מצטיין הרמטכ"ל רס"ן כפיר חניה: "שמח על ההזדמנות לתרום"

ביום שני האחרון העניק הרמטכ"ל תעודות הצטיינות לקצינים וחיילים מצטיינים במערך המילואים. בטקס הוענקו תעודות הצטיינות ל-40 קצינים וחיילים במערך המילואים מיחידות צה"ל השונות, על תרומתם המשמעותית בצה"ל. מצטיין המילואים אשר נשא את דבר המצטיינים הוא מ״פ בגדוד 8416 של מחוז דרום, רס״ן (מיל׳) כפיר חניה, בן 29, נולד וגר בבאר  שבע.

בשירותו הסדיר בצה"ל התגייס כפיר לחטיבת החילוץ וההדרכה בפיקוד העורף, שירת כלוחם בגדוד קדם, היה מ״כ בהכנה לקצונה ויצא לקורס קצינים. כפיר רצה לצאת לקורס קצינים כי הרגיש שהוא רוצה להיות המפקד שהוא היה רוצה לעצמו. כיום יש לו אח קטן שהחל בדרכו ומשרת בבא״ח חילוץ. בשירות המילואים שלו משרת כפיר בגדוד 8416, גדוד שמונה חיילים דרוזים, בדואים ויהודים ופועל במרחב הפזורות והיישובים הבדואים. כפיר מקבל את אות ההצטיינות מהרמטכ״ל על שירות המילואים שלו.

הגדוד בו כפיר משרת כמ״פ במילואים היה מגוייס שנה רצוף מתחילת מגפת הקורונה עד מרץ האחרון, עסק במשימות במרחב האזרחי של הפזורה והיישובים הבדואיים ופעל בין היתר בחלוקת מזון, קטיעת שרשראות הדבקה, רתימת מנהיגות מקומית לשמירה על ההנחיות והשפעה על האוכלוסייה, הקמה ותפעול של מתחמי דיגום וחיסון ומבצעי הסברה נרחבים שנועדו להשתלט על שרשראות ההדבקה ולקטוען.

ספר על שירות המילואים שלך בתקופת הקורונה ועל העשייה של הגדוד בסיוע במאבק הלאומי בנגיף

"היו הרבה גילגולים לתקופה המילואים שלי, בהתחלה סייעתי במשימות של מחוז דרום למשל בחלוקת סלי מזון לקשישים שלא יכלו לצאת מהבית. בהמשך בסגר הראשון התחלנו לסייע באזור הפזורה הבדואית עם הגדוד. גייסתי חיילים מהפלוגה, עשינו הסברה משמעותית בשפה הערבית, שזה אומר לעבור מבית לבית ולהסביר להם מדוע חשוב שהם ישמרו על עצמם ויישארו בבתים. דאגנו שישמרו כמה שיותר על ההנחיות".

הרגשת את החשיבות שלכם בשטח במאבק בקורונה, בעזרה שהענקתם לתושבים בפזורות והיישובים הבדואים?

"כן, אם זה בעזרה לאוכולסייה הבדואית אבל לא רק, יצא לנו לעבוד עם כל האוכלוסיות, בירוחם, בערד, בבאר שבע... בכל משימה שקיבלנו עשינו את מה שצריך כדי לסייע, יש גם יתרון בעיני לעובדה שהיינו חיילים מילואים, כשאתה מגיע למשימה כל כך מורכבת ברמה האזרחית כשאתה צריך לגרום לאנשים להירתם ולהקשיב, הבגרות של חיילים המילואים עזרה. כי זה לא פשוט לרתום אזרחים למשהו כל כך לא טבעי כמו מלחמה במגיפה, אז העובדה שגם החיילים הם אנשי משפחה עוזרת, היינו צריכים ללוות ילדים או הורים למשל לבדיקות קורונה, למתחם חיסונים... יש בשלות מסוימת לחיילי המילואים שעזרה, באנו באמת מתוך שליחות למשימה הזו. המטרה שאני ראיתי אל מול העיניים שלפיה גם הובלתי את החיילים שלי היא לא להיות שוטר או פקח, אלא באמת לעזור לאנשים בשטח. בסוף אלה אזרחים שיכולים להיות דוד או סבא שלנו, אז צריך לעזור להם בחיוך ועל הצד הטוב ביותר".

מה היו האתגרים איתם התמודדת בתקופה הזו? ובכלל בקורונה?

"מההתחלה האתגר הכי גדול בעיני זה שלא ידענו מתי זה ייגמר. מהרגע שהבנתי שזו מגיפה עולמית, אמרתי לעצמי שאני לא יודע כמה זמן זה ייקח. אז זה הצריך ממני לעדכן את מקום העבודה שמעכשיו אני במילואים, לחשוב איך אני מתכנן את הזימונים של הקצינים והחיילים קדימה, אולי לא לגייס את כולם אלא לשמור חלק להמשך כדי לא ליצור עייפות. לכן היה לי חשוב לאורך החודשים האלה לווסת את ההגעה של הקצינים, כדי שכולם יישארו עם אותה מוטיבציה לאורך זמן ולא יישחקו. כשחששתי שחייל מתפקד תחת עייפות ושחיקה ידעתי לשחרר אותו. חוסר הוודאות היה האתגר הגדול, ההבנה שלא יודעים מה יהיה מחר ומה ידרשו מאיתנו. הרצון למנוע שחיקה ולשמר את הכשירות של החיילים ליוו אותי לאורך הדרך והתמודדתי איתם".

מחוץ לשירות המילואים כפיר כיום סטודנט לפסיכולוגיה ולמד בווינגייט שנתיים טיפול דרך הרפתקה. הוא גם עובד בעמותת אתגרים בבאר שבע בצוות דרום ובנוסף משמש רכז בחוג סיירות של קק"ל לנוער. כפיר מספר שמה שהוביל אותו לעבודה עם נוער הוא תפקידו בצבא כמפקד, הוא מאמין בלהשפיע ולהעצים נערים ונהנה מכך מאוד.

מעבר לעשייה שלך בשירות המילואים אתה גם משקיע בבני הנוער בבאר שבע ובדרום- מה החשיבות בעינייך של עבודה עם בני נוער? איך הכלים שלך כמפקד בצבא מסייעים לך גם בתחום הזה בחיים?

"זה הפוך בעיני, אני מקבל המון כלים מהעבודה עם בני הנוער ולומד מהם המון וזה משפיע על העשייה שלי במילואים ובצבא. הם ילדים נהדרים ואני לומד מהם כל כך הרבה, לומד איך להיות קשוב, איך לגשת לאנשים, לומד על הובלה של משימה לא מתוך סמכות אלא מתוך רצון ומנהיגות אמיתית. באתגרים בעבודה עם ילדים עם צרכים מיוחדים אני לומד איך להביע מסר מדויק אז זה עוזר לי גם כשאני בא לחיילים שלי ורוצה להעביר להם מסר. גם בעשייה כרכז בחוג סיירות של קק"ל אני דוגל בעשייה חינוכית בטבע, לחנך את בני הנוער לאהבת הארץ, ללמוד מיומנויות שטח ומיומנויות חיים, לחנך אותם לערכי רעות וחברות. זה חלק גדול ממי שאני והעבודה עם בני הנוער הופכת אותי משמעותית למפקד טוב יותר".

קיבלת השבוע את פרס ההצטיינות מהרמטכ"ל על שירותך במילואים- איך התחושות?  אתה שמח על ההכרה בעשיה שלך?

"זה בעיקר נותן לי הבנה שמה שעשיתי היה טוב, מעבר לטוב בעיניי ובעיניי החיילים והמפקדים, אלא מתוך הסתכלות רחבה והשפעה לעשייה שלנו בתקופה הזו. זה נחמד ואני מאוד מתרגש, אני לא רגיל להיות בפרונט. בחיים שלי אני בא לעבוד, לא בא לגרוף מחמאות. אז כשנותנים לי מחאה זה נחמד לי, אני מודה על זה מאוד ושמח שמעריכים אותי. ברמה האישית זו הייתה תקופה מבחינתי של הסתכלות פנימה, של איך אני רואה את החיים שלי ומה אני רוצה להשיג. המילואים הגיעו לי בנקודה טובה בחיים והרגשתי שהמקום שלי לתרום ולעשות הוא אינסופי. זה חיזק את הקשר עם החיילים והחברים שלי, אני שמח על ההזדמנות הזו לתרום ולעשות. בכל סיטואציה בחיים תמיד יש דלת צדדית, דרך אחרת לבחור לעשות, בכל מורכבות אפשר לפתוח דלת ולראות בכל סיטואציה גם אם היא קשה, הזדמנות לצמיחה".

מה היית רוצה להגיד לחיילים שלך? מה המסר שלך לקוראים הבאר שבעים?

"קודם כל לחיילים שלי אני אגיד שאני מאוד גאה בהם על כל התקופה הזו. כל החיילים שלי אחד אחד הם אנשים משכמם ומעלה. הם טובים ממני בכמה רמות, מגיע להם הפרס הזה באותה מידה שמגיע לי. אני מאוד שמח על החברות שיש לי איתם, שהם סומכים עליי ונותנים לי את המקום להוביל וזה לא מובן מאליו. המסר שלי לקוראים הוא שצריך לגלות יותר אמפתיה אחד כלפי השני. אנחנו חווים בחיים הרבה סיטואציות עם אחרים ובקצה כולם בני אדם, אז ככל שננסה להבין יותר את האחר יהיה לנו קל יותר לגשת לצד השני ולהקשיב באמת. זה יעשה לכולנו את החיים לטובים יותר".