הטור של פלד | להתלונן על המלצר בזמן שהמסעדה נשרפת: הקריסה המנטלית של הפועל באר שבע
08.09.26 / 19:07
התבוסה 4:1 למכבי תל אביב חשפה קבוצה שברירית שמאבדת עשתונות מכל מכה קטנה בכנף. שער מהיר, פציעה של ונטורה והרחקה חסרת אחריות של אליאל פרץ ריסקו את באר שבע, בזמן שגם השופט יגאל פריד איבד שליטה על האירוע. אבל להאשים את השופט אחרי תצוגה כזו, זה כמו להתלונן על המלצר כשהמסעדה עולה באש.
יגאל פריד היה רע אתמול. רע מאוד אפילו. עכשיו, אחרי ששמנו את העובדה הזו על השולחן וסיימנו איתה, אפשר וצריך לדבר על מי שהיה אפילו יותר רע ממנו: הפועל באר שבע.
למעשה, ככל שדקות המשחק נקפו בטרנר, היה קשה שלא להבחין בדמיון המטריד בין השניים. פריד והפועל באר שבע נראו אתמול כמו שני אנשים שנכנסו לחדר סגור בלי לדעת למה בכלל הזמינו אותם. הם היו לחוצים, עצבניים, הגיבו באימפולסיביות לכל התרחשות, ובעיקר – לא באמת שלטו באירוע. פריד איבד לחלוטין את המשחק; באר שבע איבדה לחלוטין את עצמה.
וזה קרה מהר. מהר עד כדי כאב. 50 שניות בלבד מכת הפתיחה – זה כל הזמן שמכבי תל אביב הייתה צריכה כדי להודיע ליושבי טרנר שהערב הזה הולך לכיוון שונה לגמרי ממה שדמיינו. שחקני באר שבע עוד לא הספיקו להבין שההתמודדות החלה וכבר נאלצו להוציא כדור מהרשת. שלוש דקות לאחר מכן, הקריסה נמשכה כשלוּקאס ונטורה תפס את השריר וירד מהדשא בדמעות. כבר בשלב המוקדם הזה אפשר היה לכבות את האורות ולהודיע לאחרון שיוצא מטרנר שינעל אחריו את השער.
אבל באר שבע, לזכותה ייאמר, עוד ניסתה לייצר כדורגל. ואז הגיע יגאל פריד.
אפשר להתווכח עד מחר על החלטות השיפוט: על הפנדל שנשרק, על נגיעת היד של סיסוקו, על הכרטיסים הצהובים שנשלפו לאליאל פרץ או על נגיעת היד במהלך שהוביל לשער השלישי של הצהובים. מבחינתי, הבעיה הגדולה יותר הייתה התחושה והאווירה שפריד ייצר. שופט כדורגל אמור להוריד את גובה הלהבות כשהמשחק מתחמם; פריד, לעומת זאת, הסתובב על הדשא עם קופסת גפרורים. קריאת ה"עוף מפה" שהטיח באליאל פרץ הייתה כנראה הרגע המדויק שסיכם את הערב העגום שלו.
אבל בדיוק בנקודה הזו נגמר האליבי של הפועל באר שבע. כששופט שכבר שלף לחובתך כרטיס צהוב מסנן לעברך "עוף מפה", אתה מסתובב ועף משם. לא בגלל שהוא צודק, אלא בגלל שאתה רוצה להמשיך לשחק כדורגל גם בדקה הבאה. אליאל פרץ, בחוסר אחריות משווע, החליט להישאר, לענות ולהתווכח. כמה רגעים לאחר מכן, באר שבע נותרה בעשרה שחקנים מול האלופה.
וזה לא רק אליאל פרץ. זה הסיפור כולו של הקבוצה נכון לרגע זה. רק בשנה שעברה, רן קוז'וך הגדיר את הקבוצה שלו כ"בלתי שבירה". וזו אכן הייתה הגדרה מצוינת – גם כשהקבוצה ספגה אגרוף, היא נשארה לעמוד על הרגליים, ולפעמים אף החזירה שניים. כרגע, המצב הפוך לחלוטין: מספיק שמישהו רק יגע בה, והיא נסדקת לרסיסים.
ראינו את זה עם השער בדקה האחרונה מול סבאח, עם השוויון בדקה האחרונה מול הפועל חיפה, ואתמול בטרנר אפילו לא היה צריך לחכות לדקה האחרונה. מכבי תל אביב התחילה לפרק את הקיר אחרי 50 שניות בלבד. פתאום, ההגנה היא לא אותה הגנה, הקישור הוא לא אותו קישור, וההתקפה אנמית. קבוצה שבעבר הייתה גוררת את היריבות לתוך הטירוף המחושב שלה, נגררת עכשיו בעצמה לתוך הטירוף והכאוס של המשחק. זהו בדיוק קו התפר המפריד בין קבוצה ששולטת בכאוס – לקבוצה שהכאוס שולט בה.
וכן, האמת צריכה להיאמר: מכבי תל אביב כרגע פשוט טובה יותר. אין צורך לעשות שמיניות באוויר כדי להתחמק מהמשפט הזה. היא הגיעה לטרנר והפגינה בדיוק את מה שמצופה ממנה – קבוצה בשלה, רעבה, מאומנת ומסוכנת הרבה יותר. התוצאה 4:1 אפילו עושה חסד עם באר שבע; לולא ההצלות של אופיר מרציאנו, לוח התוצאות באצטדיון היה יכול בקלות להיראות כמו תוצאת מערכה במשחק טניס.
לכן, אסור להפוך את יגאל פריד לסיפור המרכזי של המשחק הזה. זה יהיה קל ונוח מדי. להאשים את השופט אחרי תבוסה של 4:1 זה בערך כמו להתלונן על המלצר בזמן שהמסעדה שלך עולה באש. יכול להיות שהמלצר באמת נתן שירות גרוע, אבל חברים – יש פה בעיה קצת יותר דחופה וגדולה לטפל בה.
הבעיה העמוקה של הפועל באר שבע היא לא רק שבעת השערים שספגה בשלושת מחזורי הליגה הראשונים. הבעיה טמונה בתחושה שכל מכה קטנה בכנף הופכת מיידית לרעידת אדמה. פציעה משנה את המשחק, שריקה משנה את המשחק, כרטיס משנה את המשחק, שער מוקדם משנה את המשחק. קבוצה שמתיימרת להיות אלופה לא יכולה לבחור את התנאים הנוחים שבהם היא משחקת. היא אמורה להיות העוגן היציב, גם כשהכול מסביבה משתגע ויוצא משליטה.
זו האירוניה הגדולה של ערב הכדורגל אתמול. שופט וקבוצה שאיבדו שליטה, התעסקו יותר מדי ברעשי הרקע, שידרו עצבנות נטולת רסן וסיימו ערב ששניהם ירצו למחוק מהזיכרון כמה שיותר מהר.
רק שיש ביניהם הבדל אחד מהותי: את יגאל פריד אולי אפשר לבקש שלא ישבצו יותר למשחקים של הפועל באר שבע. את הפועל באר שבע, לעומת זאת, אי אפשר להחליף. היא חייבת לחזור להיות היא עצמה – וכמה שיותר מהר.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
