המציאות הקשה של בעלי העסקים בבאר שבע

"לצערי אנשים איבדו את המוסר, תזהרו מהבן אדם הזה, הוא גנב לי סחורה מהחנות וגנב לעוד כמה חנויות במתחם מול שבע. לאנשים נעלם הכבוד והמוסר, במקרה הזה מדובר במישהו שיודע את העבודה ולא עשה את פעם אחת". כך מספר אורי אדרי, מנהל החנות "זול פעמי" במתחם מול 7, שגילה כי אמש בשעות אחר הצהרים נגנבו ממנו כלים ומוצרים חד פעמיים מהסחורה שנמצאת בחוץ בתצוגה. אורי, כמו בעלי עסקים נוספים בעיר מעיד על מגמת עליה באחוזי הגניבות מאז התפשטות מגפת הקורונה. "לאחרונה היו לי מעל 5 אירועי גניבה שבהם תפסתי גנבים או שצילמתי, לרוב מדובר בגנבים מהמגזר הבדואי".

"אני חושב שרוב העסקים פה במול שבע סובלים מפריצות וגנבות במיוחד לאחרונה, אני יודע שאותו הבחור גם גנב מחנות אוניקס שנמצאת במתחם אייפון 12. התופעה של הגנבות הולכת ומחמירה עם הזמן וזה משהו שבסוף לא יהיה ניתן לעצור". כאשר נשאל אורי כיצד טיפל בנושא, העיד על תחושת חוסר אונים קשה, שגרמה לו להחליט שלא להגיש תלונה למשטרה. "לא הגשתי תלונה כי היום המשטרה זה לא המקום שבאמת יעזרו במצבים כאלה. לרוב זה נסגר מחוסר ראיות ככה שאין טעם לפנות".

בהמשך למקרה המדובר, פנינו לאור דעי, בעלת העסק "פרידה- דברים טובים ויין" שבשכונה ב' שחוותה לפני כחודשיים פריצה לעסק שהשאירה אחריה הרס רב- חלון ראווה מנופץ לרסיסים וקופה שנתלשה ממקומה. אור מעידה על דפוס מעורר דאגה שהאיר את תשומת ליבה בשבועות האחרונים: בשעות הלילה המאוחרות, בזמן סגירת העסק, מגיעים רכבים ובהם בני מיעוטים שמבצעים תצפיות על העסק. לפני כשבועיים אף קרה מקרה חריג שגרם לה לפנות למשטרה.

"יצאנו בסביבות 2:30-3:00 מהעסק חזרה הביתה, אנחנו גרים ממש באותו הרחוב. פתחנו את השער החשמלי, ובזמן שעברנו עם הרכב כנראה נכנס אחרינו ג'יפ לבן. אני כבר הייתי מוכנה והבנתי שאולי קורה משהו, שמענו חריקה מאוד חזקה וראינו שהרכב מגביה את האורות". מספרת אור. "עשינו רוורס לכיוונו, הוא קלט שקלטנו אותו ואז הוא נתקע בשער החשמלי. כנראה שכשנוגעים בשער הוא נפתח והוא הצליח לברוח, אנחנו נסענו קצת אחריו כדי לראות את המספר רכב, התקשרנו למשטרה, הסברנו הכל".

"התקשרנו לשוטר ברגע שיצאנו מהחניון והייתה קליטה בטלפון, הוא אמר לנו שאם אנחנו כבר לא רואים את הרכב אין לו מה להגיע, ואם נמצא אותו שוב הוא יבוא. אמרתי לו: תקשיב, אנחנו בעלי עסק, פרצו לנו, אנחנו מאוד רגישים לנושא. מה זאת התשובה הזו?" אור מספרת על התחושות הקשות: "מה אתם מציעים? שנלך לרדוף אחריו? זה כבר קרה בעבר שפרצו לנו לעסק, לא נעים לי להגיד אבל מאז קנינו פטישים ואלתרנו דברים, קניתי לכל העובדות והעובדים שלי גז פלפל. ואני אומרת את האמת לא נעים לי אבל מזל שיש לנו אלה באוטו, זה הדבר היחיד שנותן לי ביטחון חוץ מבן הזוג שלי. אנחנו גרים בשכונה לא זולה, מפותחת, עם אוכלוסייה צעירה".

אור מספרת על כך שלאחר מקרה הפריצה אמנם התקיים שיתוף פעולה זמני עם המשטרה, במסגרתו נראתה נוכחות משטרתית בלילות באזור, אך כיום המצב חזר לקדמותו ללא נוכחות משטרתית. "אני חושבת שהמשטרה פה לא עקרה את הבעיה מהשורש, אנחנו כל ערב רואים בין 4-5 רכבים של בני מיעוטים שמסתובבים באזור העסק ומתצפתים עליו. אני חושבת שאם אנחנו כעסק מציפים בעיה, המשטרה צריכה לעשות את שלה ולא אנחנו. אנחנו מזהים את הסממנים הקבועים, אנחנו לא מדברים על רכב אחד, משמיעים מוזיקה חזקה, תמיד מגיעים בשעות לא שעות, תמיד באזור 2 כשאנחנו בסיום קיפולים".

מלבד התחושות האישיות, אור מספרת על הדאגה לעובדות שלה: "בשבילי כמעסיק זה לא נוח שאני צריכה לחשוב שאולי העובדות שלי יכולות להיפגע. כולן גרות קרוב אבל עדיין מסיעות אחת את השנייה לעבודה כדי לא ללכת ברגל לבד, הצורך לקנות להן גז פלפל וללמד אותן להשתמש בו זה אבסורד בעיני. קניתי גז פלפל גם לעובדים, קרה שהשוטף כלים שלנו חזר הביתה ממשמרת ובני מיעוטים חטפו לו את המשקפי שמש מהחולצה. אם לגבר עושים את זה, אני מרגישה שהעובדות שלי לא בטוחות, עזבי אותי אני עם הבן זוג שלי רוב הזמן, אבל מפחיד אותי שהן יעברו חוויה כזאת וברור שאין למי לפנות".

"אני פשוט חושבת שאם אפשר לדעת לבוא ולאכוף את חוקי הקורונה, אז בטח ובטח צריך לאכוף ולשמור על תחושת הביטחון של התושבים. לא משנה אם מדובר בשכונה רבת אמצעים או דלת אמצעים, צריך לדעת לייצר משילות וביטחון לאזרחים. לנו אין את זה, ומאז הפריצה אנחנו מתנהגים כפרנואידים".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מיד עם קבלת הדיווח במוקד המשטרה, נשלחה למקום ניידת שהגיעה תוך כ - 4 דקות וערכה באזור סריקות אחר הרכב החשוד, אך הוא לא אותר. נציין כי ביטחון הציבור ושלומו עומד לנגד עיני השוטרים, שפועלים באופן יזום והתקפי נגד תופעות פשיעה שונות במישור הסמוי והגלוי, וכל תלונה או דיווח המובאים לידיעת המשטרה מטופלים במקצועיות הנדרשת".