מפגש משמיים: כשהקצין שפגש את אמא של עמית מן גילה מי הצילה את הלוחמים שלו
16.08.26 / 07:15
היא הצילה את הלוחמים שלו ב -7 באוקטובר. הוא חיפש אותה חודשים כדי לומר תודה. בשבת (אתמול) במקרה בלתי נתפס, הוא פגש את אמה ואת אחותה, וגילה שהפרמדיקית שחיפש היא עמית מן ז"ל, שנרצחה בבארי.
"תודה עליך ועל הסימן שהבת שלי שלחה לי ביום שאני זקוקה לה כל כך" - כך אמרה אמה של עמית מן ז"ל לקצין שפגשה במקרה במהלך טיול בשבת. בתוך שיחה מקרית על כלב שהציל לוחמים, נחשף סיפור שהותיר את כולם ללא מילים, עם דמעות בעיניים ותחושה מצמררת של מפגש משמיים.
זה הפוסט שהעלתה מרי ורון, אחותה של עמית ז"ל, במוצאי שבת, וריגשה רבבות שהגיבו בפליאה וצמרמורת:
"אמא אצלי השבת.
שבת לא פשוטה. הרבה זיכרונות שמציפים. האוכל בקושי עובר בגרון.
יצאנו לטיול רגלי של ערב. טיול שהתחיל בליטוף של כלב יפהפה והמשיך בשיחה אקראית עם הבעלים שלו.
הוא סיפר לנו איך אותו כלב, לפני כשלוש שנים, הציל שני לוחמים מבניין בוער בעזה ונפצע בעצמו באורח קשה. אמא המשיכה ללטף, והוא המשיך לספר.
הוא סיפר איך פינו את הלוחמים למחסום בכיסופים, שם קיבלו טיפול ראשוני מפרמדיקית שהוקפצה למקום. הוא היה הקצין של אותם חיילים פצועים. בתחילה, כך סיפר, הוא אפילו לא ייחס חשיבות רבה לאותה אישה צעירה ועדינה שהגיעה לטפל בהם. הוא היה לחוץ, מבוהל, ורק דבר אחד עמד לנגד עיניו: 'אני חייב שיצילו לי את הלוחמים!'
אז אותה פרמדיקית הרגיעה אותו בשנייה.
בקור רוח ובמקצועיות היא העניקה לשני הלוחמים טיפול ראשוני מציל חיים, ונשארה איתם עד שהגיעה עזרה נוספת.
הוא המשיך וסיפר איך במשך חודשים חיפש את אותה פרמדיקית. הוא רצה למצוא אותה, להודות לה על מה שעשתה עבור הלוחמים שלו, אבל הוא לא הצליח. עד שהגיע 7 באוקטובר. הוא ראה את פניה בחדשות.
ואז הבין.
מי שהצילה את הלוחמים שלו באותו לילה הייתה עמית מן. עמית שלנו. הפרמדיקית מבארי.
הוא חיפש אותה כדי להגיד לה תודה, ולא ידע שהדרך היחידה שבה יוכל למצוא אותה תהיה דרך התמונות שלה מהיום שבו נרצחה.
ואז אמא הרימה את עיניה, שדמעו ללא הפסקה, ואמרה לו: 'אני אמא של אותה פרמדיקית צעירה.'
שניהם פשוט קפאו.
ואז הגיע החיבוק.
חיבוק של שני אנשים שלא הכירו זה את זו רגע קודם, אבל לפתע מצאו את עצמם מחוברים דרך עמית, דרך הלוחמים שהיא הצילה, דרך אותו יום נורא, ודרך משהו שקשה להסביר במילים.
אמא אמרה לו: 'תודה עליך. ותודה על הסימן שהבת שלי שלחה לי ביום שאני זקוקה לה כל כך".
אם לא הייתי שומעת את הסיפור הזה ממקור ראשון, ורואה את החיבוק, את ההלם ואת הדמעות של שניהם - לא הייתי מאמינה.
יש מפגשים שהם מקריים ויש מפגשים שפשוט מרגישים כאילו מישהו מלמעלה סידר אותם.
בשבת הזאת, עמית שוב הגיעה, בדיוק כשהלב של אמא שלה היה זקוק לה".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
