"טנגו של שניים בין אדם לכלב"

את הכדורגל והכדורסל כולם מכירים, אך ישנם אינספור ענפי ספורט מוכרים פחות בהם לוקחים חלק אנשים רבים בארץ ובעולם. אחד מענפי הספורט הללו הוא האג'יליטי, ספורט כלבני במסגרתו רצים המשתתף וכלבו במסלול מכשולים תוך עבודת צוות מרתקת ומהנה. בשנים האחרונות האג'יליטי הגיע גם לבאר שבע ואף נפתח חוג ייעודי בעיר לרווחת התושבים וכלביהם. "מדובר בעצם במסלול מכשולים שצריך לעשות בסדר מסוים, יש חוקים מסודרים והמסלול משתנה בכל פעם, כך שהאדם לומד את המסלול קצת לפני והכלב פוגש אותו רק באותו הרגע", הסבירה ל'באר שבע נט' רוני זיתון מבאר שבע, מאלפת כלבים ומדריכת אג'יליטי מוסמכת מטעם ההתאחדות הישראלית לכלבנות, "המסלול מורכב ממכשולים שונים כמו ממנהרות, מכשולי קפיצות או סללום. היופי הוא התקשורת שבין האדם לכלב שלו, צריך לדעת להנחות את הכלבים עם מילים, הוראות קוליות ושפת גוף".

ספורט האג'יליטי מקורו באנגליה, הוא הגיע לארץ בשנות ה-70 כאשר בענף מתקיימות תחרויות ואליפויות ברחבי העולם. רק בשנים האחרונות כאמור נפתח חוג האג'יליטי בבאר שבע תחת חברת כיוונים, אך היה סגור בחודשים האחרונים בשל מגיפת הקורונה. רוני מוסיפה: "זה ענף ספורט לכל דבר עם שיפוט, חוקים, ניקוד ואליפויות. המועדון הראשון בארץ דיי וותיק ובעשר השנים האחרונות קמו עוד מועדונים, יש גם בצפון, במרכז, באיזור השרון, השפלה ובירושלים. משנת 2015 התחלנו להרים קבוצה גם כאן בבאר שבע, בדרום זה מאוד חסר, תמיד בתחרויות גדולות יש ייצוג של כל המועדונים והייצוג של הדרום דל מאוד לצערי".

איך את נכנסת לעולם האג'יליטי?

"התחלתי להתנדב בעמותות עם כלבים ובמסגרת הזו מצאתי את דון הכלב שלי כשהוא משוטט ברחוב. זיהיתי שהוא כלב שאוהב לקפוץ וזכרתי שראיתי פרסומים על אג'יליטי והחלטתי שיהיה נחמד לנסות את זה איתו. דיי מהר התמכרנו לזה והתחלנו להתאמן בקביעות ולהתחרות. כשרק נכנסתי לזה, עוד עבדתי כמתכנתת בהייטק ולפני כמה שנים החלטתי לעזוב, ללמוד להיות מאלפת כלבים ולעסוק בספורט האג'יליטי, זו האהבה שלי. לאט לאט התחלתי להדריך קבוצות אג'יליטי ובשנת 2019 דון ואני ניצחנו באליפות ישראל. בהמשך הכנסתי לאג'יליטי עוד שני כלבים גזעיים שהבאתי מאירופה".

כמה זמן קיים החוג כאן בבאר שבע?

"בהתחלה הבאתי ציוד שהגיע בייבוא במיוחד מאנגליה כדי שאוכל להתאמן בפארק עם הכלב במקום לעשות נסיעה של שעה וחצי כל כיוון כדי להתאמן במרכז. אנשים ראו אותי מתאמנת וזה הקסים אותם, זה ספורט שמלהיב את הצופים. אז שאלו אותי והתעניינו ולאט לאט קם הרעיון של לפתוח קבוצה כי הייתה היענות. אז עם קצת ציוד שהבאתי התחלנו לעשות אימונים בפארק ואז ניסינו להסדיר את הנושא, עם ביטוחים ואישורים ומה שצריך. בגלל שמדובר בפעילות עם כלבים משוחררים זה צריך להתבצע במקום מגודר, חברת כיוונים נרתמה לסייע והתחלנו להפעיל את הקבוצה בתור חוג מסודר. כיום אנחנו בקבוצה בבאר שבע כ-20 משתתפים, יש לזה הרבה ביקוש, אני כל הזמן מקבלת הודעות וטלפונים. לאחרונה מישהי מהקבוצה שלנו, נועם מצרי, ניצחה בתחרות ארצית, זו הייתה גאווה גדולה כי היא הצליחה לעשות את זה למרות שהיא לא התאמנה בתקופת הקורונה".

את מרגישה שאין מספיק חשיפה לענף הזה בבאר שבע ובארץ בכלל?

"יש בהחלט התעוררות, אבל זה עדיין לא ברמה שהייתי רוצה ושואפת. במדינות אחרות באירופה בכל כפר הכי נידח יש שלושה מועדוני אג'יליטי, כאן בארץ יש פחות מודעות. הרבה פעמים כשרואים שכלבים לא פורקים מספיק אנרגיה פשוט לוקחים אותם לגינת כלבים לשחרר אותם אבל זה לא מספיק ולא תמיד נעשה בצורה בריאה לכלב. חשוב שהספורט הזה ייצמח עם התרבות הכלבנית שמתפתחת. כן רואים יותר התעניינות, אנשים סקרנים ושואלים אבל זה עדיין לא מספיק בתודעה".

מהתמונות והסרטונים של צפייה בספורט האג'יליטי בשטח, נראה כי זה דורש מיומנות גבוהה ויכולות מיוחדות, אך מדובר בספורט שמתאים לכל כלב שמסוגל לכך פיזית. "זה כמו כל ספורט ויכול להתאים לכולם, מה שיפה באג'יליטי שאפשר לראות כלבים וגם אנשים מכל גווני הקשת- ילדים ונוער, אנשים מבוגרים... כל אחד יכול להתחיל מהנקודה בה הוא והכלב שלו נמצאים, כמובן שבאימונים מעמיקים את התקשורת והחיבור עם הכלב, לומדים להכיר את שפת הגוף אחד של השני וזה מדהים", מספרת רוני, "זה גם יכול לעשות פלאים לכלבים שיש להם בעיות ביטחון או התנהגות, זה עוזר להם להתמודד".

יש לך דוגמה לשיפור או שינוי לטובה שקרה לאחד האנשים או הכלבים בעקבות האג'יליטי?

"כן אני יכולה להעיד על עצמי ועל הכלב שלי. אני בחיים לא הייתי ספורטאית או קרובה לזה, כשהתחלתי באג'יליטי הרגשתי חסרת ביטחון ולאט לאט עם האימונים זה השתנה. יש לי כלב בבית בשם סאם, הוא כלב מעורב ששהה בהסגר. בחודשים הראשונים איתו סבלנו, נעזרנו במאלפת וחווינו הרבה קשיים ביום יום... מרגע שהוא ובן זוגי התחילו לעבוד באג'יליטי זה השתנה מקצה לקצה, הספורט עשה לו טוב והפך את החיים שלו וגם שלנו לטובים יותר".

אז הכלבים עצמם נהנים מהספורט והאימונים?

"באג'ילטי אנחנו עובדים עם הכלבים על מוטיבציה מבוססת חיזוקים, בין אם זה באמצעות חטיפים או צעצועים. משתמשים בחיזוקים כדי ללמד את הכלב את המתקנים והמכשולים ובסופו של דבר עם הזמן המתקנים הופכים להיות החיזוק החיובי עבור הכלב. אנחנו חלילה לא משתמשים בעונש או הפחדה, הכלבים עושים את זה כי זה כיף להם. אנשים לפעמים טועים לחשוב שזה סוג של מופע קרקס, אי אפשר להכריח כלב לעשות אג'יליטי אם הוא לא אוהב את זה, זה מצריך ממנו גם דיוק, מהירות ומוטיבציה".

מה החשיבות של הספורט בעיניך גם עבורכם הבעלים וגם עבור הכלבים?

"אג'יליטי מבחינתי זה תענוג צרוף. זה ניקוי ראש, כאילו כל דבר שהטריד אותי לפני נעלם ושוקע ואני עסוקה בפעילות שהיא הכי כיף שיש לבן אדם עם הכלב שלו. זה להיכנס לתוך בועה כזו, זה טנגו של שניים בן אדם עם כלב, יש בזה קסם. אני כל השבוע מחכה לזה וזה עושה לי כיף וגם שייכות לקבוצה. זה גם מעגל חברתי בו אנשים מכירים עוד אנשים עם תחום עניין משותף, אז נוצרות חברויות וקשרים עם אוהבי כלבים נוספים וזה כיף גדול. המוטו של ספורט האג'יליטי זה 'Agility is fun'  כלומר זה כיף! הכלבים לומדים לאהוב את המתקנים, ברמה שאת מגיעה לאימון או לתחרות הם בצד כבר מתרגשים בטירוף, עבורם זה כמו להגיע ללונה פארק".

מעוניינים לשמוע פרטים נוספים על ספורט האג'יליטי בבאר שבע? צרו קשר עם רוני זיתון.