לא כל הנוצץ, זהב

הכל התחיל בגמר הקופה אמריקה לפני שנה, גם אז פגשה ארגנטינה הנפלאה את הנבחרת הלוחמת מצ'ילה, גם אז הפסידה הנבחרת הארגנטינאית אחרי מספר החמצות מסמרות שיער, גם אז זה קרה בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים (4-1).

מיד לאחר גמר הטורניר , מסי, גדול השחקנים בהיסטוריה לדעת רבים, טען כי ארגנטינה תזכה בטורניר הגדול הבא.

לשם כך השנה קיבלנו מסי אחר בברצלונה, נדמה היה לאורך כל העונה שמסי שומר כוחות ושומר את עצמו מפציעות על מנת להגיע הכי מוכן שאפשר לטורניר הקופה אמריקה (קופה סנטנריו) שנערך בארה"ב.

וכך באמת היה לאורך כל שלב הבתים, בו הוגרלה ארגנטינה לשחק יחד עם נבחרותיהן של צ'ילה (אותה פגשה בגמר), פנמה ובוליביה, מסי פשוט היה בכל פינה במגרש, הוא כבש (5 שערים), בישל, ופשוט מאוד דהר בדרך למימוש החלום שלו, לזכות בתואר עם הנבחרת.

ארגנטינה מחצה את פנמה בשלב הבתים 5-0, ניצחה את צ'ילה 2-1 והביסה גם את בוליביה 3-0 בדרך לסיום שלב הבתים ללא הפסד.

בשלב רבע הגמר פגשו האלביסלסטה (לבן וכחול שמיים-כינויה של נבחרת ארגנטינה) את נבחרת ונצואלה. במשחק ענק של מסי והיגוואין ניצחו הארנטינאים 4-1 כאשר מסי עצמו כובש ומבשל.

בשלב חצי הגמר פגשה החבורה בתכול ולבן את מארחת הטורניר ארה"ב, למרות הפערים בין הסגלים ארנטינה לא חשבה שהמשחק יעבור בקלות יתרה כמו שקרה בפועל, שוב מסי כובש ומבשל, שוב היגוואין עם צמד שערים.

האוהדים של ארגנטינה החזיקו אצבעות לנבחרת קולומביה בתקווה שזו תעצור את הצ'יליאנים (מחזיקי הגביע) ובכך יקלו על הנבחרת שלהם לזכות בתואר הנכסף בו לא זכו מאז 1993 (הנבחרת החלומית של באטיסטוטה).

המזל לא שיחק לטובתם וצ'ילה גברה 2-0 על קולומביה והבטיחה שחזור של אותו גמר מהשנה שעברה, אותו גמר בו מסי לא הופיע, אותו גמר בו היגוואין החמיץ ללא הרף, אותו גמר בו הצ'יליאנים נלחמו והזיעו בדרך להדחתה של ארגנטינה הגדולה והזכייה בגביע הנכסף.

מאז משחק חצי הגמר כל העיניים בארגנטינה היו נשואות כלפי "אלוהי" הכדורגל שלהם, השחקן הטוב בעולם, היורש של דייגו ארמנדו מראדונה, ליאונל מסי, השחקן שזכה בכל תואר אפשרי, אישי וקבוצתי, למעט תואר בינלאומי עם הנבחרת.

במשך שנים נאמנותו של מסי לנבחרת הייתה בספק בעיני העם בארגנטינה, טענו שלא באמת אכפת לו מהנבחרת, הפעם הוא סיפק את כל התשובות, הוא "נח" במהלך העונה ולא סיפק את המספרים אליהם התרגלנו במדי ברצלונה, הוא השתתף במשחקי ההכנה, דיבר רבות על כך שהפעם הוא בא כדי להביא תואר לעם שלו.

האוהדים הגיעו בהמוניהם למלא את האצטדיון בניו ג'רזי, הלא הגדול מכולם הבטיח להם שהפעם הוא מביא להם גביע, האווירה הייתה מדהימה, הנבחרת הצ'יליאנית עלתה למגרש והתקבלה בשאגות אדירות מצד הקהל הארגנטינאי, היום הגביע ייצבע בתכול ולבן, היום מסי יניף את הגביע הנחשק, היום הוא יהפוך רשמית לשחקן הטוב בהיסטוריה וישכיח במעט את גדולתו של דייגו מראדונה.

המשחק התחיל, האווירה על המגרש הייתה חמה, וכבר בדקה הראשונה ניסה אבר באנגה את כוחו מרחוק ושיגר טיל אדיר שחלף סמוך לקורה של הצ'יליאנים שהתעוררו ושיחקו עם המון התלהבות ובצורה אגרסיבית מאוד, כדור חופשי של מסי נעצר אצל חברו לברצלונה ושוערה של צ'ילה, בראבו. אוהדי האלביסלסטה דחפו את נבחרתם וזו כמעט החזירה להם עם שער כאשר גונסאלו היגוואין השתלט על כדור טועה שיצא מגארי מדל והחל לדהור לעבר השער, כשהוא מול בראבו לבדו שיגר היגוואין בעיטה מוזרה שהלכה מחוץ למסגרת, האוהדים הארגנטינאים החלו להרגיש איך הסיוט מהשנה שעברה חוזר, האגרסיביות הצ'יליאנית הגיעה לשיא כאשר בדקה ה-27 של המשחק הורחק שחקנה של צ'ילה מרסלו דיאז לאחר שספג כרטיס צהוב שני.

פתאום  משום מקום, מתנה, הארגנטינאים הבינו שעכשיו הסיכויים שלהם גדלו, הרבה יותר פשוט לנצח עשרה שחקנים, אפשר לחלום. אבל אז הגיע גם השופט למשחק ועם שערוריית שיפוט בדקה ה-43 לאחר שמרקוס רוחו גלש בצורה פראית לכיוונו של ארתורו וידאל, אך לא פגע בשחקן אלא בכדור בלבד, השופט שלף ללא מחשבה את הכרטיס האדום לעברו של רוחו המסכן והחזיר את הצ'יליאנים למשחק.

המחצית הסתיימה, הרוחות סערו בחדר ההלבשה הארגנטינאי, אבל מסי הבטיח להם שבמחצית השנייה הם יעשו את זה, הם חייבים. החברים בתכול ולבן פתחו את המחצית בצורה מגומגמת וככל שחלף הזמן הלחץ עליהם גבר, מסי ניסה בעצמו מספר פעולות שנעצרו אצל השחקנים בכתום, בדקה ה-84 מסי חטף כדור הכניע את המגן שלו ומסר בגאונות לדי מריה כדור שבקלות יכל להפוך לשער, אך גם את זה החמיץ די מריה ושלך את הכדור גבוה לשמיים.

בדקה ה-100 הגביה מסי כדור נפלא לרחבה אגוארו המחליף נגח נפלא אך השוער האדיר של הצ'יליאנים, בראבו, היה שם כדי לעצור גם את זה.

שריקת הסיום, דממה, ניתן לראות את הלחץ על פניו של ליאונל מסי, הוא עבד קשה מאוד, הוא שמר את הכוחות למשחק הזה, אבל משהו לא עבד, משהו שנמצא עמוק בתוכו פשוט לא השתחרר.

דו קרב הפנדלים יצא לדרך עם ארתורו וידאל שניגש לבעוט את הפנדל הראשון של נבחרתו אבל לרוע מזלו סרחיו רומרו קרא את הבעיטה והדף בקלות יתרה.

כמו מנהיג אמיתי מסי לקח על עצמו את הבעיטה הראשונה, הניח את הכדור ומלמל מספר מילים של אמונה שהפעם עושים את זה, הפעם אנחנו אלופים. צעדים קטנים אחורה, נשימה ו... הכדור שיצא מהרגל עלה גבוה גבוה מעל המשקוף, האוהדים השפילו את מבטם, השחקנים הסתכלו בתדהמה. המלך, השחקן הכי נוצץ בעולם, החטיא את הבעיטה הכל כך חשובה, צ'ילה חיה מחדש.

קסטיו בעט פנימה 1-0 צ'ילה, הדופק עולה.

מסצ'ראנו, חברו של מסי לבצרלונה, ניגש לבעוט ולא התבלבל 1-1.

ארנגיס העלה לארנטינה שוב את הלחץ כשכבש את הפנדל שלו, 2-1.

אגוארו שיגר את הכדור לתוך הרשת 2-2.

בוסז'ור הנהדר שלח כדור מדוייק לשער של רומרו 3-2.

ביגליה ניגש לבעוט שלח את הכדור לפינה אבל בראבו היה שם כדי להדוף, עדיין 3-2.

הבעיטה הבאה תכריע, האם מסי הוא השחקן הטוב בהיסטוריה, האם לעם הארגנטינאי יש גביע.

סילבה לקח נשימה עמוקה והתקרב באיטיות אל הכדור, בעיטה, שקט, שער ! 4-2.

צ'ילה עם הגביע, מסי נשאר עם המחמאות על טורניר גדול, אבל הוא לא מראדונה, הוא לא מסוגל כנראה לזכות בתואר עם הנבחרת.

מסי עצמו הבין זאת כשבראיון שלאחר המשחק טען "הייתי מוותר על כל התארים שלי בעבור תואר אחד עם נבחרת ארגנטינה כדי לשמח את האנשים במדינה שלי" והוסיף "אנחנו לא מסתפקים בלהגיע לגמר, אנחנו רוצים לנצח אותו זה ברור. ניסיתי הרבה פעמים להיות אלוף עם ארגנטינה, זה לא הלך. אני פשוט לא מצליח לעשות את זה"

מסי הוא אגדה, הוא השחקן הטוב בדורנו בצוותא עם כריסטיאנו רונאלדו (שעסוק בהצלחת נבחרתו ביורו), אבל הוא כבר לא יהיה מראדונה, הוא כבר לא יהיה מי שייזכר כשחקן הטוב בהיסטוריה של ארגנטינה, הוא לא הביא להם גאווה.