שלה הייתה השראה בכלל מפייסבוק, בן - "חשבנו לעצמנו - שלכל אחד מאיתנו יש 500 חברים ברשת החברתית, אבל בפועל זה לא בא לידי ביטוי, כי לאף אחד אין באמת 500 חברים. אממה, אותם 500 חברים הם לא לגמרי אנשים שזרים לך בסופו של דבר, וזאת האווירה שרצינו לייצר כאן – תחושת מוכרות עם עוד אנשים, שיש להם עניין של חיבור למרחב המשותף, לא רק בינם לבין עצמם, אלא לעיר עצמה".

אבל למה דווקא בבאר שבע?

"זה פשוט כי היינו כאן. כאן נוצרה ההזדמנות, והעניין של החיבור הפיזי היה לייצר אלטרנטיבה לתל אביב, שאליה כל מי שבגילנו עובר אחרי הלימודים. ואמרנו לעצמנו – 'כולם נהנים בבאר שבע אבל עוזבים אותה, אז כנראה שכולם אוהבים את העיר כתפאורה, אבל לא כמגרש משחקים. כולם נהנים מהקמפוס וכמה פאבים ותו לא', ככה שהעניין עבורנו היה לייצר עניין עבור אלו שסיימו לימודים ואיבדו את הקשר הסטודנטיאלי, והחיבור לעיר עבורם נהיה צורך".

לפני כשנה וחצי סיים בן את תפקידו כמוביל ב"רשת", אך עם זאת, ההבנה כי תחום הקהילה זהו התחום שלו כבר הושתתה עמוק בליבו ובמוחו. כעת הוא עובד בארגון הגג של ה"רשת" – ארץעיר שמו – "הבנתי שאני רוצה להשפיע ברמה הארצית. וקהילה היא דבר מאד נוכח בחיי היום יום, ואנשים אומרים את זה בגלוי, שהם אפילו מוכנים לעבור מקום מגורים בשביל למצוא אזור קהילתי. אז מה שארץעיר אומרים בעצם הוא דבר כזה – "גם בעיר גדולה יכולה להיות חוויה קהילתית, אפילו יותר גדולה מהמושב או מהקיבוץ. דרך ההבנה הזאת יש הזדמנות לתת גם אלטרנטיבה לערים מהמרכז כאן בנגב".

היום עובד בן עם לא פחות מ-25 קהילות באופן רציף, שמונה מהם כאן בב"ש. בין הקהילות המיוחדות שאותן הוא מלווה ניתן למצוא את - "בארות", קהילה דתית פמיניסטית שלה יש בית כנסת עם רבנים ורבניות. בנוסף לכך, יש גם את "חוות בארי" בעיר העתיקה – חווה עירונית שהיא בעצם מקום אוטופי של טבע בעיר בעתיקה בב"ש, שיצרה קהילה בה מגיעים חברי הקהילה פעמיים בשבוע ולומדים לשתול ירקות ממש בתוך המרחב העירוני, לפי בן – "עצם ההתכנסות נותן תחושת שייכות לאנשים שגרים בעיר, שמרגישים שהמקום משפיע עליהם ולהפך".

העניין הכספי אי פעם לקח חלק בבחירת הקריירה שלך? הרי זה ידוע שבמגזר החברתי-קהילתי המשכורות הם לא בשמיים, נאמר כך.

"בסופו של דבר, התפקיד שלי הוא להיות הבן אדם המשוגע שמוביל את הקהילה, ולוקח את האחריות ואמר 'בואו אני מאחוריכם', ולדאוג שדברים לא ייפלו בין הכיסאות. בתחילת הדרך עוד אמרתי לעצמי 'וואו איזה שינוי אני מצליח לייצר', אבל זה לא מספיק, ובאיזשהו שלב החיים שלי התגלגלו והקמתי משפחה והצרכים השתנו. ואני יודע שאם אני הולך לעולם העסקי, אני יכול להרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש מיצירת קהילות עסקיות לחברות ענק. אבל אני נמצא בהגשמה עצמית, ובחופש פעולה ענק, וזה הרבה יותר יקר מכסף. אני יודע שזה נשמע ''קלישאתי'' אבל זאת האמת. ובסופו של דבר, מה שאני חווה ומעביר, גורם לעוד אנשים לקבל השראה, אז אני יודע שאני מייצר פה איזשהו שינוי והמשכיות, וזה מספק בשבילי יותר מכל כסף שבעולם".