יומן מסע בעקבות הפועל

זה התחיל לפני שלושה שבועות כשקיבלתי טלפון שבישר לי שיצאו חבילות למשחק. מתוך כמעט אינסטינקט ובאישור בו ברגע של הגנרלית הפרטית שלי, הוזמנו החבילות וההתרגשות כמו גם הציפיה החלו. 

רק לאחר ההזמנה, החלה חשיבה רציונלית. הרי זה בכלל חור, והמלון בעצם אפילו לא באותה מדינה.. טיסת לילה וקבלת חדרים בצהריים.. והכי חשוב ששתי האחיות שלי בהריון וכל התקופה לוותה בתקווה שהברית תהיה לפני או אחרי 3 ימי ההיעדרות שלי מהארץ!

אבל ההחלטה התקבלה. והנההגיע היום, ומלאי התרגשות יצאנו לנתב"ג. הכיף הרגיל של  בזבוז כספים מיותרים על דברים שלא באמת צריכים רק כי עברנו ביקורת דרכונים, מה שאומר שאנחנו כבר בחו"ל ואפשר להתחיל לחיות את החלום שאנחנו טייקונים "ומה זה בכלל עוד 250 דולר". 

ארוחה קלה -לאפה עם 2 שיפודים אנטריקוט, מומלץ בחום לכל מי שאוהב את האוכל שלו לא טעים- והופ , הגיעה שעת הבורדינג ויש רק כמה דקות לסיגריה אחרונה לפני טיסת נצח של שעתיים ורבע. 

לשמחתנו, אקווריום העישון היה ממש מול שער הכניסה למטוס, אז יכולנו לראות באופן מדוייק את האיחור בבורדינג, אבל היי, אפשר לעשן עוד סיגריה בסבבה. בנתיים קצת מינגלינג עם הנוסעים, מנסים להבין מי טס איתנו למשחק ומי מסיבה מוזרה אחרת בוחר לטוס לאודסה. ממדגם לא מייצג בכלל שערכתי, דוברי העברית טסו למשחק, ודוברי הרוסית חזרו הביתה.  

ובנתיים במינגלינג חבר'ה נחמדים, נרגשים. יעקב בוזגלו אחד שבקושי רואים אותו דרך מסך העשן, אבי צור שקיעקע את ידו בסמל האליפות בגודל כזה שגם אם ניקח בעוד 40 שנה אליפות נוספת, לא יהיה לו מקום לקעקע אפילו חצי מהגודל ועוד כמה פרשני כדורגל בפוטנציה ומאמני על שרק ממתינים שברק בכר יתקשר להתייעץ איתם באיזה מערך לעלות. 

בקושי 40 דקות עיכוב, ומתחילים להרגיש תכונה בשער העליה למטוס. לוקחים שאיפה אחרונה לפני ההצטופפות הכה נעימה בשרוול המוביל למטוס. כולנו מכורטסים וממתינים ועומדים בשרוול דקות ארוכות, ככל הנראה מכיוון שנוסעים היו צריכים לשים את המזוודות בתאים במטוס במקום לשלוח אותם במטען כמו בכל טיסה רגילה.

אבל אנחנו בחוויה ייחודית. מכל הבחינות. אז נהנים. בשלב מסויים דיילות הקרקע כבר נראות לחוצות מאוד ומנסות בכל הכוח לזרז את כולם לעלות על המטוס ואומרות משהו שחייבים להמריא או עכשיו או בבוקר. עוד בטרם חלק גדול מהנוסעים התיישב או אפילו מצא מקום לכבודה, המטוס החל בנסיעה לעבר ההמראה ליעד תוך כדי שחלק מהדיילות מסייעות בארגון הכבודה של הנוסעים והחלק האחר עושות את ההסברים עם חגורות ההצלה וכל השטויות של מה לעשות במקרה חירום. הגענו למסלול ההמראה וסופסוף זה קורה!

הקפטן מדבר אלינו, בקול שבור ומבטא כבד מספר לנו חדשות נהדרות! יש לנו עוד כמה שעות להשלים את כל מה שלא הספקנו לקנות בשעתיים הקודמות בדיוטי פרי מאחר ולפי חוק הרעש אי אפשר להמריא אחרי 1:30 והשעה כבר 1:40 ולכן המטוס שלנו יוכל לחוות שוב את האדרנלין שבהמראה רק בחמש בבוקר. 

לפחות אנחנו בחברה טובה. כמו אנשי כדורגל רציניים, הפרשנים והמאמנים שלנו מסתבר גם יועצים משפטיים יוצאי דופן ומחליטים פה אחד שבעקבות המחדל הנורא כבר זכינו במשפט וכל הכסף ששילמנו על הטיסה יוחזר לנו. הרי יש פה עגמת נפש. ויש אפילו ילדים בטיסה מה שאומר שהמודל חמור שבעתיים ואולי אפילו נקבל טיסות חינם לכל החיים כולל בני משפחה.

ובנתיים גם הטיסה המעוכבת נחתה. ואנחנו כרגע באוקראינה, עוקבים בדאגה אחר חברנו בארץ. האם תוכלו לראות את המשחק? האם לא? מקווה בשבילכם שכן, חברים יקרים ומקווה שגם אצלי לא תהיה בעיה של זכויות יוצרים. נשתמע!