יום הולדת 22 בלעדיו - אימו של נאור סיבוני הי"ד: "חשוב שיזכרו את החיוך שלו"
30.05.25 / 10:34
מעל 600 ימים שכל משפחת סיבוני ממושב גילת מתגעגעת לבן נאור שנהרג בגבורה בשבעה באוקטובר בזמן שהצליח להרוג מחבלים במוצב נחל עוז בחיוך מנצח, והחליטה לבחור בחיים ולעשות הכל כדי להנציח את ליבו הטוב ולהפיץ את אורו בכל הזדמנות. הם הקימו את "הגמ"ח של נורי" - סיוע למשפחות מעוטות יכולת מגדוד 13 של גולני, ואף בנו בחצר הבית את "הפטיו של נורי" - חדר בו הם מחיים ומנכיחים את נאור. צילה סיבוני, אימו של נאור, מספרת על החיים בלעדיו וההרצאה שכתבה כדי לספר על בנה בכל מקום בארץ.
נאור סיבוני הוא בנם השלישי של צילה ודקר, אח לדור רותם ואליה, הילד הסנדוויץ' הכי טעים של אמא, לוחם מצטיין גולני גדוד 13 פלוגה ב' זאבי הדממה, שהיה בעל חיוך כובש ולב שמח. כזה שמתן בסתר ועזרה לזולת הם נר לרגליו. בשבעה באוקטובר הוא נלחם בגבורה עילאית במחבלים ועשה כל מה שניתן להציל את חבריו, אך שילם בחייו שהיו מחויכים באופן מעורר השראה. לאחר מותו החליטה המשפחה ממושב גילת להמשיך במצוות החיים ולעשות כל מה שניתן כדי שבחיוך שלו ימשיך להתנוסס בחיוכם של חיילים – נתינה כליבו מאז ולתמיד. "נאור נלחם בחרמות" סיפרה אמא צילה על בנה החסר. "קירב ילדים וחיילים לחברה ודאג להם לכסף, למזון ובגדים. נאור הינו מנהיג, השקט בכל חבורה, אוהד קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב ומעריץ מושבע של הזמר איל גולן".
ספרי לי למה נאור נלחם כדי להתגייס לגולני
"נאור רצה מאוד להתגייס למג"ב כדי להמשיך דרכו של אחיו דור, וכשלא שובץ לשם הוא החליט להתגייס לגולני כדודו מוטי - גולנצ'יק ותיק. לשם כך היה מוכן לדחות את הגיוס בארבעה חודשים. הוא אמר לי תמיד "זה או גולני או לא כלום", ולכן עבר כברת דרך, עשה הכל בנחישות רבה, שאף למצוינות ותמיד בדק היכן יכול להשתפר".
מתי פעם האחרונה שראיתם אותו והייתם יחד?
"בחג סוכות א' נאור מקבל חייל מצטיין ומשתחרר בהפתעה הביתה מיום רביעי לכל סופשבוע. הוא הספיק לגעת בכל האהבות שלו, לבלות עם המשפחה, בני הדודים והחברים. ב-2/10/23, ארבעה ימים לפני האסון, התקיים ערב פלוגה במוצב נחל עוז שאליו הוזמנו אני, דקר בעלי ואחי מוטי הגולנצ'יק כתורמים לפלוגה. הגענו ההורים היחידים ונאור זרח וקרן מאושר, רקד ושר לי"אין כמו אמא". אני הייתי על גג העולם. זאת בעצם מסיבת הפרידה שלנו מנאור. ב-6/10 רותם אחותו נוסעת למוצב ומביאה לנאור כל מה שאהב לאכול, והיא האחרונה בעצם שנפרדת ממנו בחיבוק ונשיקה".
בשמחת תורה של השבעה לאוקטובר, בשעה 06.29, בזמן שהמדינה מותקפת בטילים וחדירת מחבלים מעזה - נאור סיבוני רץ יחד עם חבריו במוצב נחל עוז למיגונית כשהוא עדיין לבוש בחצי אזרחי וחצי מדים, אך עם חיוך על פניו כדרך קבע. הוא הספיק לשוחח עם אחיו דור, לצלם את השמיים ועדכן בשיחה שנראה שקורה משהו מעבר לרגיל. "הוא צחק ולא דאג" סיפרה אמו צילה על היום הנורא מכל. "בשעה 6.40 רותם אחותו ניסתה להתקשר אליו, אבל הוא ניתק את השיחה וכתב לה "לא להתקשר עכשיו, הכל טוב", והעביר את הטלפון למצב טיסה. ב 6.45 נאור היה כבר בעמדה ונלחם בבני העוולה, הסתער והביט לרוע ולפחד בעיניים. היה חד ומכוון מטרה, הרג מחבלים רבים עד שנפל בגבורה".
כמה זמן הייתם בחוסר ודאות מטלטל עד הבשורה הקשה של קצין העיר בביתכם?
"ארבעה ימים הפכנו כל אבן במדינה כדי לנסות לאתר פיסת מידע מנאור. הקמנו חמ"ל בביתנו וכל אחד מבני המשפחה והחברים קיבל משימה. חיפשנו את נאור בכל בתי החולים בארץ בבאר שבע, בירושלים, באשקלון, בנתניה ובחדרה. עברנו על רשימות פצועים, בתמונות, פנינו לגורמים בכירים בצה"ל ובמשטרה - הגענו עם חפצים של נאור לצורך זיהוי, וכל הניסיונות עלו בתוהו עד ליום רביעי בשעה 4.20 לפנות בוקר, עת הגיעה הדפיקה בנוראית שהפכה את חיינו".
יותר משנה וחצי עברו בלעדיו – איך החיים התהפכו ואיך אתם שורדים ומנציחים את חייו?
"600 ימים שכל המשפחה עסוקה בהנצחת נאור, 600 ימים שאנחנו מנכיחים אותו בכל הזדמנות, 600 ימים אנו עטופים בבני משפחה וחברים. בחודשיים הראשונים של המלחמה הקמנו את "הגמ"ח של נורי" - סיוע למשפחות מעוטות יכולת מגדוד 13 של גולני בסלי מזון, בראש השנה ובפסח, בנינו בחצר הבית את "הפטיו של נורי" - חדר בו אנו מחיים ומנכיחים את נאור. כל מה שאהב נמצא בו, משמש אותנו להתכנסויות משפחתיות".
למה את הכי מתגעגעת?
"לחיוך של נאור, הפנים המוארות שלו, לחבק ולנשק אותו, לריח של נאור, לטוב ליבו ולוחם הצדק שהינו".
מה הכי חשוב לך שיזכרו מנאור?
"חשוב שיזכרו את החיוך של נאור, שיזכרו אותו וזה יעלה חיוך על פניהם. שידעו שנאור תמיד נלחם בחייו בכדי להשיג כל מה שרצה וכך עד רגעיו האחרונים. הכל בהומור, כבוד וחיוך על שפתיו".
ואת מפיצה את אורו בהרצאה שכתבת "האור בחיי".
"מאז שנאור שלי עלה השמיימה בחרתי לראות את האור מתוך החושך הגדול, והתחלתי לספר עליו בהרצאה "האור בחיי" - נוסעת מבסיס לבסיס, מעיר לעיר, ומספרת על נאור, מארחת בפטיו של נורי תלמידים, כנסי עבודה, חיילים ומספרת על נאור. אנחנו הכי מתרגשים שמגיעים חיילי גולני מפלוגה ב' - הפלוגה של נאור. אני ומשפחתי דואגים להם כמו ילדנו בארוחה טובה ואירוח כיד המלך, אנחנו מכבסים לחיילים, קונים ציוד להם זקוקים והכל מהתרומות של הגמ"ח של נורי - הלב שלנו מתרחב. בחרנו לראות את הטוב שהיה לנו עם נאור ובוחרים לעשות טוב".
יש בכם עוד כעס?
"שיחררנו מזמן. אנחנו מבינים ורוצים שאלה שכשלו ב7.10 עליהם לשלם את המחיר, אבל משאירה את זה למלחמות של אחרים".
עוד מספרת צילה: "עצם זה שאנחנו כמשפחה מדברים את נאור, מפיצים את אור ואת טוב ליבו - אנחנו לגמרי מנכיחים אותו. הוא אומנם לא נוכח בגופו, אך לגמרי נוכח ברוחו. אחרי כל הרצאה הקהל ניגש אליי ומשתף במילים מחממות לב כמו 'אני מרגישה שהכרתי את נאור', 'מבטיחה להמשיך את טוב ליבו', 'מבטיחים שנזכור וננציח תמיד'. אחרי תגובות כאלה אני את שלי עשיתי".
נאור אהב כדורגל ואהד את קבוצת מכבי תל אביב בכדורגל, לכן המשפחה החליטה שלציון יום הולדתו ה-22 הם חונכים את מגרש הכדורגל במושב ששופץ ונבנה מחדש בצבעים המזוהים עם נאור: צבע כחול למכבי תל אביב וצהוב ירוק של גולני - זו השנה השנייה. "זה כל כך מרהיב וססגוני" מספרת אמא צילה מנבכי ליבה. " שמונה קבוצות מילדים ועד ותיקי המושב הגיעו לשחק כולם לבושים בחולצות של נאור. הייתה שמחה מהולה בעצב, אך האירוע התקיים בדיוק כמו שנאור אוהב. הגיעו נציגי מכבי תל אביב ואייל גולן שהגיע לתמוך יחד עם בנו ליאם שאף שיחק".
מה את חושבת שנאור היה רוצה שתמשיכו לעשות, ואיך היה מגיב לכל המעשים הנפלאים שאתם עושים לזכרו ולמען אחרים?"
"יום יום אנו חיים את נאור, חיים לאורו ולמורשתו. הפכנו להיות אנשים קלילים, חייכנים יותר ועושים מעשה חסד. יום יום אנו מתפללים ומבקשים גאולה. כמשפחה מאמינה אנו מאמינים שנשוב לחבק את נאור בעזרת השם. בברכה שכתבתי והקראתי ביום הולדתו הבטחנו להמשיך לחיות כשהוא לצידנו. כתבתי: 'תמיד איתנו בכל נשימה, בכל צחוק, בכל יום מלווה אותנו ואת צעדנו ואת דרכינו. נאור אנחנו גאים בך, אוהבים ומתגעגעים. לעד תהיה "הדרך לחיים שלי". זה הסלוגן שמלווה אותנו".
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected]
