העיר באר שבע מרכינה ראש ומתייחדת עם זכר הנופלים

בעצרת הדליקה לבעלה את נר הזיכרון אלמנת צה"ל, ספיר קנפו, אלמנתו של רב סמל שי-אל קנפו ז"ל, תושב העיר באר שבע ושוטר במשטרת ישראל, שנרצח בידי מחבלים בבוקר השבעה באוקטובר, בזמן שאבטח את מסיבת הטבע ליד קיבוץ רעים. קדיש יתום נאמר על ידי אריה ללוז, בנו של טוראי אריה (לוסיאן) ללוז זכרו לברכה שנפטר ב- 10/2/1970, יום לאחר שנפצע בהפצצת מטוסים מצריים באזור התעלה . סגן אלוף הרב דוד חיימוב, רב פיקוד דרום, נשא תפילת "אל מלא רחמים".

את העצרת שהנחה עופר חדד ליוותה תזמורת הסינפונייטה הישראלית באר שבע בניצוחו של רני קלדרון, בליווי הזמר אביתר בנאי. מדובר בטקס המשותף לעיריית באר שבע, בית יד לבנים, החברה לתרבות הפנאי - "כיוונים" וארגון "יד לבנים".

מיד בתום הטקס נערך במשכן לאמנויות הבמה ערב שירי לוחמים בהצדעה לגיבורי 7 באוקטובר ובמקביל התקיים ברחבת הדשא של "תמוז" (מרכז הצעירים לשעבר) נשיר נזכור - ערב שירי תקווה, געגוע ושלום, בני-נוער ואמנים דרומיים בפרויקט שירי געגוע, תקווה ושלום לציון יום הזיכרון.

הבוקר, (שני, 13/5) התקיים טקס זיכרון והנחת זרים בבית "יד לבנים". בשעה 11:00 (בהישמע הצפירה) יחל טקס אזכרה ממלכתי בחלקה הצבאית בבית העלמין בבאר שבע. נאום ראש העיר רוביק דנילוביץ' בעצרת המרכזית שנערכה אמש:

''משפחות יקרות, מכובדיי. עצב עמוק ויגון קודר אופפים את ארצנו מאז השבעה באוקטובר. למעגל השכול הצטרפו השנה, לצערנו, משפחות רבות של גיבורים, שנפלו בשדה הקרב ואזרחים, נשים וגברים, חפים מפשע שנרצחו בדם קר בידי מחבלים שפלים, טרוריסטים בני עוולה.  זכרם של הנופלים והנרצחים מלווה אותנו יום יום, בכל רגע. הוא חרוט על לוח ליבנו, מעסיק את מחשבותינו וזועק מרחובותינו: מקיר הנופלים באתר ההנצחה ועד לקיר האדום-לבן בואך איצטדיון טרנר''.

''משפחות יקרות, יש לנו מדינה – ארץ ישראל שלנו! גם כאשר ברחבי העולם מתחוללת סערה ועננה של מוסר כפול מטילה צל כבד על דמוקרטיות נאורות. בשעה שאפלה יורדת על קמפוסים באקדמיה וגונבי דעת במסווה של אינטלקטואלים, כאלה שמתהדרים במוסריותם, מנסים בשיטתיות להפוך את הקורבן לנאשם. אלו ששתקו כשהעם היהודי הובל כצאן לטבח, מתעלמים גם היום מרצח יהודים חפים מפשע, מאזרחים שנחטפו מביתם ללא סיבה ואותנו הם עוד מאשימים ב"רצח עם". עולם חלול עם מוסר כפול''.

''אז מה אויבנו לא מבינים ומה ידידנו חייבים להבין? אויבנו כנראה לא יבינו לעולם את המחויבות שלנו, העם היהודי, לשמור ולהגן על הארץ שלנו בכל מחיר. היסטוריה בת אלפי שנים, חזונם של נביאי ישראל וההבטחה האלוהית. גלות, שואה, פרעות, מלחמות, פיגועי טרור: אפשר להכאיב לנו, אך לעולם לא ניתן לשבור אותנו, רוחנו איתנה''.

וידידנו? ידידנו בעולם חייבים להבין, שאנחנו נלחמים את מלחמתם. זוהי המלחמה של העולם החופשי אל מול חיות אדם שמאיימות להחריב את האנושות. היום אנחנו, מחר זה אתם. רק שלנו, מדינת ישראל – הבית הלאומי לכל יהודי בעולם, אין כוונה להמר על גורלנו. אנחנו לא יכולים לקחת סיכון על עתידנו, בשעה שקמים להשמידנו. לנו אין את הזכות לוותר ואין כוונה להיכנע. במרחק הזמן, עוד יבוא היום בו נגיד לעולם: "אמרנו לכם". וההיסטוריה, ההיסטוריה תשפוט את כל אלה שנרדמו, שהתעלמו, שלא הבינו את גודל הרגע, את שעת ההכרעה. תושבים יקרים, אזרחי הארץ הטובה הזו, הביטו בעיניהן הבוכיות של האימהות, הקשיבו לזעקתן של האלמנות,
הרגישו את ליבם השבור של היתומים. היקרים שלהם – הם הגיבורים שלנו. הם מסרו את נפשם למעננו, הקריבו את חייהם בשביל המדינה של כולנו.

הם נלחמו כאחד למען מטרה מקודשת - ארץ ישראל לעם ישראל. שום דבר לא הפריד ביניהם, לא העדה ולא הדיעה. הם היו אחד – ביחד. אהבה מקודשת בדם! זהו הסיפור שלנו – היהודי, הישראלי. מימי המחתרות והקמת המדינה. ממלחמת העצמאות, ברצף המחבר בין כל מלחמות ישראל ופעולות האיבה. חוט מקשר אחד – מטרה אחת: יהודי-ישראלי! הביחד שלנו, האחד שאנחנו, מיציאת מצרים ועד תקומת העם היהודי בארצו. שותפות הגורל בינינו איננה ניתנת להפרדה, לא משנה מאיפה באנו, היכן אנו גרים ומה תפישת עולמנו. לפני הכל אנחנו יהודים וישראלים. גאים ולא מוותרים. האחדות בינינו קדושה, בכל מצב וללא תנאים. בימים של כאב וברגעי שמחה.
יחד – אחד! זעקי ארץ אהובה: זעקי את דמם של יקירנו. זעקי נפילתם של גיבורנו. זעקי בכיים של יתומים ואלמנות. זעקי לב שבור של אמהות ואבות. זעקי ארץ מתוך אדמתך, על העם היושב בציון. עם כאוב, עם אהוב, עם שזוכר ולא מוותר לעולם. עם שמקדש חיים שמרכין ראש ומביט בתקווה, התקווה בת שנות אלפיים. התקווה שלא תאבד לעולם. עם הנצח חי וקיים, חי וקיים לעולם ועד! יהי זכרם ברוך.