עושר ועוני במרחק דקות נסיעה: הפערים הדרמטיים בשכר ביישובי הנגב נחשפים

נתוני השכר העדכניים של הרשויות המקומיות בישראל חושפים פערים מעמיקים בין יישובים שונים ברחבי הארץ, אך נראה כי בנגב הפערים הללו בולטים וחדים במיוחד. מניתוח נתוני ההכנסות של התושבים עולה כי במרחק נסיעה קצר בלבד מתקיימות שתי מציאויות כלכליות שונות לחלוטין.

את ההפתעה הגדולה של מדד השכר הלאומי מספקת המועצה המקומית להבים, אשר כבשה את המקום השלישי והיוקרתי בישראל (אחרי סביון וכפר שמריהו בלבד). תושבי להבים נהנים משכר חודשי ממוצע של כ-21,673 שקלים – נתון שמוכיח כי רמות הכנסה גבוהות במיוחד אינן שמורות בלבד ליישובי גוש דן והשרון.

לצידה של להבים, גם המועצה המקומית עומר מתברגת בצמרת הגבוהה של טבלת ההשתכרות הארצית. עומר נמנית עם קבוצת היישובים האיכותית שבהם השכר החודשי הממוצע חוצה ברציפות את רף ה-19,000 שקלים, ומבססת את מעמדה כמנסה כלכלית איתנה בדרום.

נקודת אור נוספת באזור נרשמה במועצה האזורית תמר, אשר הציגה צמיחה מרשימה ויציבה בשכר התושבים, עם עלייה דו-ספרתית של כ-12% בשיעור ההשתכרות השנתי. מנגד, הצד השני של המפה הכלכלית בדרום מציג תמונה קודרת של פערים חברתיים-כלכליים עמוקים. בעוד שיישובי הלוויין המבוססים נהנים ממשכורות גבוהות, הרשויות הבדואיות הסמוכות ממוקמות בתחתית מדדי השכר הארציים.

בעיר רהט, הנמנית עם הערים הגדולות בישראל, השכר החודשי הממוצע עומד על כ-9,548 שקלים בלבד – נתון שמציב אותה כאחת הערים בעלות רמת ההשתכרות הנמוכה בארץ. המצב מורכב עוד יותר ביישוב תל שבע ובשטחי המועצה האזורית נווה מדבר, שתושביהן משתכרים בממוצע קצת יותר מ-7,000 שקלים בחודש בלבד.

הנתונים הללו ממחישים כי בעוד שאחוז ההשתתפות בכוח העבודה ברוב הרשויות נותר יציב יחסית, פערי השכר הריאליים בין שכנים בנגב מגיעים לכדי פי שלושה – עובדה המדגישה את האתגר הכלכלי והתעסוקתי העומד בפני אופק הפיתוח של האזור.