
יש אהבות שנולדות ברגע אחד, ויש כאלה שמבשילות לאט, כמעט בלי שמרגישים. במשך שנים היו רומי שקד ובן כהן החברים הכי טובים. הם הכירו עוד בכיתה ח', דיברו מדי יום, התייעצו זה עם זו על אהבות אחרות, ולא העלו בדעתם שיום אחד יהפכו לבני זוג. אבל החיים, כמו תמיד, כתבו עבורם סיפור אחר.
החברות הפכה לאהבה גדולה. אהבה שידעה גם פרידה, געגועים, חזרה מרגשת, ובעיקר תחושת ודאות שהם נועדו זה לזו. אלא שהמלחמה קטעה את החלום.
ב-30 במרץ נפל סמ"ר בן כהן (21), לוחם בסיירת נח"ל, במהלך היתקלות עם מחבלי חיזבאללה בדרום לבנון. יחד עמו נפלו סרן נועם מדמוני, סמ"ר מקסים אנטיס וסמ"ר גלעד הראל.
כיום, שלושה חודשים אחרי אותו ערב ארור, רומי, בת 20, חובשת המשרתת באיו"ש, בוחרת לפתוח את הלב. היא מספרת על האהבה, על הרגעים האחרונים, על החלום שחיכה חודשים להגיע - ועל ההבטחה שהיא נושאת איתה בכל יום מחדש.
fh
"היינו החברים הכי טובים בעולם"
רומי נולדה וגדלה במושב לכיש. כשהייתה בת 17 עברה עם משפחתה לבאר שבע. "השינוי לא היה פשוט" מספרת רומי. "עברתי מחיי מושב חופשיים לעיר בורגנית, ובהתחלה בכלל לא התחברתי. אבל אחרי שהוצאתי רישיון נהיגה הייתי נוסעת כל הזמן לחברים מהתיכון שגרו בלהבים". חברים שהכירה בתיכון 'אשל הנשיא' בו למדה, ושם בעצם הכירה את אהבת חייה הראשונה.
איך הכול התחיל?
"הכרנו בכיתה ח' והפכנו מיד לחברים הכי טובים. דיברנו כל יום, סיפרנו הכול אחד לשנייה, אפילו התייעצנו על בנים ובנות אחרים. אף פעם לא חשבנו שנהיה זוג".
אז מי עשה את הצעד הראשון?
"הוויכוח הזה נשאר בינינו תמיד. בן היה אומר שזה בא ממני ואני תמיד אמרתי שזה בא ממנו. כשהוא נסע עם חברים לאילת הוא התחיל פתאום לקנא, להתעניין בי יותר. כשחזר, בא אליי ואמר שהוא רואה בי הרבה יותר מחברה טובה. הסכמתי, ובאוגוסט 2021 הפכנו לזוג".
בהתחלה הם שמרו את הקשר בסוד. "כמה שבועות אחר כך סיפרנו לחברים" משתפת רומי על התחלת הקשר. "כולם אמרו לי: 'בן תמיד היה מאוהב בך'. אני בכלל לא האמנתי לזה. אחרי שהוא נהרג, אחד החברים שלו שלח לי צילום מסך מהאינסטגרם שבו בן כתב עליי עוד לפני שנהיינו זוג. רק אז הבנתי כמה זמן הוא כבר אהב אותי".
"נפרדנו, אבל הוא אף פעם לא ויתר עלינו"
למרות האהבה, השניים נפרדו למשך כשנה, אבל מעולם לא התנתקו האחד מן השניה. "פחדתי" חושפת רומי את הסיבה לפרידה. "היינו צעירים, הכרנו כל החיים, ופתאום חשבתי לעצמי - אולי זה הגבר היחיד שאכיר? זה הגבר שאתחתן איתו וזהו? זה הלחיץ אותי. חשבתי שאנחנו כבר לא מתאימים".


איך בן קיבל את הפרידה?
"הוא אף פעם לא הפסיק להאמין שנחזור. גם כשהיה בתאילנד תמיד אמר לי שהוא אוהב אותי. היה מציע להסיע אותי הביתה רק כדי להיות איתי עוד כמה דקות. הוא נלחם עלינו כל הזמן. אני אפילו הייתי בזוגיות אחרת והוא עדיין האמין שבסוף נחזור".
בסופו של דבר, דווקא כשהוא התחיל להתרחק מעט, רומי הבינה עד כמה היא אוהבת אותו. "נפגשנו, היה בינינו ריב גדול, אבל דווקא ממנו הבנו כמה אנחנו אוהבים. חזרנו ומאז כבר לא נפרדנו" סיפרה מהלב.
"הפועל באר שבע הייתה האהבה הראשונה שלו"
מי שהכיר את בן ידע שאהבה נוספת בערה בו - קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע. האדום היה חלק מצבע חייו, ואין משחק לא הגיע אליו כדי לעודד את הקבוצה החקוקה אצלו בלב.
כמה הוא אהב את הפועל באר שבע?
"ברמות שקשה להסביר. אם היה משחק לא הייתי רואה אותו. הוא הכיר לי את עולם הכדורגל, ולפעמים הייתי באה איתו למשחקים".
הלכת לחגיגות האליפות?
"ברור. עשיתי את זה בשבילו. אני בטוחה שהוא היה מאושר לראות את זה, ובאיזשהו מקום אפילו מרגישה שהניצחון הזה היה גם שלו."
"ביקשתי שיעבור לתפקיד אחר. הוא סירב"
כשבן התגייס לסיירת נח"ל, רומי ליוותה מקרוב את השירות המורכב. "הביאו לנו, בנות הזוג, תעודת 'לוחמת' כאות הערכה. זה היה מרגש. גם אנחנו עברנו את המסע הזה יחד איתם" שיתפה. "מאוד פחדתי עליו כי הוא היה מורעל לצבא. התחננתי שיעבור לתפקיד פחות מסוכן, אפילו לעבור לתפקיד של רס"פ, אבל. הוא לא הסכים לשמוע. בן תמיד אמר: 'אני לא אנטוש את החברים שלי. אם לא אני, אז מי יעשה את מה שאני עושה?".
"הוא הבטיח לי שישמור על עצמו"
רומי זוכרת כל רגע מהמפגש האחרון שלהם. בן הסיע אותי לבסיס. כשהגענו כבר היו שם עוד זוגות שנפרדו, אז נתתי לו נשיקה מהירה, ביקשתי שישמור על עצמו וירדתי". נזכרת לאחור, ליום האחרון שבו זכתה לראות את בן בחיים. "אחר כך דיברנו בטלפון ובשיחת וידאו לפני שנכנס ללבנון. בכיתי מהפחד. כשהייתי בוכה - גם הוא היה בוכה איתי".

ההתכתבות האחרונה ביניהם צרובה בזיכרונה העמוק."כתבתי לו: 'תשמור על עצמך'. הוא ענה לי: 'אל תדאגי. בשבילך אני מבטיח לשמור על עצמי'. אחר כך כתב 'אוהב אותך', ואני עניתי 'אוהבת אותך הכי בעולם". וזהו, אלה המילים האחרונות שכתב לה לפני שנהרג.
"שלושה ימים לפני שנהרג הוא עוד שלח לי עוגת יום הולדת"
שלושה ימים בלבד לפני שבן נפל, חגגה רומי יום הולדת 20 בלעדיו, אבל לרגע אחג בן לא שכח את היום החשוב גם לו. "הוא דאג להתייעץ עם אחותי איזו עוגה להזמין לי" משתפת רומי בכאב. הוא שלח לי עוגה וסרטון ברכה. מי היה מאמין שאלה יהיו המתנות האחרונות ממנו".
"באחת בלילה הגיע הטלפון"
את רגע הבשורה המרה ביותר, היא לא תשכח לעולם.
איך הודיעו לך על נפילתו?
"בן נהרג בשש בערב ואני הייתי בבסיס. באחת בלילה התקשרו אליי. חבר שלו היה זה שבישר לי. הייתי בטוחה שיש טעות. צרחתי, בכיתי, לא האמנתי. נסעתי לבית של בן וכל הדרך התפללתי שהוא רק פצוע, אבל שהגעתי וראיתי את כל המשפחה וואת קציני הנפגעים, הבנתי. אבל עדיין באמת לא הצלחתי להאמין."
"רציתי לראות אותו בפעם האחרונה"
ביום הלוויה, במסע האחרון של חיי בן וברגע הקשה ביותר בחייה, רומי לא ויתרה לעצמה. היא ידעה שהיא חייבת ללראותו ולהיפרד ממנו בפעם האחרונה. "ידעתי שאני חייבת להיפרד ממנו. אמרתי לעצמי שאין מצב שלא אראה אותו עוד פעם". שיתפה על ההחלטה להיפרד ממנו בחדר לפני קבורתו.
איך זה היה לך?
"בן היה שלם. שלו. רגוע. ראיתי בחיי גופות במסגרת התפקיד שלי כחובשת, אבל שום דבר לא מכין אותך לרגע שאתה רואה את אהבת חייך. הוא נראה טהור, עם חיוך קטן על הפנים. אמא שלו ואני אמרנו שיש לו חיוך של מלאך. נתתי לו נשיקה, חיבקתי אותו, ליטפתי אותו ואמרתי לו תודה. תודה על הכול".
"הכאב כבר הפך לפיזי"
מאז חייו של כל מי שאהב את בן השתנו. להורים, לאחותו, לסבא וסבתא, לחברים, לדודים ולאהבת חייו - רומי. להסתגל לחיים בלעדיו זו משימה הכי קשה שיש, אבל כשהחיים חזקים מהכל - צריך להנציח את החיוך וליבו הטוב של בן לתמיד.
איך נראים החיים שלך היום?
"התהפכו ב180 מעלות. הכל פרופרוציות בחיים, שום דבר כבר לא חשוב כמו החיים עצמם. כל הדברים שפעם נראו גדולים הפכו לחסרי משמעות. הגעגוע הוא כאב שלא הכרתי. הוא כבר לא רק בלב - הוא פיזי."
לצד הכאב יש גם תחושת גאווה. רומי מודה שהאהבה שלה אליו רק גדלה. "הוא תמיד חלק ממני. אין אדם שהכיר אותי כמו שהוא הכיר. אני מרגישה שהוא מלווה אותי בכל צעד" אמרה לנו.
בדרכו של בנכו
חשוב לרומי ומשפחתו לציין את מפעל ההנצחה המיוחד "בדרכו של בֶּנְכּוֹ", שקם לזכרו של סמ"ר בן כהן ז"ל ("בֶּנְכּוֹ"), לוחם סיירת נח"ל שנפל בקרב בדרום לבנון ב-30 במרץ 2026. זהו מפעל הנצחה מיוחד המבקש להמשיך את ערכי אהבת הארץ, הנתינה והחיבור בין אנשים שהיוו את צוואתו הבלתי כתובה.
במרכז המיזם עומדת הקמת "שלוחת בֶּנְכּוֹ" של המכינשה הקדם-צבאית "נחשון" בלהבים, שנוצרה מתוך חזון משותף של משפחתו, המכינה והמועצה המקומית. השלוחה תהווה מרחב חינוכי וקהילתי לצמיחת מנהיגות צעירה, ותפעל לצד יוזמות נוספות ובהן קרן מלגות שנתית לחניכים, מיזמים חברתיים כמו "מובילים בחיוך" למען אזרחים ותיקים וילדים, ופיתוח "חורשת בֶּנְכּוֹ" כמרחב של זיכרון והשראה.
עבור משפחתו וקרוביו, הקמת המכינה והמיזמים הקהילתיים היא התחייבות עמוקה להבטיח שחיוכו המפורסם, כושר המנהיגות והרגישות יוצאת הדופן שלו לאחר ימשיכו להאיר ולחבר בין אנשים, גם דרך הדורות הבאים של החניכים שיצעדו בדרכו.
"בחלום הוא אמר לי: 'אני רוצה להתחתן איתך'"
במשך חודשים ניסתה רומי לחלום עליו וזה פשוט לא קרה. היא ניסתה לתזמן חלומות, התפללה, ובן לא הופיע בחלום המיוחל. ואז לפני ימים אחדים, זה הגיע.
"חלמתי שהוא היה חטוף וחזר הביתה" סיפרה על החלום."כולם היו סביבו, עד שהוא התקשר אליי בווידאו. הוא בכה ואמר: 'את לא מבינה מה עבר עליי. אני רוצה להתחתן איתך'. אחר כך נפגשנו ואני קפצתי עליו וחיבקתי אותו. זה הרגיש אמיתי לחלוטין".
"אני יודעת מה הוא היה מבקש ממני"
מה בן היה רוצה שתעשי עכשיו?
"הוא היה רוצה שאהיה מאושרת. שאמשיך לעשות את מה שאני אוהבת. שאשאר קרובה למשפחה שלו, במיוחד לאחותו, כי הוא תמיד ביקש שאדאג לה. הוא היה רוצה שאמשיך להגשים גם את החלומות שלו, ושאזכור תמיד שהוא אוהב אותי. אני יודעת שהוא כבר לא יחזור בדלת. אבל אני גם יודעת שהוא תמיד יהיה חלק ממני. יש אהבות שלא נגמרות כשאדם הולך. הן פשוט משנות צורה. שלי ושל בן תישאר איתי לכל החיים".