ברדה: "מגיע לעיר הזאת לעשות ליגת האלופות" (צפו)

עשור בדיוק לאחר השיבה הביתה, במועדון חזרו עם אליניב ברדה במנהרת הזמן, לכל הרגעים הבולטים. 

ראשית, התייחס ברדה לעונה בה חזה הביתה לבאר שבע (2013/2014): "כשהגעתי לאימון הפתיחה ואמרו שזה יהיה פתוח לקהל, פתאום הסתכלתי על היציעים וראיתי כמעט 5,000 צופים ב"וסרמיל" באימון. זה היה משהו מצמרר. הרימו את כל השחקנים על הכתפיים. אימון פתיחה כזה לא זכור לי".

''אני יכול להגיד ש-90% מההמלצות היו: "אתה עושה את טעות חייך, אין לך למה לחזור". זה לא השתלם לי מקצועית לחזור כי יכולתי להישאר באירופה עוד שנתיים לפחות, ובטח שלא כלכלית כי יכולתי להשתכר טוב יותר. יחד עם זאת, משהו בפנים אמר לי ולמשפחה שצריך לסגור מעגל ולחזור הביתה למקום שגידל אותי, למקום שנתן לי את הערכים כבנאדם. זאת הייתה סגירת מעגל מבחינתי, שבסופו של דבר עלתה על כל הציפיות". 

2014/2015 – השלושער מול מכבי ת"א בוסרמיל: "רגע קסום ובלתי נשכח מבחינתי. היה חשוב מאוד לכל העיר, לכל האוהדים ולכל השחקנים לנצח את מכבי תל אביב. במשחק הזה נפל דבר והשגנו ניצחון מאוד מאוד חשוב. אני זוכר שעוד גרתי בשכירות בבניין וכשחזרתי לשם אחרי המשחק ראיתי את כל השכנים בחוץ. אני נכנסתי לבניין וכל השכנים מוחאים לי כפיים, אנשים שאני אפילו לא מכיר. אני חושב שזו הייתה נקודה מפנה מדהימה. הראנו שהפועל באר שבע כאן, וכאן כדי להישאר".

2015/2016 – השער בבלומפילד והאליפות הראשונה אחרי 40 שנה: "לנצח בבלומפילד זו הייתה אמירה באותה תקופה, בטח עם המצב בטבלה.  אני זוכר שבנבחרת לאחר מספר חודשים, אלי דסה אמר לי על הגול הזה: "אני הכנסתי את הרגל... איך הצלחת להכניס את הראש? הייתי עם פקקים קדימה ולא האמנתי שמישהו יכניס את הראש". אבל, כשאתה רואה כדור ברחבת החמש ואתה יכול להבקיע שער זה הדבר היחיד שנמצא לך בראש. אני חושב שהאליפות הראשונה הייתה פרץ של שמחה, אושר וגאווה. ממש גאוות הדרום, גאוות הנגב. אחרי כל כך הרבה שנים להחזיר לפה את התואר ולראות פה בטרנר אנשים מבוגרים בוכים מהתרגשות, זה משהו בלתי נתפס".

2016/2017 – השער מול בשיקטאש והמסע הגדול באירופה: "להגיע לשלב בתים באירופה ומעבר, ולעשות כאלה תוצאות מדהימות הראה שהתחיל להיבנות פה איזשהו מרקם. התחילה להיות קבוצה שמאמינה בעצמה. יחד עם הדחיפה שהייתה פה בטרנר והאווירה שנוצרה פה, הרגשנו שאנחנו קבוצה שקשה מאוד לעצור אותה".

2017/2018 – "היום ההוא" בלהבים: "עד היום קשה לי לראות את זה. היום אני כבר מצליח להסתכל, פעם הייתי סוגר ישר את הוידאו ולא מסוגל. זה היה במשחקון האחרון באימון, משחקון שהסתיים בתיקו. ביקשתי מברק בכר לתת לנו לסיים והוא הסכים שנשחק עד שיהיה גול מכריע. כדור נבעט אליי והשאר היסטוריה. הגעתי לבית החולים והייתי עדיין עם חצי עיוורון בעיניים, אני עם עיניים פתוחות ואני לא רואה. ככל שהראייה חזרה אלי התחלתי לראות יותר ויותר אנשים בבית החולים. זה היה ממש מוקד עלייה לרגל והיו המון אנשים בבית החולים שבאו לבקר. זה היופי פה בעיר הזאת שלנו, אתה מקבל פה מעטפת אהבה וחום מהאנשים כאן. זה משהו שאין בשום מקום אחר".

2018/2019 – ההשלמה עם כך שלא יחזור לשחק כדורגל: "אחרי שקרה מה שקרה, אני לא קיבלתי את זה ורציתי לחזור לשחק. לא עניין אותי מה אומרים הרופאים ולא עניין אותי כלום, אבל לא הצלחתי להשיג אישור מאף רופא. ככל שעבר הזמן והייתי בחוץ התחלתי להבין שאולי זה הסוף.  תחליף לריגוש של לעלות על הדשא ולשמוע כשחקן את שריקת הפתיחה של השופט אני לא מצאתי עד היום. זה משבר, כל החיים זה מה שידעתי לעשות. אני מגיל 6 יודע לבוא בבוקר לאימון, להתאמן וללכת הביתה, ופתאום אין לך את זה. לשמחתי, היום אני כבר בשלב ההשלמה המלא ואפילו במשחקונים באימונים אני כבר לא מנסה להשתתף".

2019/2020 – זכייה בגביע המדינה בעונת הקורונה: "ככל שהעונה התקדמה עברנו של שלבים בגביע. זה היה מוזר, כי לשחק משחקי גביע וליגה בלי קהל זה משהו לא רגיל. העונה הסתיימה מתוק מאוד עם זכייה בגביע ונצבר מאיתנו לחגוג עם הקהל כמו שצריך. אבל עדיין, הזכייה הזאת הייתה משהו מאוד מתוק".

2020/2021 – "טעימה" ראשונה מעמדת המאמן: "כשיוסי אבוקסיס עזב אני אמרתי לאלונה ברקת שאני לוקח את הקבוצה באופן זמני ושחייבים להביא מאמן.  לא הרגשתי שנכון יהיה לי כרגע לרדת לקווים, אבל המועדון נשאר בלי מאמן ולקחתי את המושכות עד שימונה מחליף. כשזה קרה, חזרתי לתפקיד שלי כמנהל מקצועי".

2021/2022 – הזכייה בגביע המדינה כמאמן, הפעם, עם קהל: "הזכייה כמאמן בגביע המדינה זה רגע שיישאר חקוק אצלי. גם כשלקחתי את הקבוצה באותה עונה אמרתי שאני רק מחכה לחזור לתפקיד המנהל המקצועי. אבל התקדמנו משחק, ועוד משחק, ועוד ניצחון וראינו שאנחנו מתקדמים שלבים בגביע ושלא יהיה מקום להביא עכשיו מחליף. הדרך בחזרה לבאר שבע אחרי הזכייה הייתה מלאה בצפצופים כל הדרך וחגיגות באוטובוס. זה ילך איתי כנראה כל הקריירה".

2022/2023 – עונה ראשונה כמאמן: "הלוואי שהייתי יכול להיות שחקן ושבתור מאמן היה אישור להיכנס לדשא. הרבה פעמים קורה שאני ממש עוד שנייה נכנס ואני עוצר עצמי וחוזר חזרה אחורה. אני טמפרמנטי, אני חי, נושם את המשחק ומגיב כמעט לכל אירוע שקורה. כל דבר קטן חשוב לי, מהשריקה הכי קטנה ל-Out הכי קטן, הכל חשוב לי במשחק. אני ככה גם באימונים, אני עובר עם שחקנים לפעמים על אלמנטים שנראים להם קטנים, אבל בסופו של דבר הם עושים הבדל גדול. אני חושב שאחד הדברים הכי טובים שעשיתי היה להתקשר למאור מליקסון מיד אחרי שלקחתי על עצמי את תפקיד המאמן. 

אמרתי לו: "מלי, אני כנראה אקח את הקבוצה לאמן, אני צריך אותך לידי". התשובה שלו הייתה: "תגיד לי מתי האימון". אני חושב שזה אחד המהלכים שעזרו לי מאוד גם השנה. עם כל מה שעברנו השנה, עם הקמפיין באירופה ועם כל כך הרבה משחקים. אנחנו מאמינים בצוות, אנחנו מאמינים בשחקנים, מאמינים בקהל הזה, מאמינים בהנהלה שנותנת לנו את כל הכלים. נבנה פה מועדון, נבנתה פה מסורת, נבנה פה משהו מאוד מאוד חזק. ברגע שאתה מייצר כזו המשכיות, של עשור שלם, זה אומר שאתה פה כדי להישאר" 

"האם כשהגעת לפני עשור האמנת שאחרי עשור זו תהיה רשימת התארים וההישגים של הפועל באר שבע?"

לא. שאפתי ליותר (צוחק). האמת? אני חושב שמגיע לעיר הזאת לעשות ליגת האלופות. בשבילי זאת תהיה סגירת המעגל הכי טובה שיכולה להיות".