מחליקה בגאווה
20.06.21 / 15:03
בין כל מאות האנשים הצבעוניים שהלכו בגאוות נשמתם במצעד הגאווה שנערך בשבוע שעבר בבאר שבע, מלסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים, א-מיניים, א-בינאריים ועד סטרייטים מפרגנים למען קבלה חברתית ועצמית, צעדה בראש מורם גם מאיה סמדג'ה ( 29) טרנסג'נדרית יפה ולגמרי נשית, שחיה בבאר שבע כבר שנה וחצי אחרי גלות של חמש שנים בעיר תל אביב, יחד עם החבר שלה בחמש שנים האחרונות, דיויד פרק, שיחד הם נראים, תראו בעצמכם, כאילו יצאו מהז'ורנל: יפים, מאושרים וחולמים על ילד. מאיה היא מעצבת שיער, שהלקוחות שלה מגיעים לדירה שלה בשכונה ה' כדי שתחליק להן את השיער באווירה ביתית נעימה ("אני עושה את ההחלקות הכי טובות בשוק וכל מי שעשתה אצלי תמיד חוזרת") כשאת כשרון ידייה היא קיבלה מירושה מאמא שלה, זהבה סמדג'ה, מעצבת שיער מוכרת בעיר כבר 35 שנה, ובמקביל שהיא מדריכה באיגי (ארגון נוער גאה) למען נוער טרנסיות. בראיון ראשון היא חושפת לראשונה את סיפור חייה ואת גאוות אפה על אירוע בשם "transposing", שהפיקה יחד עם גיל אליאס (בית הגאה) שיתקיים ב24.6 במרכז הצעירים, במטרה להעצים את הגאווה העצמית והחוויה טובה.
חוויות טובות מהמצעד?
"ברור. ממה שאני חוויתי הייתה העצמה, כיף לראות חברי קהילה מאוחדים, נהנים ביחד, העירייה הפיקה יחד עם כיוונים והם רתמו את ידם למען וזה ריגש אותי".
איך את ואמא לא עובדות יחד כיורשת הממלכה?
"מאמא שלי ירשתי את האהבה להתעסקות בשיער. תמיד אהבתי והיא נתנה לי את המקום ללמוד. היא לימדה אותי הרבה והיא חלק חשוב בחיי עד היום. אמא שלי אוהבת את המקום הקטן שלה, זה סוג של חדרון מחוץ לבית, לא הכי מרווח לשתי עובדות, ואני אוהבת את הפינה והחופשיות שלי, נוח לי לעבוד עם עצמי, אבל בשיווק עצמי אין לי את זה ואני מראש מוותרת - עובדת נטו על לקוחות חוזרות ששומעות עליי מפה לאוזן. אני ומדיה חברתית לא חברים ואין לי סבלנות לשיווק, לכתוב פוסט. כלכלית לא מסתדר לי כרגע לפתוח מספרה, אז אני נהנית משירות מלא. הכי כיף בבית, שיחה אחת על אחת".
מאיה נולדה בבאר שבע לפני 29 שנים כבן זכר בשם צחי סמדג'ה ולעוד שישה אחים ואחיות. היא הסנדוויץ'. למדה בבית ספר "יחדיו" ואת ילדותה היא מתארת כחוויה פחות נעימה בעליל "גרנו בבניין שבור של עמידר בנווה זאב, שבו ראיתי מידי יום מראות פחות נעימים לילדים" סיפרה "לא נחמד לקום בבוקר, לצאת החוצה ולראות באנגים ומזרקים. ילדות מציאותית בואי נקרא לזה ככה ובנוסף אבא שלי חלה בALS במשך חמש שנים ונפטר לאחר מכן. גם שבעת אחיו נפטרו, כבר סופר המקרה ועברתי תקופה לא קלה, טראומתית".
מתי הבנת שאת פחות בן
"בגיל 13 הייתי מסתכלת על הגוף שלי בצורה אחרת, רואה את עצמי בגוף מוארך והייתי אפילו מאריכה את הגוף מול המראה, רואה את הקימורים, מועכת את החזה כדי לראות שיש לי חזה. בגן תמיד היו ברבריות, בבית ספר תמיד התחפשתי לבת, אהבתי לרקוד, אהבתי דברים של בנות, חברות בנות, מאמינה שראו בי משהו מוזר, אבל הם סוג של התרגלו לרעיון וקיבלו אותי לאט לאט. גם היום מקבלים אותי מאה אחוז".
נחשפת גם לערות סקסיסטיות מעליבות?
"היו הערות בנוגע למראה, ללבוש, להתנהגות, תמיד היו הערות, השוני התבטא אצלי בארכת שיער, מבנה גוף רזה ויחד עם זאת לשים ג'ינס צמוד. התלבשתי לפי הנשיות, כי רציתי להיות נשית".
בצבא הכי עברה סוג של טראומה כשנכנסה למסגרת שיש בה חוקים, כללים והוראות של מפקדים, והיא, כילדה מרדנית במוסכמות, לא התחברה לדרך הצהל"ית, מרדה ונכנסה לכלא צבאי בתמורה "הרגשתי שהמפקדים מתנכלים אלי" סיפרה על אותה תקופה "הכללים היו נוקשים ואכשהו הכניסו אותי לכלא בגיל 18, תמימה שלא מבינה את כל ההשלכות. לא היה נעים בכלל, טראומתי אפילו בגלל היחס והכללים והמון חיילים שאת לא מזדהה איתם בשום אופן. כולם גברים שם שמרגישים בנוח בגבריות שלהם, ואני נטע זר. השתחררתי אחרי שבעה חודשים ומיד לאחר הצבא קיבלתי מרשם להורמונים והבנתי שאני חייבת להשתייך למגדר שאני מתאימה אליו מבחינת הנפש. שלא יהיו מצבים נוספים שבהם אתמודד עם סיטואציות כאלה".
איך ההורמונים משפיעים עליך?
"הרגיעו אותי נפשית, פתאום החרדות נעלמו, פתאום ההקבלה העצמית הייתה מאוד גבוהה, פחות מכל הדברים הרעים, הרגשתי שלווה. החלטתי ממש לשנות את כל מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה והלכתי על זה פול פאוור".
איך קיבלה אותך החברה, המשפחה?
"אני באמת יכוה להגיד בלב שלם שכולם קיבלו אותי, עזרו לי באמת ותמכו, חושבת שזה שהם מבינים שאני אותו בן אדם - התמיכה באה לבד. משם טסתי ללונדון, עבדתי בעגלות, היה ממש נחמד בלונדון, חוויה טובה, מעשירה, התפזרתי בלחוות מגורים לא אצל אמא, כי תמיד הייתי ילדה של אמא, תמיד בבית ובקושי יוצאת".
ואיך הלך לך עם דייטים עם גברים?
"חושבת שנפלתי די טוב, כי אני בזוגיות של חמש שנים עם דיויד. הכרנו דרך אתר הכרויות קיבל אותי מאז ומתמיד ואף פעם לא התבייש בי. הוא גבר גבר, מילואימניק, נותן לי את התחושה שלא משנה מה יש, מבחינתי אני אדם, אישה, אהבה שלו והוא לא ייתן לי לעולם להרגיש לרגע שהוא מתבייש בי."
חושבים על חתונה, ילדים?
"מדברים על זה, בעיקר על פונדקאות וזה עניין כלכלי יותר מרצון, אבל כן מכוונים לשם ובעזרת השם ובעזרתנו נגיע לשם בקרוב. אין לדעת מתי. מאמינה די קרוב".
לפני חמש שנים הגיעה מאיה לתל אביב והחלה לעבוד במוקד לילה חירום בהשכרת רכב, משם החלה להתעסק באהבה וכשורי ידיה כמעצבת שיער, פתחה מספרה אישית בדירה, שאליה זרמו המון חברים מהקהילה. במקביל החלה להתנדב, ועד היום בעצם, ב'איגי -ארגון נוער גאה' למען הנוער הזקוק לאוזן קשבת ויד מלטפת "אני עדיין מתנדבת בתור מדריכה של נוער טראנס" שיתפה "חושבת שזו מסגרת מבורכת שצריך המון כמוה שדואגים לצעירים, שנותנים להם דמות לדבר איתה ולהתייעץ. לנו לא היה וזה היה עוזר לי אם היה מי שמבין אותי כמו שאני מבינה את החניכות שלי". אבל לפני שנה וחצי היא חזרה הביתה לשורשים בבאר שבע, כי היא הבינה שכאן הכי שקט ונעים לה "אני בן אדם שאוהב שקט וחושבת שבאר שבע מתאימה לי יותר" הסבירה "אני גם ההכי אני קרובה למשפחה והם עושים לי טוב. בנוסף, יש לי קבוצה שנקראת "המטרייה", שיש בה נוער טרנס מכל הדרום שבעצם נפגשים אחד לשבוע, אוזן קשבת."
יש יותר קושי לחיים כטרנסית בבאר שבע מאשר בתל אביב?
"בבאר שבע הקצב יותר איטי וככה הטרנסיות פחות נלחצות ולא מגיעות למקומות רדודים. הקצב של הדרום הוא יותר איטי, בתל אביב שופטים יותר על המראה".
וספרי לי על אירוע"transposing" שיתקיים ביום רביעי 24.6 במרכז הצעירים
"הפקתי יחד עם גיל אליאס (בית הגאה) במטרה להעצים את הגאווה העצמית וחוויה טובה עם דוגמניות טרנסג'נדריות. חלקם מהמתנדבות שלי באיגי יהיה מרגש. הכניסה בחינם, רק תבואו".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
