"המקצוע הזה הוא הרבה מעבר למשכורת, זאת אהבה אמיתית"
15.12.21 / 19:50
דני יאסנו מבאר שבע הוא אמן מוכשר ביותר. זוהי המציאות - הוא שר, הוא מנגן, ובזמן האחרון הוא מצא גם את הפינה שלו, מאחורי הקלעים, בהפקה. תפסנו אותו לראיון, לשמוע ממנו על הלימודים ברימון שפתחו לו שער לעשייה חדשה, על ההחלטה לקחת צעד אחורה, וכמובן: על הסינגלים החדשים שעתידים לצאת בקרוב, עם שיתופי פעולה מקומיים ומסקרנים
מידי פעם צומח לו פה בבאר שבע מישהו שהוא בגדר עילוי. הוא לא תמיד יהיה באור הזרקורים, והעבודה היא סיזיפית ויום יומית, אבל בסוף זה משתלם. נראה שהקריירה של דני יאסנו בדרך למקום טוב. הוא יוצר, הוא יוזם, הוא עובד ללא הפסקה, ובכלל - נראה שהמוזיקה היא כמו איבר נוסף בגופו. היא חלק ממנו. אז נפגשנו איתו לשמוע ממנו מה זה אומר להיות אדון לעצמך בעולם המוסיקה הישראלית הקשוח.
מאיפה אתה במקור?
"אז אני במקור למעשה מדימונה. וכשהייתי בן 5, המשפחה שלי עברה לבאר שבע. אז אני לגמרי רואה את עצמי כבאר שבע לכל דבר".
כמה זמן אתה עוסק במוזיקה בעצם?
"הייתי אומר שבערך 10 שנים, פלוס מינוס. למרות שלמעשה המוזיקה הייתה בסביבה שלי מגיל מאוד צעיר: למדתי פסנתר קלאסי כשהייתי בן 8, ובאותה תקופה ניסו גם לשלוח אותי לשיעורי גיטרה. הייתי לומד באופן קבוע אחרי שעות בית הספר, ושם התפתח אצלי החיבור המקצועי הראשון למוזיקה".
דני מספר, כי באותה תקופה הוא היה "מאוהב" לגמרי בז'אנרים ספציפים ביותר, דוגמת בלוז ופופ. אם זאת האהבה למוזיקה באמת קיבלה תפנית לקראת גיל 15, ומסיבה מאד לגיטימית מבחינתו: "בסביבות גיל 15 התחלתי לנגן בלהקה עם חברים מבית הספר. עשינו את זה אז בניסיון להרשים בנות ובסוף יצא שהתאהבתי (צוחק). מה גם, שכשהגענו לשלב שהתחלנו להקליט את השירים שלנו, הבנתי שזה כל מה שאני רוצה להתעסק בו".
הלכת ללמוד את הנושא באופן מקצועי?
"האמת שלמדתי המון, בעיקר בדרך הפרקטית של עשייה ואני מודה לעצמי המון על זה. כשסיימתי את התיכון, ואחרי שיצא לי לנגן על במות ולהקליט עם חברים, הרגשתי שאני מוכן לקחת את הנושא ברצינות, ובזכות המון עזרה מההורים שלי שתמכו בי בחיפוש העצמי שלי, ובזכות עבודה שאבא שלי סידר לי במפעל שבו עבד, הצלחתי להגיע למצב שאני מקליט אלבום באולפן מקצועי".
יאסנו מספר, כי הכניסה לאולפנים לימדה אותו את רזי המקצוע, באופן שרק עבודה באולפן יכולה ללמד - "בהתחלה הגעתי כמובן כאמן, אבל מהר מאוד התחלתי להתעניין בשפה שהמוזיקאים סביבי דיברו בה ובדברים שהם עשו, אם זה - לנגן או למקסס או דיבור על ציוד שונה. אחרי שהאלבום הראשון שלנו יצא היה פרגון ברמה שלא ציפיתי לה: פתאום היה לי אמרגן, ניגנו אותי בתחנות רדיו, התקשרו לראיין אותי אפילו, הייתי קצת בטלוויזיה, פתאום הייתי מקבל שיחות מוזרות מחסוי ואפילו זרים היו מזהים אותי ברחוב".
התפנית בקריירה של האמן הצעיר הגיע כמו לרבים לפניו - בהפתעה, ללא כל כהכנה מוקדמת. ולפעמים, זה פשוט קשה מידי להכלה - "מהר מאור הבנתי שזה לא בשבילי לעמוד בקדמת הבמה ובטח שלא בגודל כזה. ומצאתי את עצמי במצב כזה שאני מוחק את השירים שלי מהאינטרנט, ואפילו לא הוצאתי את כל האלבום. אבל החוויה הזאת לימדה אותי מה זה אומר לגמרי להיות אומן, ודרך כך הבנתי מה אני באמת רוצה לעשות - להפיק".
דני - "אחרי הצבא, עבדתי כטכנאי הקלטות בכמה אולפנים בעיר ובנוסף לכך, היה לי עסק עם חבר קרוב שמגיע מתחום הצילום. והיינו מקליטים ומצלמים קליפים והצגות בית ספר וכל מיני דברים בסגנון, מה שנתן לי המון ביטחון. ההורים שלי תמיד דחפו אותי ללכת ללמוד ושוב, בזכות המון עזרה מהם, ובזכות הפיקדון הצבאי הלכתי ללמוד הפקה בבית ספר רימון". שם, מצא עצמו דני מתפתח, ולומד על עולמות חדשים שלפני כן לא נחסף אליהם בכלל - " ניגנתי על כלים לפני שהגעתי לשם, אבל המקום הזה שינה אותי לגמרי".
באיזה אופן?
"מהבחינה הזאת, ששם למדתי להתאהב בתאוריה של המוזיקה, והגעתי להבנה עמוקה יותר של הנושא. התחלתי לנגן כל היום ולחקור כמה שיותר כלים ועם זאת שאני ממש לא יוצר או מנגן ג'אז, היום אני מרגיש שהלימודים פיתחו והשפיעו עלי המון כמוזיקאי וכיוצר".
לאחרונה התחלת ליצור מוזיקה בעצמך. איך עובד התהליך?
"אחרי שנים שהיצירה האישית שלי הלכה מהראש למגירה, החלטתי שחבל. הייתי שר המון שנים והפסקתי, הייתי כותב המון טקסטים והפסקתי, ובאיזשהו מקום נמאס לי מלעשות דברים ב"אוויר". אמנם אני עדיין לא מרגיש בנוח להיות בפרונט, והשירים שאוציא בזמן הקרוב תחת השם שלי, כולם בשיתוף פעולה עם זמרים וזמרות". בין האומניות איתם דני משתף פעולה, נמצאת גם היוצרת המקומית הילה אמשלם, וב-25 לחודש הזה ייצא השיר המשותף שלהם. וכן, דני ישיר גם הוא בסינגל. כמו שהוא הבטיח. בין לבין, הוא דואג גם לתת מעצמו למען הקהילה. ולאחרונה, בנוסף להפקה, התחיל דני גם ללמד ולעבוד עם בני נוער - "זה מדהים אותי תמיד, כמה אני מרגיש שאני בעצמי לומד מכל החוויה הזאת".
שיר חדש של הלהקה בה דני חבר - Yaman Corporation
ולעלות לרשת את המוזיקה ולחשוף את עצמך היה בהתחלה קשה? או שזה בא לך באופן טבעי?
"מצד אחד אין לי פחד ממצלמה ומהיצירה עצמה, אבל מצד שני - לא משנה כמה פעמים הוכחתי את עצמי, לעצמי ולאחרים, יש את הקול הזה שאומר לך שאתה גרוע. וזוהי הסיבה העיקרית למה התחלתי לעלות קטעים קצרים באופן קבוע לפייסבוק ולאינסטגרם שלי: להתמודד עם הקול הזה. אני לא חושב שהוא מתכוון לעזוב, אז הפתרון שלי זה לקבל אותו ולהמשיך ולעשות, למרות שהוא שם".
אתה עובד במקצוע אחר כרגע? או עוסק רק במוזיקה?
"היום אני עובד רק במוזיקה. אמנם אני לא מיליונר, אבל גם אנשים סביבי שעובדים במקצועות אחרים לא. אני יכול להגיד שאני באמת מרגיש מבורך לעבוד עם אנשים מקרוב או מרחוק, ולעזור להם לבנות את החלום שלהם ולמצוא את עצמם בעולם דרך המוזיקה, ממש כמו שעזרו לי. אני מרגיש שהמקצוע הזה הוא הרבה מעבר למשכורת, זאת אהבה אמיתית".
באותו נושא, אתה מרגיש שאפשר להתפתח פה בבאר שבע בתור אומן?
"בגדול אני מאמין שכן. נכון שאנחנו לא תל אביב או לונדון. ולמרות זאת, אני חושב שנכון לעכשיו עם זאת שיש המון עשייה, והמון פיתוח והמון אנשים מוכשרים, עדיין העיר מוגבלת בנושאים מסויימים. ולצערי גם הקהל מוגבל מבחינת כמות, ואומנות צריכה קהל בשביל להתקיים. אבל אם זאת אני רואה את ההתפתחות שקורית בעיר, מכל בחינה וזה מדהים".
אנחנו נזכה לראות אותך מופיע בעתיד הקרוב?
"כנראה שלא בקדמת הבמה, לפחות לא בזמן הקרוב. בסופו של יום אני איש של אולפן וזה מה שאני הכי נהנה לעשות, זה להיות שם בשביל אמנים שבחרתי לעבוד איתם, ואני לגמרי טוטאלי בקטע הזה. אם אני עושה משהו אז אני 100 אחוז בעניין, וזה לוקח את הפוקוס מהפרוייקטים האישיים. אבל יכול להיות שבעתיד, אין לדעת, כרגע המוטיב זה "למה לא?".
פרוייקט שבו דני לקח יחד עם מחלקת הנוער של "כיוונים":
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
