משבר אזרחי בדרך לקלפי: דוח "תמונת מצב חברתית 2026" מציג מציאות מדאיגה

מדינת ישראל נכנסת למערכת הבחירות הקרובה כשהיא בעיצומו של משבר אזרחי וחברתי מתמשך, שהחל עוד בימי הקורונה, המשיך דרך השסע סביב ההפיכה המשטרית והעמיק משמעותית תחת מלחמה ממושכת.

דוח "תמונת מצב חברתית 2026" של מרכז אדוה, המתפרסם לקראת הבחירות, מציג תמונת מצב מדאיגה במיוחד של החלשת השירותים הציבוריים, הרחבת הפערים הכלכליים והעברת הנטל ישירות אל משקי הבית. מחברות הדוח מזהירות כי שאלת האי-שוויון והחוסן האזרחי אינה יכולה להידחק עוד לשולי השיח הציבורי, ומציבות דרישה ברורה לשיקום יסודי של מערכי הבריאות, הרווחה, החינוך והדיור.

אחד הממצאים הבולטים בדוח נוגע לניהול משבר המפונים בעקבות אירועי 7 באוקטובר, במסגרתו פונו רשמית כ-143 אלף אזרחים ואזרחיות מיישובי הדרום והצפון. הדוח קובע כי הפינוי נוהל ברובו ללא תכנון אזרחי כולל או מסלול ברור של שיבה ושיקום, כאשר לפחות עשרים החלטות ממשלה שונות להארכת הפינוי הותירו קהילות שלמות בחוסר ודאות מתמשך.

המענים המאולתרים, הפערים במיגון והעומס החריג על הרשויות המקומיות ממחישים כי הלקחים האזרחיים לא נלמדו, וכי המדינה ממשיכה לדרוש מהציבור להפגין חוסן מבלי להשקיע בתשתיות המאפשרות אותו. למעשה, בשנת 2024 עמדה ההוצאה האזרחית לנפש בישראל על רמה הנמוכה בכשליש מממוצע מדינות ה-OECD, נתון המתורגם ישירות לחוסר משאבים וכוח אדם במערכות המרכזיות.

הפערים הללו מורגשים היטב גם בכיסם של אזרחי המדינה. על פי הדוח, חלוקת ההכנסות בישראל נותרת קוטבית באופן קיצוני: בשנת 2023, ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו של משק בית בעשירון העליון עמדה על 85,218 שקלים – פי 13.6 מהכנסתו של משק בית בעשירון התחתון.

הפערים הללו מעמיקים עוד יותר כאשר בוחנים את ההכנסות מהון ונכסים, כאשר 82% מהן מרוכזות בעשירון העליון, ורובם המוחלט במאון העליון בלבד. מציאות זו מביאה לכך שהמעמד הבינוני בישראל ממשיך להתכווץ ועומד על 54.4% בלבד ממשקי הבית, בהשוואה לממוצע של 62% במדינות ה-OECD, כאשר רמת המחירים הגבוהה בארץ שוחקת גם את מי שמצליח להשתייך לרובד זה.

המצוקה הכלכלית משפיעה באופן ישיר על שוק העבודה ועל הזדמנויות הדיור. כמעט רבע מהשכירים במשרה מלאה בישראל משתכרים שכר נמוך, נתון המצביע על כך שעבודה כשלעצמה אינה מבטיחה עוד יציאה מעוני. פערי השכר בולטים במיוחד בין המגדרים, כאשר נשים מהוות את רוב המועסקים בעשירונים התחתונים (מעל 53%) אך נוכחותן צונחת ל-19% בלבד בעשירון העליון. במקביל, משבר הדיור מעמיק את האי-שוויון הבין-דורי, כאשר בעוד שחלק ניכר מהעשירון העליון מחזיק בשתי דירות או יותר ונהנה מהכנסות שכר דירה, שוכרי הדירות בעשירון התחתון נאלצים להוציא לא פחות מ-54% מהכנסתם נטו על דיור והוצאות נלוות.

מערכות השירותים הציבוריים, שהיו אמורות לשמש כרשת ביטחון, קורסות תחת הנטל. בתחום בריאות הנפש, שבו הצרכים זינקו דרמטית בעקבות המלחמה, חסרים אלפי תקנים של פסיכולוגים ופסיכיאטרים, ותקציב התחום עומד על 7% בלבד מתקציב הבריאות הכולל. גם מערכת הבריאות הכללית סובלת משחיקה, עם פער של 26 מיליארד שקלים בין סל הבריאות הקיים לזה הנדרש בפועל, מה שמאלץ את הציבור להגדיל את ההוצאה הפרטית מהכיס. בתחום החינוך לגיל הרך המצב אינו מזהיר יותר, עם סגירה של למעלה מ-500 מעונות יום מפוקחים בשנת הלימודים האחרונה ומחסור חמור של אלפי סייעות. לסיכום, מחברות הדוח מבהירות כי הממשלה הבאה לא תוכל להתמקד אך ורק באתגר הביטחוני, ותהיה חייבת להציג תוכנית שיקום אזרחית רחבה, מבוססת הגדלת תקציבים ומדיניות מס הוגנת, כדי לעצור את שחיקת החברה הישראלית.