לכבוד יום האישה: סיפורן של הנשים ששוברות את הסטיגמה

כשאנשים מדברים על אדם שעובד בחברת בניין, שיפוצים, נגרות, הנדסת בניין או אפילו בנהיגה בג'יפ, הם לרוב יחשבו שמדובר בגבר שנמצא בתפקיד. כי איך יכול להיות בכלל שיש שיפוצניקית, נגרית או מנהלת עבודה בבניין. ארבע נשים מצליחות מהדרום כאן כדי להוכיח אחרת, הן שברו את תקרת הזכוכית וניפצו את הסטיגמות כדי לעשות את מה שהן אוהבות, בלי לחשוב על מה יגידו אחרים. לכבוד יום האישה, אנחנו מביאים לכם את סיפורן של יובל צוקרמן, אבו סיאם אמינה, מיכל פרץ וורד יצחקי.

יובל צוקרמן

יובל היא בת 26 מבאר שבע והיא נגרית. היא בכלל הגיעה לעיר בשביל ללמוד באוניברסיטה, ואחרי שסיימה את התואר הראשון בגיאולוגיה בבן גוריון, החליטה להישאר ולהמשיך לעשות את מה שהיא אוהבת. כשעוד הייתה בתואר היא השתתפה בפרויקט "עושים רחוב" של הרשת: באר שבע, שם יצא לה לפגוש את מנהל הנגרייה הקהילתית, דור, והם עבדו יחד על בניית דק. הנגרייה הקהילתית הוא פרויקט של ארגון ארץעיר (תחת הרשת: באר שבע), פרויקט מיוחד המאפשר מרחב עבודה וביטוי למתעניינים בתחום הנגרות, היצירה והמלאכה. צוות הנגרייה מעביר סדנאות, קורסים, הרצאות ולוקח חלק בפרויקטים קהילתיים. היא התאהבה בעבודת הנגרות והחליטה להצטרף לצוות וללמוד מהפעילים האחרים איך לעבוד עם עץ. "בתחילת הדרך כשהצטרפתי לפני שנתיים הייתי הפעילה הראשונה בצוות של גברים. היה לי קשה בהתחלה, כשאת מגיעה למקום עם הרבה גברים שיש להם ידע וניסיון בתחום זה לא פשוט, אבל דור עזר לי ולאט לאט למדתי והתחלתי להביא מעצמי יותר לצוות", משתפת יובל.

היא מספרת שהיא הרגישה שזה מקום טוב ללמוד ולהתפתח בו ולהרגיש בטוחה ביכולות שלה. "עכשיו מבחינת ידע וניסיון אני כמו כל הצוות, זה לא קשור לבנים ובנות, בעיני זה תחום שכל אחד יכול לעשות. אנחנו גדלים בתוך מסגרת חיים בה אומרים לנו שגברים עובדים בעבודות פיזיות ונשים בעבודות קלות אחרות... וחבל. בצוות הנגרייה שמחו שמצטרפת אישה וקיבלו אותי באהבה", מוסיפה יובל. כיום, היא מעבירה סדנאות ליחידים ומשפחות לגמרי לבדה בהתנדבות מלאה כבר במשך שנתיים, בנוסף לפעילותה בנגרייה הקהילתית. "יש הרבה נשים שמאוד נוח להן שאישה מעבירה להן את הסדנא ומלמדת אותן, זה מנגיש להן את מקצוע הנגרות ומראה להן שהן יכולות לעשות את זה, כל אחד יכול. זה שהן בנות לא אמור למנוע מהן לעסוק בנגרות", אומרת לנו יובל.

היא חושבת שנשים לא צריכות לפחד מנגרות רק כי זה מצטייר כמקצוע של גברים. "אין כאן עניין מגדרי, אנחנו פשוט לא רגילים לראות בנות מתעסקות בנגרות או יוצרות משהו מעץ. כל מי שלא מאמינה בזה מוזמנת אלינו להגיע ולנסות... הנגרייה הקהילתית זה מקום נפלא, זה מרחב אומנותי שמאפשר לכולם ליצור, כולם מוזמנים לבוא ולראות ולהתנסות בנגרייה הקהילתית". בלה אלכסנדרוב, מנכ"לית ארץעיר מוסיפה: "יזמיות ויזמים הם חלק אינטגרלי מהכלכלה השוטפת והמתפתחת של ישראל. אנחנו גאים להיות ארגון שותף לכל כך הרבה מיזמים שמשלבים בתוכם נשים ורואים בהם חלק חשוב מהעשייה והתפתחות המיזם".

אבו סיאם אמינה 

אמינה, תושבת רהט, נשואה ואימא לחמישה ילדים. כיום היא עובדת בשיפוצים ובנייה בחברת קבלן, והיא חברה בארגון הקבלנים והבונים באר שבע והסביבה. בתחילת דרכה לאחר שסיימה את בית הספר, החלה אמינה ללמוד אדריכלות ובניין.

משפחתה חשבה שיהיה קשה לאישה במגזר הערבי ללמוד לימודים "של בנים" ולא תמכה בה בהתחלה. ההורים שלה אמרו לה שהיא יכולה ללכת ללמוד את המקצוע בשביל הכיף, אבל שאולי יהיה לה קשה לעסוק בו. "זה תחום שהצטייר יותר כשל גברים, במיוחד במגזר הבדואי... זה היה נראה לאנשים אחרים לא הגיוני שאישה תעשה את זה. בכל זאת המשכתי כי זה מה שרציתי לעשות ומה שעניין אותי. לי רק היה חשוב שההורים שלי יתמכו, בהתחלה היה להם קצת קשה, אבל בכל זאת הלכתי ללמוד ובסופו של דבר הם תמכו בי", משתפת אמינה. כשהיא סיימה את הלימודים, אמינה החליטה ללכת כנגד כל המוסכמות ולעסוק במקצוע. תחילה היא לקחה ממהנדסים את תכניות העבודה ועבדה מהבית, ולאחר שצברה ניסיון, היא פתחה משרד אדריכלות לתקופה מסוימת. לאחר מכן החליטה ללמוד גם הנדסאי בניין במכללת ספיר ועיצוב פנים באוניברסיטה הפתוחה.

"יש אנשים שמסתכלים על זה בצורה חיובית ואומרים כל הכבוד ויש כאלו שאומרים שזה לא מתאים ולא מקובל בחברה... אבל בסוף אני עושה מה שנראה לי לנכון ומה שאני אוהבת. אני אימא לחמישה ילדים, יש לי משפחה לטפל בה. אני לא רוצה שמשהו יבוא על חשבון משהו, שהלימודים או העבודה יבואו על חשבון המשפחה, אלא פשוט להצליח לשלב הכל. זה הרבה השקעה וזמן וכוח", מספרת לנו אמינה. בהתחלה בעלה של אמינה היה היחיד שתמך בה, כשהיא הייתה הולכת לעבודה ואז ללימודים. הוא המשיך לתמוך בה ודחף אותה לסיים את כל הלימודים, גם כשהיה לה ממש קשה.

"בהתחלה סבלתי הרבה, זה לא קל לשלב הכל אבל הצלחתי בסופו של דבר. בעלי תמיד תמך ואמר לי שאני יכולה להצליח, הוא משהו מיוחד. גם ההורים שלי בסוף תמכו וזה היה לי חשוב", אומרת אמינה. היא עובדת באופן עצמאי ובחודש הבא מתחילה ללמוד עבודה בבניין. "הייתי חייבת להמשיך, כל הזמן אמרתי לעצמי את זה ובסוף הצלחתי. לא וויתרתי, רציתי להגיע ליעד שהצבתי לעצמי. חשוב לי להגיד לכל אישה שרוצה להצליח ולהשיג מטרה בחיים, שלא תוותר לעצמה", מסכמת אמינה.

מיכל פרץ

מיכל היא בת 45, גרושה ואמא לילד אחד ומתגוררת בערד. מאז ומתמיד היא הייתה מורת דרך ומדריכת טיולים ועבדה בתחום התיירות, ומשתייכת למחלקת תיירות של עיריית ערד. לאחר שהתגרשה, היא החליטה שהיא רוצה לעשות דברים שהם קצת יותר יוצאי דופן. לפני ארבע שנים מיכל הקימה מיזם שנקרא "ציפור מדבר", שמציע גסטהאוס עם חדרי לינה למטיילים, תיירים ותרמילאים וקנתה ג'יפ איתו תוכל לעשות טיולים מודרכים בשטח גם לאורחים של הגסטהאוס וגם למשפחות וחברות. לצורך זה היא עשתה רישוי רכב מדברי (אישור להסעת נוסעים בשכר) והיא העובדת היחידה בעסק ועושה הכל בעצמה. "הג'יפים זה עיסוק שאני מוצאת את עצמי הרבה פעמים בסביבה גברית, זה נדיר שיש אישה נהגת ג'יפים בטיולים במדבר. לי זה נראה מאוד טריוויאלי ואני לא רואה קושי לעסוק בתחום הזה. אין לי קושי להסתדר בסביבה הגברית או קושי לעשות את התפקידים הללו", אומרת לנו מיכל.

מעבר לכך, מתוקף ההיכרות שלה עם השטח, היה לה מאוד טבעי להצטרף ליחידת החילוץ וההצלה של ערד, ובמסגרת הפעילות שלהם, היא מחלצת מטיילים שנתקעים בשטח באזור מדבר יהודה ועוסקת באימונים שוטפים. "גם שם אנחנו מספר מועט של נשים, 6 נשים מתוך 60 חברים ביחידת החילוץ. אבל עדיין זו היחידה עם אחוז הנשים הכי גבוה  בארץ ואנחנו עושות מה שצריך כמו כל החברים ביחידה". כששאלנו אותה האם היו מחסומים בדרך או אנשים שהסתכלו עליה בצורה שונה כי היא אישה היא אמרה: "יצא לי לחוות את כל קשת התגובות האפשריות.. מצד אחד יש נשים מאוד מפרגנות, מן אחוות גירל פאוור, מאוד מחזקות ותומכות, ומצד שני יש באמת גם תגובות שוביניסטיות שלרוב מגיעות מצד הגברים שמנסים להקטין... אבל אני לא מתרגשת מזה וממשיכה בשלי".

היא מוסיפה ואומרת שלפעמים יש תגובות של אנשים שהיא יודעת שאם הייתה גבר לא היו אומרים לה דבר כזה, "למשל מנהל של חברת ג'יפים שרציתי לעבוד איתו שואל אותי, אם יהיה לך פנצ'ר בשטח את תדעי להחליף? עכשיו זה ברור לי שזו שאלה מגדרית שמופנית אליי כאישה. אני נתקלת בזה, אבל לא נותנת לזה לעצור אותי, לא מתרגשת בכלל וממשיכה בדרך שלי". עו"ד ניסן בן חמו, ראש עיריית ערד מחזק: "ערד היא עיר המתאפיינת במגוון רחב של אנשים ושירותים. משמח אותי לראות שהנשים לוקחות חלק פעיל בעיר ומאיישות תפקידים שמצילים חיים ועוזרים למטיילים שמגיעים לטייל באיזור".

ורד יצחקי

ורד, היא בת 39 מבאר שבע, גרושה ואמא לילד אחד. היא מוסמכת ועבדה כקבלנית, הנדסאית אדריכלות ועיצוב פנים, הנדסאית בניין עם התמחות בתכנון מבנים, מנהלת עבודה בבניין, מדריכת עבודה בגובה וכיום היא מרצה במכללה הטכנולוגית בבאר שבע, מכללת אשקלון ובמכללת שבירו.

היא גם חברה בארגון הקבלנים והבונים באר שבע והסביבה, ורד היא בת של קבלן ומגיל 16 היא הייתה מבלה את כל זמנה באתרי הבנייה שלו. כשהיא השתחררה מקבע, היא ישר החלה ללמוד אדריכלות ועיצוב פנים. לאחר מכן היא החלה לעבוד בביצוע ועבדה במגוון תפקידים עוד לפני שסיימה את לימודיה. היא עבדה בחברות רבות בשלל תפקידים כמו: מפקחת הנדסה אזרחית, אחראית בדיקות בטון, מנהלת אבטחת איכות ועוד. "היו אנשים שלא פירגנו אבל זה רק דירבן אותי וגרם לי להמשיך בדרך שלי, להמשיך להתפתח ולעשות מה שאני אוהבת, להתמקצע בתחום. אין באמת מקצוע לגברים או לנשים, כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה ומה שהוא אוהב. אין דבר שאישה לא יכולה לעשות ואין דבר שגבר לא יכול לעשות. בחברה של היום שהיא קצת יותר שוויונית, זה יותר קל לנשים מאשר בעבר", אומרת ורד.

לפני כ-5 שנים ורד החלה לעבוד בחברה של אביה. היא רשמה אותו ברשם הקבלנים והפכה את החברה שלו לחברה הרבה יותר גדולה. הם עבדו עם עיריית דימונה, עיריית באר שבע, עמיד ועוד. נכון להיום היא גם מנהלת את החברה של אביה וגם הפכה להיות מרצה. "היו בעבר חסמים, לאנשים היה מוזר שיש אישה שהיא בתפקיד ניהולי מעליהם אבל אותי זה לא עצר. אם יש אישה שמעניין אותה לעבוד בתפקיד שמצטייר כיותר "גברי" אין שום סיבה שהיא תחשוש או תפחד, אלא פשוט תלך עם האמת שלה". אלי אביסרור, יו"ר ארגון הקבלנים והבונים באר שבע והנגב: "ענף הבנייה נמצא בהתקדמות מתמדת ואני שמח לראות עוד ועוד נשים משתלבות בתחום. ארגון הקבלנים מקבל בידיים פתוחות כל אישה מהענף וגאה להיות חלק מקידומן".