סטודנטים זועמים על תגובת האוניברסיטה: ''מנותקים מהמציאות''
13.03.24 / 08:40
לאחר שבאוניברסיטת בן גוריון טענו כי הם מציעים מתווה מקיף למילואימניקים וכי מחאת הסטודנטים היא מחאת קומץ, כעת הסטודנטים מגיבים: "אין התחשבות אמיתית במילואימיניקים, סטודנטים נאלצים לרדוף אחריי המחלקות שלהם"
ביום חמישי האחרון קיימה האוניברסיטה יום פתוח בו פתחה את שעריה למועמדים פוטנציאלים המעוניינים ללמוד באוניברסיטה בעתיד, במטרה לאפשר להם להתרשם מהקמפוס וממגוון האפשרויות וההזדמנויות המוצעות לסטודנטים.
"האוניברסיטה הבטיחה לנו שלא ישאירו אותנו מאחור ועכשיו אנחנו דורשים מהם לעמוד בהבטחה".
באותו היום החליטו סטודנטים מן האוניברסיטה לקיים הפגנה ברחבת בית הסטודנט למען הסטודנטים המילואימניקים אשר לטענתם אינם זוכים למענה אקדמי הולם מן האוניברסיטה מה שמוביל לכך שהם נפגעים בפן האקדמי: "באוניברסיטה הבטיחו כי יעשו את מירב המאמצים כך שכל סטודנט יסיים את התואר בזמן ואף אחד לא יישאר מאחור, מה שלא קורה בפועל כאשר חברים וחברות שלנו נופלים בין הכיסאות ונותרים מאחור".
"המתווה שפירסמה האוניברסיטה ושאמור לאפשר לסטודנטים המילואימניקים להשלים את חומר הלימוד אינו מספק ובטח שבהשוואה לאוניברסיטאות אחרות הנותנות מענה הולם. זה בא לידי ביטוי בכך שאין תקציבים למרתונים, אין שיעורים פרטיים, אין עזרתונים או פטורים ממטלות פחות חשובות ובעצם אנו נאלצים להשלים את החומר לבד", טענו המפגינים.
בתגובה להפגנה טענו באוניברסיטת בן גוריון כי: "המדינה לא מתקצבת מספיק את המענים למילואימניקים ולכן לקחנו את הנושא על עצמנו" והוסיפו כי: "אוניברסיטת בן-גוריון בנתה את מכלול המענים הרחב ביותר לסטודנטים יותר מכל מוסד אקדמי אחר. קומץ הסטודנטים שמפגין אינו מייצג את הסטודנטים או את האגודה".
נדמה כי תגובה זו של האוניברסיטה עוררה זעם רב בקרב הסטודנטים, אשר בתגובה טענו כי תגובת האוניברסיטה מנותקת מן המציאות.
"במוסדות אחרים באים יותר לקראת המילואימניקים"
יובל טאני, סטודנט בבן גוריון טוען כי הטענה שהאוניברסיטה מציעה את מכלול המענים הרחב ביותר בהשוואה לשאר מוסדות ההשכלה הגבוהה אינה מדוייקת: "לאחר דיבור עם שני חברים מהטכניון ותל אביב ששלחו לי את מתווה ההקלות שלהם, נראה שאנחנו בתחתית התעדוף. יותר מזה אגיד שאפילו מתווה המילואים שלנו שבעקרון אמור הכי לעזור ולתמוך באנשים שעדיין בלחימה הינו הרבה פחות עוזר מהמתווה הכללי של שני המוסדות הנ"ל".
אז לאילו הקלות זוכים מילואימניקים באוניברסיטאות המובילות בארץ? יובל טוען כי: "בעבור סטודנט באוניברסיטת תל אביב שביצע שירות מילואים של מעל 28 ימים בסמסטר התקיים שבוע סגירת פערים ב-21.1 ושבוע השלמת שיעורים ב-17.3, ניתן אחוז תוספת זמן לבחינות של 25%, ניתנה שעת חניכה אחת על כל 6 שעות לימוד שהסטודנט החסיר וניתן מענק של 1000 ₪".
"בטכניון מעניקים לסטודנטים תוספת של 25% לזמן הבחינות ועובר בינארי ללא הגבלה על הקורסים שנלמדו בסמסטר אביב/קיץ תשפ"ג (עובר בינארי משמע החלפת ציון מספרי בציון מילולי של עבר או לא עבר בכדי שהממוצע לא ייפגע) ובנוסף 6000 ₪ מענק".
"באוניברסיטה העברית מעניקים תוספת זמן של 25% בבחינות, ניתן לצאת ממועד הבחינה השני מבלי להגיש את טופס הבחינה והמועד לא ייחשב, ניתן סבסוד של 80% לעלות המרתונים (שיעורי תגבור לקראת בחינות) ובנוסף ניתן מענק של 2000 ₪".
"באוניברסיטת אריאל למילואימניקים אין בחינות ויש הערכה חלופית במקום בחינה בכל הקורסים, ניתנות למילואימניקים 30 שעות של חונכות אישיות וסיוע פסיכולוגי של שלושה מפגשים עם מטפל קליני ללא תשלום. בנוסף ניתן מענק של 2000 ש"ח".
"באוניברסיטת בן גוריון אמנם נתנו מענק של 1200 ₪ ואיפשרו שישה עוברים בינארים לשנת הלימודים, אך לא התקיים שבוע סגירת פערים, אין חונכים לקורסים בשנים מתקדמות והתגבורים הקבוצתיים התחילו לפני שכל המילואימניקים חזרו. מעבר לכך ההחלטה האם להמיר את הבחינה להערכה חלופית נתונה לשיקול המרצה בקורס ואין הנחייה כללית ואחידה למרצים, אין תוספת זמן בבחינות, ובנוסף אין תורים פנויים כרגע לסיוע הפסיכולוגי המסובסד בעלות של 180 ₪ שמציעה האוניברסיטה".
על פניו עשוייה לטעון האוניברסיטה כי במצב בו תיתן הקלות יתר עשוי להיפגע ערכו של הטייטל "בוגר אוניברסיטת בן גוריון", אך נדמה כי אם באוניברסיטאות גדולות ויוקרתיות בעלות שם עולמי כדוגמת הטכניון מציעים למילואימניקים הקלות כה נרחבות, אין מניעה שהקלות דומות יינתנו גם ע"י אוניברסיטת בן גוריון.
כלומר בניגוד מוחלט לטענות האוניברסיטה נדמה כי דווקא במוסדות אחרים מציעים מתווה הקלות הרבה יותר נרחב לסטודנטים. חשוב גם להדגיש כי חלק מן ההקלות אינן קשורות לתקציבים לרבות החלטה על תוספת זמן או ההחלטה על מתן הערכה חלופית, זאת בניגוד לטענות האוניברסיטה כי מחסור בתקציבים הינו גורם המקשה עליהם לספק הקלות הולמות לסטודנטים".
"המילואימניקים אינם זוכים לתעדוף בהשוואה לשאר הסטודנטים"
גיא פלג, סטודנט שנה א' לכלכלה וסטטיסטיקה המשרת 130 יום במילואים (מתוכם 42 בתוך הסמסטר) טוען כי בפועל האוניברסיטה לא מתחשבת במילואימיניקים יותר מאשר שאר הסטודנטים: "אני לא מבין איך אפשר לכתוב שמילואמניקים מקבלים ארבעה/שישה עוברים בינאריים אם כלל הסטודנטים מקבלים ארבעה עוברים בינאריים? איפה היתרון היחסי פה שאנו אמורים לקבל בתור מילואימניקים?".
יתרה מכך, גיא מוסיף כי הפתרונות המיושמים בשטח למילואימניקים מיושמים בצורה לקוייה כזו שלא מאפשרת השלמת הפערים בצורה מיטבית: "אין מספיק חונכים פה באוניברסיטה בניגוד לאוניברסיטאות אחרות, המרתונים שכביכול מציעים בחינם הם רק במידה ונפתחו קבוצות, כאשר על אף שהתחייבו לפתוח קבוצות של תשעה אנשים למילואמניקים (המינימום אמור להיות חמש עשרה) בפועל המרתון ששובצתי אליו הוא עם עוד 19 אנשים בקבוצה מה שפוגע משמעותית ביכולת להשלים פערים לימודיים".
"בנוסף המענה שקיבלתי מהמרצים היה מזלזל על גבול המביש ונאמרו לי שלל אמירות מזלזלות החל מ'תבוא בשעות קבלה רגילות ביחד עם עוד 20 אנשים בלי קדימות' ועד 'מה הבעיה פשוט תשלים את החומר' ".
"יתרה מכך, חלק ניכר משעות הקבלה למילואמניקים בלבד נופלות בשעות שיש לי בהן הרצאות/תרגולים. המענה מהמחלקה עוד יותר עלוב שכברירת מחדל אין מספיק חונכים ופתרונות אחרים, והתגובה האוטומטית הינה לרוב הצעה לדחות את הקורסים שלך מה שבמקרה שלי בתור סטודנט שנה א' יוביל לדחייה של התואר בלא מעט זמן, שכן כל הקורסים אצלי חוסמים למעט אחד. לאחר ששוחחתי עם חברים שלומדים במוסדות אחרים אני מבין שכן אפשר אחרת ובן גוריון פשוט מתרשלת בתפקידה".
"קומץ הסטודנטים שמפגין מייצג גם את אלה שממש בזמן ההפגנה נמצאים במילואים ולא יכולים להשמיע את קולם"
במהלך ההפגנה הדגישו הסטודנטים כי אין מדובר בבעיה פרטנית של מעטים אלא של סטודנטים רבים, זאת בניגוד לתגובת האוניברסיטה להפגנה לפיה המפגינים הינם קומץ סטודנטים שמפגין אשר אינו מייצג את הסטודנטים או את האגודה. רק נדמה שבאוניברסיטה שכחו לקחת בחשבון שלא לכל המילואימניקים יש יכולת להשמיע את קולם.
שירה שלו סטודנטית באוניברסיטה מסבירה את מה שבאוניברסיטה שכחו לציין: "כדאי לקחת בחשבון ש"קומץ הסטודנטים שמפגין" מייצג גם את אלה שממש בזמן ההפגנה נמצאים במילואים, ולכן לא יכלו להשתתף, כמו גם את המילואמניקים שהבינו שמהאוניברסיטה לא תגיע הישועה ופשוט מעדיפים להשקיע כל דקה פנויה בלהשלים חומר לימודי אותו פיספסו", כאשר גם ים גוברין, סטודנטית שנה שלישית באוניברסיטה מחזקת את דבריה של שירה: "משרתי מילואים וחברים למאבק, הם כולם ביחד למען מי שלא יכלו להגיע ולהשמיע את הקול שלהם כי הם בחזית המלחמה או במלחמה על התואר שלהם, וזה בדיוק מה שהאוניברסיטה המנותקת שלנו לא מבינה".
"אם לא הייתי מנכיח את עצמי אף אחד לא היה בכלל זוכר שאני סטודנט באוניברסיטה הזאת"
בהפגנה בה נכחו מילואימניקים אשר שירתו שירות מילואים ממושך, הם זעקו בכאב כי כאשר חזרו משירותם הם נתקלו באטימות מקוממת מצד האוניברסיטה שלטענתם לא דאגה לתת להם מענה מספק וכוללני אלא רק פתרונות כסת"ח לרבות קורסים חוזרים ותשלום עליהם (אליהם לא מובטח למילואימניקים מקום), פריסת התואר שמאריכה את משך זמן התואר, ביטול קורסים או עשיית קורס קיץ שמשמעו ללמוד שנה נוספת ולשלם כפול בגין קורס הקיץ שאיננו מסובסד. לאור הפתרונות הלא מספקים טוענים הסטודנטים כי נאלצו לרדוף אחרי המרצים והמחלקות בכדי לקבל פתרונות נאותים ואת הזכויות המגיעות להם.
ולמרות טענות האוניברסיטה כי מדובר על קומץ סטודנטים שלא מייצגים בעיה מהותית ורחבת היקף, סטודנטים מעידים כי ישנה בעיה שורשית שנובעת מכך שאין מתווה אחיד לכולם שמיושם בשטח, מה שמאלץ כל מילואמניק להיאבק לבדו אל מול המחלקה שלו בכדי לקבל מענה הולם לבעיות שנוצרו בפן האקדמי עקב היעדרות ממושכת מהלימודים שנכפתה עליו לאור שירות מילואים ממושך.
כך למשל מעיד איתמר יצחק, סטודנט שנה ב' בהנדסת ביוטכנולוגיה באוניברסיטה: "שימשיכו לחשוב שהם דואגים למילואימניקים. אני כבר יותר מ- 150 יום במילואים (כל הסמסטר) ואם אני לא פונה למרצים ולמתרגלים ודואג לעצמי לשעות תגבור ולעזרה אף אחד בכלל לא זוכר שאני קיים".
"בשבועיים האחרונים רק נלחמתי כדי שיתנו לי להיבחן מרחוק. הייתם חושבים שזה יהיה טריוויאלי נכון? חייל במילואים? ברור שיבחן מרחוק, אך זה לא ברור לאוניברסיטה. נאלצתי לפנות למרצים ולרכזות, ורק לאחר מכן הסכימו לתת לי להיבחן בזום. אני מאוד אקטיבי, אך הם מאוד פאסיביים".
"זו תחושה קשה. אם לא הייתי מנכיח את עצמי אף אחד לא היה בכלל זוכר שאני סטודנט באוניברסיטה הזאת, שלא לדבר על פרסונות ספציפיות שבכלל נותנות לך את ההרגשה שאתה נטל. שיתביישו".
בהפגנה בחמישי מחו הסטודנטים: "המבחנים מתבצעים כרגיל ואין התאמות הנדרשות למצב בו רבים בחזית, ומעבר לכך יש סטודנטים מילואימניקים שיש להם חובת נוכחות בקורסים גם אם הם במילואים. זה אבסורד ולא ייתכן שהאוניברסיטה תתנהל בעת מלחמה כמו בשגרה".
תמיר יעקב סטודנט שנה ג' להנדסת חשמל באוניברסיטה מסביר את מהות הבעיה: "האמת שזה נטו תלוי מרצה ופה בדיוק הבעיה. בשם החופש האקדמי שהוא הלכה למעשה חופש ניהולי, מרצים יכולים להחליט האם להתחשב ולתת הערכה חלופית (למשל עבודה במקום מבחן) או שלא, כאשר יש מרצים שיתנו את המקסימום בשביל אנשי המילואים ויאפשרו הערכות חלופיות ותגבורים שהם והמתרגלים מעבירים ומנגד יש מרצים שלא מוכנים להתגמש. אותם מרצים יסבירו לך כי אתה יכול לקחת את הקורס גם בסמסטר הבא ועכשיו לך תסביר למרצה שהקורס שלו חוסם חצי מהקורסים בהמשך".
כלומר הפתרון הטבעי והנכון הוא לתת לכל מרצה הנחיות מדויקות שיאפשרו מתן פתרונות אמיתיים ואחידים לכלל הסטודנטים, בעוד החופש האקדמי צריך להתייחס לחומר הקורס וכיצד מתנהל הקורס.
גם ים גוברין סטודנטית שנה שלישית באוניברסיטה טוענת כי נתקלה בתגובה אטומה של האוניברסיטה: "כשהגעתי ישר מהמילואים למחלקה ליום סידורים במטרה לבקש עזרה ולהבין איך אני משלימה את חומר הלימוד שנלמד במהלך הסמסטר נאמר לי: ״לא היית כל הסמסטר בגלל המילואים? אז תפרסי את התואר״.
פלג בן צור, סטודנטית שנה ג' בהנדסה כימית מדגישה גם כי בכל הקשור לתקופת המבחנים הפתרון המוצע אינו מספק ויוצר תחושת חוסר וודאות לגבי המשך התואר: "אני חוזרת כעת לעשות מילואים ומועד שחרורי משם אינו ידוע ולצערי אין מתווה למילואמניקים המתייחס למצב בו היעדר גם מתקופת המבחנים והפתרון של האוניברסיטה בשבילי הוא מועדי ג' וד' במאי ויוני, וזה בתקווה כמובן שאשתחרר עד אז ואם לא אז "יהיה בסדר" (התשובה הכי לא מרגיעה שיש). העיקר שהם ישנים טוב בלילה".
"מעבר לכך, המחלקה שלי לא מאפשרת לי לקבל הערכה חלופית (למרות שחלק מהמרצים נותנים הערכה חלופית של עבודות שאותם אוכל לבצע במקביל למילואים או מבחני בית 24 שעות שאותם אוכל איכשהו בתקווה לבצע באפטר כיוון שלמזלי הייתי בעיניינים כל הסמסטר)".
"התקציב אשר מקבלת הקליניקה מהאוניברסיטה מבוזבז לחלוטין על קליניקה שלא מעוניינת לסייע באמת למילואימניקים"
דניאל לווינט, סטודנט להנדסה באוניברסיטה אשר אובחן עם פוסט טראומה לאחר שירות מילואים, טוען כי הטיפול של הקליניקה הקהילתית של האוניברסיטה אותו קיבל היה לא מקצועי: "הקליניקה הקהילתית של האוניברסיטה איננו הגוף בשביל כל אלה החוזרים ממילואים, תעשו לעצמכם ולבריאות הנפש שלכם טובה ותפנו לגורם מקצועי אמיתי".
"הקליניקה הקהילתית, ובראשה פרופ' גארי דיימונד, הודיעה לי לאחר חמישה חודשי טיפול שהם אינם מוכנים להמשיך לטפל בי. הם שלחו אותי להתדפק על דלתות של פסיכיאטרים ולמרות שעקבתי אחרי כל המלצה שלהם ללא תועלת (כי אנחנו במלחמה ויש מחסור עצום בכוח אדם או כי הם פשוט שלחו לי מספרים לא נכונים), הם סרבו לטפל בי".
"אני מאובחן עם פוסט טראומה, דכאון וחרדה. חזרתי מהמילואים מתפקיד קרבי/מנהלתי והקליניקה רצתה שאגש לפסיכיאטר. הקליניקה שלחה לי מספרי טלפון של גורמים לא רלוונטיים שלא יכלו לעזור לי, ולבסוף שלחו לי מספר של פסיכיאטר פרטי שזמין רק בסוף אפריל".
"לדעתי הקליניקה הקהילתית מוכנה לטפל בסטודנטים אך ורק בתנאי שהנסיבות של אותם הסטודנטים יהיו פשוטות מספיק עבור הקליניקה, אך אם אתם מרגישים מצוקה אמיתית, הדלת של הקליניקה תיסגר עבורכם תוך כדי זריקת האחריות הרפואית על גורם אחר שתצטרכו אתם בעצמכם למצוא, כי הם אינם רוצים לקחת אחריות על מצוקה. זה עלול לפגוע ברקורד שלהם, ויפגע באגו העדין של המנהלים אותה".
"אחד ממדריכי הקליניקה הבכירים ישב מולי בעבר (בפעם הראשונה והיחידה שבה טרח להציג את עצמו) ואמר לי בשיא החוצפה שאני "בורח" מהחיים שלי למילואים. בורח לאן? לקבור את חברי לגדוד? בורח לחאן יונס?, לשהות בתנאי לחימה?: זו דעה מנותקת של איש "מקצוע" מנותק, ששכח שמתנהלת מלחמה כ-30 דקות נסיעה מהקליניקה שלו".
"זהו איש "מקצוע" שלא ידע לציין אף פרט מחיי האישיים (לקרוא את התיק שלי זה לא רלוונטי, הרי הוא יודע כבר הכל), שמנסה להסביר את הקשיים שלי בעזרת פסיכולוגיה בגרוש".
"לכן לטעמי הקליניקה הקהילתית היא פס יצור למטפלים, ולא מרכז טיפול עבור נפגעי נפש, ההתנהגות שלה היא מחדל, ובתקופה קשה זו אינני מצליח להבין איך הם מרשים לעצמם להתנהל כך".
"התקציב אשר מקבלת הקליניקה מהאוניברסיטה מבוזבז לחלוטין על קליניקה שלא מעוניינת בלעזור, אלא בעיקר מעוניינת בלהימנע מתביעה ולשמור על רקורד נקי, גם על חשבון המטופלים שפונים אליה לעזרה".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
