שוטר שהוזעק למהומות ברהט: "היורה במרחק 25 מ' ממני, כמו קרב בסג'עייה"

בסוף השבוע האחרון הוזעקה המשטרה לעיר רהט בעקבות מהומות שפרצו בין שתי משפחות ביישוב, המהומות הידרדרו במהירות לאלימות נגד שוטרים, זריקת אבנים ואף ירי. בתקרית שוטר נפגע מאבן בראשו ופונה לקבלת טיפול רפואי, אך נראה שזה רק מעט ממה שקרה שם. שוטר שהוזעק למהומות ברהט פרסם בשעות האחרונות בטוויטר את פירוט האירועים לפי ראות עיניו, כשהוא אינו מזדהה בפניו, הוא מתאר סיפור כאילו גזור מתוך סיפורי קרבות בעזה.

"שומע ירי אקדח, היורה במרחק כ-25 מטרים"

השעה 21:30 לערך, נכנס דיווח על קטטה גדולה. בין 2 משפחות. [...] נכנסים לשכ', יותר מדי אנשים מחוץ לבתים בשעה כזו. ליד אחד הבתים, בית של משפחה א' בעוד רוב רובו של הרחוב שייך למשפחה ב'. רואים לא מעט צעירים בחוץ, מכניסים את כולם פנימה. פה ושם ילדים מגיעים עם מקלות, רואים אותנו, זורקים ובורחים. 3 שוטרים.

עוד 2 שוטרים בדרך. מכניסים את כל האנשים פנימה. לבתים שלהם. ברגעים כאלה, בגלל עדיפות מספרית מובהקת של גזיליון על 3, עדיף לנקות את הרחוב ולהעלים את הצעירים. עובר ליד סימטה, שומע ירי אקדח, אחרי מספר צעדים, עומד בקו ישיר במרחק של כ-25 מטרים מהיורה, סמטה בנינו. ידו מונפת למעלה, אקדח כלשהו ביד. שם לב שיש לו מעצור, צועק בקשר: "אקדח אקדח, כביש עוקף 26/30" פותח בריצת אמוק, השותף איתי, ברקע נשמעות צעקות של המון, לא ברור מהיכן. עוד שוטר איתנו. מגיעים לסוף הסימטה

כבר מובן לנו מהיכן קולות ההמון, כ-100 גברים רצים לעברנו, אנחנו מהירים יותר ועולים על גבעה שהיורה ברח אליה. אובד קשר עין ואני רואה כי מתחיל להיווצר נתק בין הכוחות, חודלים, בינתיים שוטר מוקף ב-100 איש. שנינו רצים לעבר ההמון, מפלסים דרך אליו.

"במגזר אתה חייב לפעמים להראות שאתה יותר משוגע מהצד השני"

כולם זזים בעודי מישיר מבטים בעיניהם של ההמון. השוטר איתנו, בריא, שלם, רק הפריעו. השותף מבואס, אל תדאג, כל אחד היום שלו יבוא, מרגיע אותו. בינתיים, חוזרים לשכ' 5 שוטרים, חוזרים להכניס את כולם לבתים

בינתיים מתחילים להתקבץ בבתים בשלושה מוקדים. כאשר יש בית שהוא באמצע. כח אחד נכנס לתוך השכונה בעוד 3 שוטרים מאבטחים את הצד האחורי של הבית. מגיעים מכובדים אל חצר הבית להדברות. דבר שאינו חריג ואף מקובל במגזר. לא עוברות 3 דקות ונשמעות צעקות ונהירה של צעירים מחצר הבית אל חלקו הקדמי

חשבנו שההמון רץ אל עבר השוטרים. בלי לחשוב, פועלים באינסטינקט, "קדימה הסתער", החברים זה כל מה שחשוב. רצים אל תוך השכונה, מאגפים את ההמון ורצים אל עבר הכח המשטרתי. כאשר כח נוסף שהגיע נשאר ליד הבית ואנחנו עולים במעלה השכונה אל עבר המוקד השני.

"רגע האל חזור"

כל כח מנסה לדחוק בהמון להכנס עם האמצעים העומדים לרשותנו. בדיעבד כאן ממש עבר רגע האל חזור. הרגע שממנו הכל הסלים. נערים שנכנסו לחצרות הבתים החלו ליידות מכל הבא ליד: בלוקים, משתלבות, אבנים בגודל אגרוף, מקלות וכו' מהחצרות אל עבר הרחוב. "אבנים, מיגון מיגון" צעקתי בקשר. כשלרגלינו נופלות אבנים, הורתי לשוטר שאיתי להוציא נייד ולצלם. אין אמצעים, הדרך היחידה להשיג שליטה היא פרצופים, שיזוהו בהמשך, הם למדו את הטריק וכבר יוצאים מכוסים לרחוב, מיידים אבנים באינטנסיביות. אנחנו נכנסים מדי פעם מאחורי רכבים שחנו ברחוב.

מרים את ראשי, בלוק 10 נוחת על גג הרכב וממשיך לעברי, חולף את ראשי במטר או שניים. ונוחת ליד השותף. בתחתית הרחוב מתחילים להתאסף עשרות אנשים, כך גם לידינו. "מדא מדא, שוטר נפגע בראש!" נשמעה צעקה, אין דרך לתאר מה עובר בראש כשאתה שומע דבר כזה, במיוחד שהכח כרגע מחולק למי יודע כמה חלקים, השליטה בכח קשה בטירוף

שלא כמו בצהל לא מדובר בכח אורגאני אלא בשילוב של 3-7 יחידות שונות. מזעיקים ניידות מכלל האזור, יקח להם בערך שעה + להגיע. מסתכלים ימינה, שמאלה, האנשים שלידך הם הכח שלך. אני ושוטר שולפים אקדח בתיאום מושלם, כתף לכתף מתחילים ללכת אל ההמון  בתחתית הרחוב.

אבנים ממשיכות לרדת לידינו, אבל זה עובד, הם מתחילים במנוסה לבתים. מבוצע תוך כדי מעצר מאחורינו על מיידה אבנים אחד, השוטר שנפגע, ספוג בדם מובל אל מעלה הרחוב שם הייתה ניידת מדא וניידת שתעיף את העצור מהשכ'. פתאום מחצר אחד הבתים נשמעות צרחות וירי אקדח.

שוב רצים אל עבר מוקד הרעש, לא בטוח אם בסמטה או מאחד מחצרות הבתים. שולפים, רצים, יד קדימה ובאגרסיביות מפנים דרך. מזהים דמות ברחוב מקביל רצה כמה מאות מטרים מאיתנו. כ"כ הרבה שיקולים עוברים בראש באותו רגע, בשבריר שנייה.

כמות הכח, הפיזור של הכח, אולי ניסיון הטעיה, משיכה, כיפה אדומה, מה נכון יותר ומה נכון פחות. החלטות קרוב, ללא אגו. אגו ברגעים כאלה יוביל אותך לאסון. הרבה יחשבו ללכת בכל מחיר, אבל אצלנו יודעים, כל אחד יגיע בסוף, אין מה לדאוג. כרגע יש אירוע בו צריך לשלוט. הרואיזם נשאר בחוץ

החשמל ירד בכל השכונה. במקביל החלו להתאסף כוחות נוספים. אנחנו שולטים בשכונה. 10-12 שוטרים. השעה 0200, האנדרנלין יורד, פתאום מורגש צמא, רעב, עייפות. אנחנו מתורגלים, אף אחד לא מצייץ בימים כאלה. שותים בפעם הראשונה הערב.

למקום החלו לטפטף כוחות נוספים, לאט לאט בוצעו מעצרים, בוצעו חיפושים, שוטרים נוספים החלו לזהות כאבים במקומות, ככל הנראה מאבנים, מהריצות. כשהגוף באנדרנלין פחות מרגישים, הכל מגיע אחר כך, ברגיעה. בינתיים רואה הודעות, בני משפחה שואלים אם הכל בסדר, מבין שככל הנראה פורסם בתקשורת

תשמור על עצמך הם אומרים, אני תמיד עונה שיש מי ששומר עלי, למעלה ולצידי, יש שמרימים גבה ויש שלא, למי אכפת. שורדים ערב כזה כדי לספר עליו זה כבר פלוס. לאט לאט הבוקר עולה, הכח מתקפל. אנחנו חוזרים לתחנה, רישום דוחות, וכו'.

שוטרים מותקפים ברהט. צילום ארכיון

בתחנה נפגשים, הכח שהיה שם, מבטים, חצי חיוך, הנהון של "תודה שהיית שם לידי", הרגשתי כמו אחרי פעולה בשטחים. המדים נראים כמו אחרי קרב מסג'עייה. ברגעים כאלה אני מודה על החברים שם, זה מה שמחזיק אותך שפוי.

יוצא הביתה, שינוי פאזה, מעולם אחד לעולם אחר. השעה 0730, היא הולכת לקייטנה, אני חוזר. מתקלח, היא שואלת איך עברה המשמרת, אני עונה "עברה", היא יודעת, לא לשאול יותר מדי, לא פנוי לזה. מתפלל, מניח את הראש וחושב לעצמי שבסך הכל רציתי ללמוד קצת למבחן...".

הסיפור שתיאר אותו שוטר מעלה חשש לאובדן הריבונות בנגב, היעדר חוק - "הדרום הפרוע" כפי שנתקלנו בו לא מעט בחודשים האחרונים, חוצה את כל הגבולות. במשטרה עצרו חשוד אחד בזריקת אבנים, אך מדובר בעשרות אם לא מאות חשודים שהשתתפו במהומות ותקפו את השוטרים, שוטרים הגיעו לרהט כדי לעזור לתושבים לשמור על הסדר, אך נפלו קורבן לאלימות מצד חלק מהתושבים עצמם.