הבנת עוולת לשון הרע במשפט הישראלי מאת עו"ד בן קרפל

יסודות העוולה - מה נדרש כדי להוכיח לשון הרע?

לאחר שנים של ניסיון בטיפול בתיקי לשון הרע, זיהיתי שלושה יסודות מרכזיים שחייבים להתקיים כדי לבסס תביעה מוצלחת:

• אלמנט הפרסום הפומבי הוא הבסיס הראשון. ההתבטאות חייבת להישמע או להיקרא על ידי צד שלישי מעבר לדובר ולנפגע. שיחה פרטית בין שני אנשים בלבד לא תוכל להוות בסיס לתביעה, גם אם תוכנה פוגעני ביותר. מנסיוני, רבים מתקשים להבין מדוע הדרישה הזו קיימת, אך היא מבטאת את ההבנה שפגיעה אמיתית בשם הטוב מתרחשת רק כאשר יש חשיפה בפני אחרים.
• רכיב הפגיעה בשם הטוב מחייב שההתבטאות תהיה מעוצבת באופן שעלול לבזות, ללעוג או להשפיל את הנפגע. הפגיעה יכולה להתייחס לאישיותו, למקצועו, לעסקיו או לכל היבט אחר של זהותו. חשוב להדגיש שאין צורך להוכיח נזק בפועל - די בכך שהפרסום היה עלול לגרום לפגיעה.
• היעדר הגנה משפטית הוא התנאי השלישי. גם אם קיימים שני האלמנטים הראשונים, התביעה עלולה להידחות אם לנתבע עומדת הגנה משפטית מוכרת, כמו הגנת אמת בפרסום או הגנת תום הלב.

הגנות משפטיות זמינות לנתבעים

כעורך דין לשון הרע המייצג גם תובעים וגם נתבעים, אני רואה שההגנות המשפטיות מהוות חלק מהותי מהמבנה החוקי. המחוקק הישראלי הכיר בצורך לאזן בין הגנה על השם הטוב לבין שמירה על חופש הביטוי.

• הגנת האמת בפרסום היא הגנה מרכזית המאפשרת פרסום ביטויים פוגעניים כאשר הם נשענים על אמת ויש בהם עניין ציבורי לגיטימי. בניסיוני, הגנה זו מצליחה במיוחד כאשר מדובר בחשיפת מעשי שחיתות או התנהגות בלתי הולמת של דמויות ציבור.
• הגנת תום הלב חלה במגוון נסיבות ספציפיות, כגון ביקורת לגיטימית על יצירות אמנות שפורסמו לציבור, או הבעת דעה על התנהגותו של אדם במסגרת הליכים משפטיים. הגנה זו מדגישה את הרצון לשמר מרחב לביקורת חברתית בונה.

הפיכת הפרסום לעבירה פלילית ואזרחית

אחד ההיבטים המעניינים בחוק הישראלי הוא שלשון הרע מהווה הן עבירה פלילית והן עילה אזרחית. כעורך דין, אני רואה שרוב הנפגעים בוחרים לפעול במסלול האזרחי בשל הסיכויים הטובים יותר לקבלת פיצוי ממשי.

• המסלול הפלילי קובע עונש מאסר של עד שנה, אך הוא מופעל רק לעתים נדירות ובמקרים חמורים במיוחד. רוב המקרים שאני מטפל בהם נשארים במסגרת האזרחית.
• המסלול האזרחי מאפשר קבלת פיצוי כספי ללא צורך בהוכחת נזק ממשי. זוהי חדשנות חשובה בחוק הישראלי, המכירה בכך שפגיעה בשם הטוב יוצרת נזק גם ללא הוכחה כלכלית ספציפית.

פרסומים מותרים שלא יחשבו ללשון הרע

החוק מגדיר במפורש מקרים שבהם פרסום לא ייחשב ללשון הרע , גם אם הוא עלול להיתפס כפוגעני. אלו כוללים דיווחים עיתונאיים אמיתיים על אירועים ציבוריים, פרוטוקולים של ישיבות כנסת או בתי משפט, וביקורות מקצועיות על יצירות אמנות.

מנסיוני, הבנת הגבולות הללו קריטית למניעת הגשת תביעות חסרות סיכוי. רבים מהלקוחות שפונים אליי זקוקים להסבר מפורט על מדוע התבטאות מסוימת עשויה להיות מוגנת על פי החוק.

שיקולים כלליים בעידן הדיגיטלי

בעידן הרשתות החברתיות והפרסום המיידי, הנושא של לשון הרע רלוונטי יותר מתמיד. פרסום שיכול להגיע לאלפי קוראים תוך שניות מחייב מודעות לכללים המשפטיים הרלוונטיים. חשוב להבין שההשלכות של פרסום ברשתות עשויות להיות ארוכות טווח ומשמעותיות.

בין אם מדובר ביוצרי תוכן, עיתונאים, או אנשים פרטיים, הכרת יסודות החוק יכולה לסייע בהבנת הגבולות בין ביטוי חופשי לגיטימי לבין פרסום שעלול לחשוף לאחריות משפטית. המקרים בתחום זה משתנים מאוד בנסיבותיהם, ולכן כל מצב מחייב בחינה פרטנית של העובדות והנסיבות הספציפיות.

בסופו של דבר, חוק איסור לשון הרע משקף את הערכים הדמוקרטיים של החברה הישראלית: הגנה על כבוד האדם לצד שמירה על חופש הביטוי. הבנת החוק והתמצאות בניואנסיו מאפשרים לנווט בבטחה במרחב המשפטי המורכב הזה.

אודות הכותב

עו"ד בן קרפל משמש כנשיא ועדת לשון הרע במחוז הצפון ופועל כחבר בוועדה הארצית לדיני לשון הרע בלשכת עורכי הדין בישראל. המשרד זוכה להכרה מקצועית ומדורג בקטגוריית המובילים על פי דירוגי Duns'100 ומופיע ברשימת המשרדים המובילים לפי מדד BDI code.

"העולם הדיגיטלי והתקשורת החברתית יוצרים מציאות חדשה ומאתגרת בתחום הגנת השם הטוב וזכויות הפרטיות. אנו רואים בליווי לקוחותינו בסביבה המורכבת הזו שליחות מקצועית חשובה, תוך דגש על שירות מקצועי, שקיפות מלאה, והתמדה בהשגת התוצאות הטובות ביותר עבור לקוחותינו."

עו"ד בן קרפל הוא שותף במשרד עורכי דין בן קרפל ושות', המתמחה בדיני לשון הרע והוצאת דיבה. המאמר מהווה מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי לקביעת פגישת ייעוץ אישית בטלפון 052-305-0665.