לא עוד נגן בתזמורת: אליאל פרץ לוקח את המושכות בהפועל באר שבע
20.08.26 / 13:30
אחרי הניצחון על סבאח, מתברר כי עזיבתו של קאנגווה השאירה לאליאל פרץ את הבמה המרכזית. עם שליטה בקצב, לקיחת אחריות ויכולת ניהול משחק, הקשר מוכיח שהוא מוכן לקחת את השרביט ולעשות צעד קדימה.
בתזמורת יש הרבה נגנים טובים, אבל רק אחד קובע את הקצב. מתי להגביר, מתי להוריד ומתי כולם צריכים להיכנס. מול סבאח, אליאל פרץ כבר לא היה עוד נגן בתזמורת של הפועל באר שבע. הוא היה המנצח.
במשך לא מעט זמן פרץ היה שחקן שקל להעריך, אבל קשה להגדיר. קשר עם איכות, עם מספרים, עם בעיטה טובה ויכולת להצטרף מקו שני. שחקן שאתה שמח שיש לך בהרכב. אבל האם הוא האיש שעליו אתה בונה את הקישור שלך? האם הוא זה שמנהל משחק אירופי כשהלחץ עולה? האם הוא מסוגל להפוך מעוד שחקן טוב למנהיג של קבוצה שרוצה להגיע רחוק?
בעונה שעברה פרץ כבר היה חלק משמעותי מהקישור של באר שבע, אבל הוא שיחק לצידם של שני שחקנים שלקחו הרבה מהפוקוס - קינגס קאנגווה ולוקאס ונטורה. קאנגווה היה האיש של המספרים והרגעים הגדולים, ונטורה הביא את האגרסיביות והאיזון. פרץ היה שם איתם, משמעותי מאוד, אבל קצת פחות באור הזרקורים.
הקיץ קאנגווה עזב. הוא לא השאיר אחריו מקום פנוי בהרכב עבור פרץ - הרי אליאל שיחק לצידו גם בעונה שעברה. הוא השאיר משהו אחר: מקום לקחת יותר אחריות, יותר מנהיגות ויותר פוקוס במרכז המגרש.
ואליאל פרץ מתחיל לקחת את המושכות.
אחרי ה-1:2 על סבאח, השאלות סביב המעמד שלו נשמעות קצת פחות רלוונטיות.
כי המשחק של פרץ לא היה גדול רק בגלל הקרן המדויקת שהסתיימה בשער הניצחון של איגור זלטאנוביץ'. למעשה, הבישול היה אולי החלק הכי קל לראות בהופעה שלו. הסיפור האמיתי התרחש כמעט בכל מקום אחר על הדשא.
פרץ היה התחנה שדרכה באר שבע נשמה.
כשהיה צריך להוריד קצב - הוא היה שם. כשהיה צריך להעביר את המשחק מצד לצד - הוא היה שם. כשהיה צריך למצוא שחקן קדימה – שוב הוא. וכשהכדור אבד, הוא יצא ללחוץ, חזר לאחור וחילץ כדורים.
82 מסירות, 73 מהן הגיעו לכתובת. חמש מסירות מפתח ושבעה חילוצי כדור. אלה נתונים מצוינים, אבל במקרה הזה הם בעיקר מספרים שמספרים משהו שהעיניים כבר הבינו: אליאל פרץ שלט במשחק.
וזה אולי השינוי הגדול ביותר.
יש הבדל בין שחקן שמשחק טוב לבין שחקן שגורם לקבוצה לשחק טוב. מול סבאח פרץ היה מהסוג השני. הוא לא חיכה שהמשחק יגיע אליו, אלא קבע לאן המשחק ילך.
וזה בדיוק המקום שבו רן קוז'וך צריך להיות מרוצה במיוחד. המאמן דיבר לאחר המשחק על הבגרות של פרץ ועל הפיכתו למנהיג. מנהיגות בכדורגל לא חייבת להגיע עם סרט על הזרוע או צעקות לשופט. לפעמים מנהיגות היא פשוט לבקש את הכדור שוב ושוב כשהמשחק תקוע, לקחת אחריות על הקצב ולהיות השחקן שהחברים מחפשים כשהם צריכים פתרון.
פרץ נראה כרגע כמו שחקן שמבין שהעונה התפקיד שלו השתנה. קאנגווה כבר לא לידו כדי לקחת חלק גדול מהפוקוס ומהאחריות. עכשיו יש מקום למישהו אחר לעשות עוד צעד קדימה, ופרץ מרים את היד.
ואולי דווקא בגלל זה סוגיית החוזה שלו הופכת משמעותית יותר.
אם פרץ ממשיך להציג את הגרסה הזאת של עצמו, הדיון כבר לא צריך להיות רק האם להשאיר שחקן טוב. השאלה היא האם באר שבע מזהה בזמן שחקן שיכול להפוך לאחד האנשים שעליהם הקבוצה שלה בנויה.
כי בעונה אירופית ארוכה אתה צריך כוכבים, אבל אתה צריך אפילו יותר שחקנים שאפשר לסמוך עליהם כשהמשחק מסתבך. כאלה שלא נעלמים כשהיריבה לוחצת ולא מפחדים לקבל את הכדור.
אליאל פרץ נתן מול סבאח משחק מהסוג הזה.
עכשיו האתגר שלו גדול יותר: להפוך ערב כמעט מושלם להרגל.
ובחזרה לתזמורת. בעונה שעברה פרץ כבר היה חלק מרכזי ממנה, אבל קאנגווה ונטורה משכו הרבה מאור הזרקורים. עכשיו, כשקאנגווה כבר לא שם, מישהו צריך לקחת עוד צעד קדימה.
מול סבאח אליאל פרץ לקח את השרביט.
ועכשיו הוא רק צריך להוכיח שהוא לא מתכוון להחזיר אותו.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
