נדב יעקבי בראיון מיוחד לבאר שבע נט לרגל הוצאת ספרו החדש

כבר מעל שני עשורים שנדב יעקבי משמש כחלק מפסקול הספורט כאן בישראל, בין היתר דרך עבודתו ב"ערוץ הספורט", וגם במספר עיתונים לאורך השנים. כעת יוצא יעקבי בספר חדש - "לא היה כדבר הזה" שמו. כותרת הספר היא זכר כמובן לאותו משחק בלתי נשכח בין ברצלונה לפסז' בעונת 16/17 של ליגת האלופות, בו ניצחו הקטאלונים את הצרפתים בקאמבק היסטורי, כשעל הדרך נחקק המשפט המפורסם של יעקבי באוזני עשרות אלפי הצופים אשר צפו באותו משחק.

נפגשנו עם נדב לדבר על הספר שיצא ממש לאחרונה, וכיצד חוויות ילדותו כאן בבאר שבע ובשכונה ה' השפיעו עליו ועל הכתיבה שלו. שמענו על הרגעים המרגשים שחווה יחד עם בנו בנסיעה למשחק מול ברצלונה, וכמובן - איך לדעתו תיראה העונה הקרובה של הפועל באר שבע.

נתחיל בספר? מה הביא אותך בכלל לכתוב ספר שכזה?

"הספר הזה זה רעיון שרץ אצלי בראש כבר כמה שנים טובות. במהלך 20 שנה כתבתי באופן קבוע במגזין שנקרא "בלייזר", ושם זה היה סוג אחר של כתבות ממה שהייתי רגיל לכתוב, פחות כתבות חדשותיות לגמרי, אלא יותר סגנון אישי וחוויות אישיות שלי ממשחקי כדורגל במשך החיים. המגזין התפרסם, וכפי שקורה בעולם התקשורת, הוא גם נעלם עם הזמן, והכתבות נשכחו. אבל אני שמרתי אותן, כי הרגשתי שיש בהן משהו שונה מכתבות אחרות. לפני כמה שנים החלטתי לאסוף את כל החומרים שהיו ברשותי, ומשם התחיל תהליך של סינון. תחילה היו לי כמעט 50 כתבות, ולאחר צמצום הגעתי ל-30. זהו לא ספר עלילתי, כל סיפור עומד בפני עצמו, אפשר לדלג מסיפור לסיפור באופן שלא יפריע לקריאה".

אבל הרי חווית הכדורגל היא די אינדיבידואלית, אז איך לדעתך הצלחת להעביר אותה לקוראים שלך?

"תראה, יש סיפורים שכלל לא קשורים אליי כמובן, בין אם זה הסיפור של פול גאסקוין, אחד הכוכבים הגדולים בכדורגל העולמי בשנות ה-90, שבהמשך הקריירה שלו התמכר לאלכוהול וחווה קשיים אישיים עצומים. אז כאן למשל יש סיפור שכל אוהדי הכדורגל לטעמי צריכים להכיר, ולדעתי הם גם יתחברו אליהם.

מהצד השני יש סיפורים שקשורים לכולם, אבל אני נותן את נקודת המבט שלי, לדוגמא - החוויה שלי ממונדיאל 74, וכיצד ראיתי את המשחקים של נבחרת הולנד הגדולה והכוכב שלה בזמנו - יואהן קרויף. אז אפשר להוציא מהסיפור את החוויה של הילד בן ה-13 שישב בבית וראה את המשחקים, ויש גם את הצד ההיסטורי, שלא קשור אליי ישירות, אבל משתלב בסיפור באופן טבעי".

אם היית יכול לשים את האצבע על רגע אחד באמת יוצא דופן, מכל האירועים שחווית, מהו היה?

שני הסיפורים שמבחינתי הכי קשורים אליי אישית כלל לא קשורים לכדורגל באופן ישיר. הראשון זה הקשר הטוב שהיה לי עם אריק איינשטיין ז"ל, שהיה כידוע אוהד ספורט מושבע. אז הסיפור שלי איתו סובב סביב הכדורגל כמובן, אבל הגרעין המרכזי זה הקשר עם אריק עצמו.

והסיפור השני, הוא הנסיעה שערכתי עם הבן שלי לראות את מסי בברצלונה. אז כמובן שמסופר על החוויה מהמשחק אבל זוהי רק המעטפת. מרכז הסיפור הוא הקשר בין אבא לבן, אין פה סיפור ישיר על כדורגל, אלא להפך, הכדורגל הוא רק כלי שמקדם את הסיפור.

כמה השפעה יש לילדות שלך בבאר שבע על כתיבת הספר?

"אז קודם כל יש בספר שני פרקים שאפשר לקרוא להם – פרקים "באר שבעיים", שבהם מסופר על הילדות שלי בבאר שבע. למזלי אני הייתי חלק מהדור שכבר עמד על דעתו בכל הקשור קבוצה של אותה תקופה, שהרי זו הייתה התקופה של האליפויות בשנות ה-70. אז חוץ מזה שלא פספסנו שום משחק, בזמנו גם לקחתי חלק בטורניר הליגות השכונתיות של בן יעקב, טורניר שאיגד את כל השכונות לליגה אחת שם התחרינו שכונה מול שכונה".

"על מנת לקדם את הליגות, עיריית באר שבע ארגנה משחקי ראווה בזמן ההפסקות של משחקי הקבוצה הבוגרת. הקבוצה של שכונה ה', שהייתי חלק ממנה, לקחה חלק באחד ממשחקי הראווה אשר נערכו במחצית אחת מהמשחקים של הפועל באר שבע בעונת '74. אותם משחקי ראווה נערכו אל מול 10,000 איש, ואחר כך אפילו נכתב עליהם בעיתון, ואלו רגעים שאני וחברים שלי זוכרים עד היום וכמובן שהם השפיעו עליי לאורך השנים. אז כשמתייחסים לילדות שלי בבאר שבע, חלק גדול ניתן לייחס לזיכרונות כדורגל נהדרים שלעולם לא יעזבו אותי, והם חלק בלתי נפרד ממני וגם מהספר עצמו".

איך זה היה בזמנו לגדול פה ולהבין שאתה רוצה לעסוק בתקשורת?

"כשאני גדלתי לא היה פה שום תקשורת ספורט ולא היה לי באמת למי להשוות את עצמי. אז מגיל יחסית צעיר הבנתי שאין לי פה יותר מידי לאן להתקדם, ומשם באה גם ההחלטה לעבור למרכז".

אחרי שירותו הצבאי, החליט יעקבי לעבור אל המרכז, כאשר בשנים האלה החל למצב את עצמו בתעשיית התקשורת בישראל. בהתחלה עבד בכמה מקומונים, ואחרי זמן מה החל לכתוב בעיתון "מעריב", תחילה על ענפים אחרים לגמרי כמו כדוריד ואז התקדם לעבר הכדורגל. התפנית הגיעה כשאבי רצון, בזמנו עורך עיתון "חדשות", שהכיר את יעקבי מתקופתו בעיתון "מעריב", הציע לו להצטרף לצוות העיתון החדש במשרה מלאה.

כשאמרתי לאנשים שאני עומד לראיין אותך, חלקם לא ידעו שאתה באר שבעי. זה משהו שאתה דואג להזכיר לאנשים, או שזה לא כל כך קריטי בעינייך?

"נכון שעזבתי את באר שבע אחרי הצבא, אבל רוב המשפחה עדיין נשארה בעיר, הוריי נשארו בעיר, אבא שלי עד היום גר בבאר שבע. אני מגיע בכל הזדמנות שיש לי למשחקים של הקבוצה, למרות שלפעמים זה לא מתאפשר. אבל לעולם לא הסתרתי את אהבתי לעיר ולקבוצה. אני תמיד אומר – כל עיתונאי הספורט החלו בתור אוהדים, אז ככה שלעולם לא הסתרתי מאיפה באתי, ואת עצם היותי יליד העיר באר שבע. אני לגמרי מעורב בעיר וידוע מה קורה פה, ואני תמיד משתדל להישאר מעודכן לא רק ברמה הספורטיבית, אלא גם בפן החברתי".

מעבר להיותו אחד מגדולי השדרנים בישראל, בין עיסוקיו של יעקבי ניתן גם למצוא צד חינוכי, וזאת כחלק מהיותו חבר בסגל המרצים של מכללת "ספורט פאנל". יעקבי הינו גם בין מקימי המכללה, וכבר 7 שנים שהוא מכשיר מאות סטודנטים לתוך תעשיית התקשורת – "המכללה היא פרוייקט שקיים כבר כמה שנים, וזהו מיזם מדהים, שנותן הכנה אמיתית לסטודנטים לפני כניסתם לתחום, שבוא נאמר את האמת -  מאד קשה, ורק מעטים בו מצליחים להגיע לפסגה. אבל זה כיף גדול לראות אנשים צעירים שמתפתחים לך אל מול העיניים בתור אנשי תקשורת, וזה ממלא בצורה בלתי רגילה ומסב גם תחושת סיפוק אדירה".

לסיום, בתור אוהד הקבוצה, מן הראוי שנשאל אותך – איך לדעתך תיראה העונה הקרובה של הפועל באר שבע?

"אני אופטימי מאד לגבי העונה הקרובה, ואני מרגיש שיש פה משהו שלא היה בשנה שעברה וגם לא בזאת שלפניה. אפשר היה לראות במשחק הקודם מול ורצלאב הפולנית רעב בלתי רגיל אצל השחקנים, וזה משהו שלא ראינו לפני. לטעמי העזיבה של ז'וסוואה היא הדבר הכי טוב שקרה לקבוצה, הרי אי אפשר שקבוצה שלמה תהיה תלויה בשחקן אחד ובמצב רוח שלו. עכשיו אני רואה בנייה הרבה יותר נכונה של אלונה ושל כל הצוות המקצועי. על פניו יש פה קבוצה שלטעמי לא בטוח שתתחרה על האליפות השנה, אבל בהחלט נראה שהעתיד מאד ורוד"

את הספר של נדב יעקבי "לא היה כדבר הזה" ניתן להשיג ברשת חנויות הספרים של "סטימצקי", וגם באתר האינטרנט  https://www.korim.co.il, כאשר בצירוף קוד הקופון NADAV20 תינתן הנחה של 20 ₪ לקניית הספר.