"אתה לא חושב, אתה עובד על אוטומט": "המלאך" של מד"א נתיבות מדבר על השבת השחורה

"המלאך" – על שום מה? מאיר אלמליח, מנהל אשכול נתיבות במד"א, הציל במו ידיו חיים של מאות אם לא אלפי פצועים מיום טבח ה-7 באוקטובר 2023 - במישרין ובעקיפין, וחייו ניצלו בנס עשרות פעמים מאש תופת מחבלי החמאס. על כך ניתן להוסיף לו את התואר "גיבור ישראל". מאיר אלמליח, יליד נתיבות ותושב העיר לאורך כל חייו, מציין יום הולדת 60 עגול.

איך הגעת לעולם הרפואה? "לאחר הצבא התחלתי להתנדב במד"א והחלטתי להישאר בארגון".

אנא מנה את שלל תפקידיך ועיסוקיך לפי הסדר, מההתחלה, היום הראשון שבו התחלת לעבוד, וכיצד הם הביאו אותך למי שאתה כיום, מנהל אשכול נתיבות במד"א? "בשירותי הצבאי שירתי בחיל השריון, חטיבה 401. עם תום השירות התחלתי כמתנדב – חובש ונהג אמבולנס. לאחר מכן עשיתי קורסים מקצועיים נוספים והוסמכתי כחובש בכיר. בהמשך שימשתי אחראי מתנדבים בתחנת נתיבות, ובמקביל עבדתי גם באופקים ובצוחר ובערוב הימים הפכתי למנהל תחנת נתיבות ומנהל האשכול".

ספר על האתגרים התעסוקתיים שלך מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ב-7/10/2023. היכן הטלפון הראשון תפס אותך וממי הוא היה? "האירוע תפס אותי בבית עם האזעקה, עליתי מיד על מדים והגעתי לתחנה במהירות. כמה דקות אחרי הגיע עוד פראמדיק והתחלנו לנהל את הפעילות בתחנה. יצאנו לכניסה לנתיבות ופינינו לבית החולים סורוקה שוטרים עם פצעי ירי, משם המשכנו לתופת האיומה באופקים – כשעוד לא ידענו מה קורה בעיר. מנהל המרחב עדכן אותנו שיש מחבלים באזור שבו היינו ונאלצנו לחזור לתחנה. אני חזרתי לנהל את האזור שלי ופתחתי חמ"ל בנתיבות כי הבנו שמדובר באירוע גדול".

איך הוקפצת ביום ההוא ובאילו זירות נלחמת? תאר בפרוטרוט את גזרות הלחימה אליהן הגעת, מה עבר עליך באותה שבת שחורה? "כאמור, כמו אנשי מד"א רבים, הבנתי מיד שמדובר באירוע משמעותי ועפ"י הנהלים של מד"א הגעתי תוך כמה דקות לתחנה. משם המשכנו כפי שציינתי לפינוי השוטרים הפצועים ולאחר מכן לאופקים ובחזרה להקמת החמ"ל. לא ממש חשבתי באותם הרגעים אבל היו אירועים מאד קשים של סרט מלחמה של ממש. עד היום אני מתקשה לעכל את זה".

בבוקר ה-7 באוקטובר פיקדת על תחנת מד"א בנתיבות, כפי שאתה עושה כבר 34 שנים: כל ההרוגים שהוטלו בצדי הדרכים וכמובן מאות הפצועים – רובם עברו תחת ידיך. מהיכן שאבת את קור הרוח, ההקרבה והחמלה על אלו שהיו ואינם עוד? מה עושים קודם? כיצד מתחילים ואיך מתקדמים? "אתה לא חושב, אתה עובד על אוטומ特. איפה שיכולתי להציל – הצלתי. משם ממשיכים ושמים את כל הרגשות והמראות בצד. פשוט דהרתי למטרות שלי ופעלתי יחד עם אנשי מד"א רבים, פראמדיקים וחובשים על מנת להציל חיים".

האם במצב חירום מלחמתי כזה אתה עובד מבלי לעכל, שהרי ישנן כל כך הרבה זירות קרב בסמוך אליך. אנא ספר על סדר העבודה מאותו יום ארור ועד היום בעצם. "היו כמה זירות וגילינו בכל זמן עוד ועוד. חילקתי את האשכול שאני מנהל ובכל מקום היו לנו צוותים והיה לי קשר איתם. החלטתי שאטפל אישית בכל ההרוגים שהגיעו אלי לתחנה. היו מראות קשים מנשוא. מבחינת סדר עבודה, עובדים מסביב לשעון ועפ"י האירועים, אנחנו במד"א בכוננות גבוהה מ 7.10 ובמיוחד בתקופת עם כלביא ושאגת הארי. היו גם ימים שלמים שלא עצמתי עין לרגע".

מי היו השותפים שלך לעבודה האהובים עליך לאורך השנים (למשל החובש הבכיר אביה חצרוני ז"ל שהיה לך כאח ונפל בקיבוץ בארי)? "אביה חצרוני ז"ל היה מתנדב של מד"א מסור במשך שנים רבות ובאמת הייתה לו ולי מערכת יחסים מאד קרובה, הוא היה כמו אח בשבילי. ליוויתי אותה המון שנים, הייתי לצידו גם לאחר שאיבד את אשתו כמה חודשים לפני ה-7/10. עד היום אני בקשר עם בתו".

ברשותך, נרחיב מעט הדיבור על אביה ז"ל, שהתנדב יותר מ-30 שנים במד"א, היה חובש בכיר וממפעילי האמבולנס בקיבוץ. אתה מכנה אותו "האבא של התחנה בבארי", איש מדהים וחכם הנערץ על מכריו וכל כולו נתינה. ראיתי הרבה אנשים שאהבו את מד"א, לא ראיתי כאלה שאהבו את הארגון כמוהו, וכנראה שלא אראה". למה אצלו אתה מתגעגע במיוחד? "הוא תמיד היה לידי וידעתי שיש לי על מי לסמוך בכל דבר ונושא. לא היה מצב כזה שהוא לא היה נרתם לעזרה מידית ובכל שעה. אני מתגעגע במיוחד לחברות שלנו, שהיא הייתה חברות אמת. ממש אח ואפילו אח תאום. קשה להסביר במילים את הקשר המיוחד שהיה לנו. ברגע שקיבלתי את הבשורה הטראגית שהוא נרצח הרגשתי שממש חלק מתוכי כבה".

אם לא די בזאת, נחנכה ניידת טיפול נמרץ לזכרם של אביה, נכדיו ואחותו, שנרצחו על ידי מחבלים בקיבוץ ב-7 באוקטובר. אביה חצרוני ז"ל היה מילידי וממקימי קיבוץ בארי. הוא עבד בדפוס, ובמקביל התנדב החל משנת 1981 במד"א נתיבות. לרגל האזכרה לציון 11 חודשים להירצחו, אספו חבריו כסף, ואתה מאיר העדת שכל מי שהכיר אותו רצה להשתתף. עד כמה ההיענות לגיוס ההמונים ריגשה אותך? "ידעתי שזה מה שיקרה כי אני הכרתי אותו כל כך טוב. ההירתמות של כולם לא הפתיע אותי כי תמיד הוא רק נתן ונתן, וזה פותח את הלב שרואים בן אדם כזה. כל מי שהכיר אותו רצה לחלוק לו את הכבוד הזה."

ברשותך, נרחיב מעט הדיבור על אביה ז"ל, שהתנדב יותר מ-30 שנים במד"א, היה חובש בכיר וממפעילי האמבולנס בקיבוץ. אתה מכנה אותו "האבא של התחנה בבארי", איש מדהים וחכם הנערץ על מכריו וכל כולו נתינה. ראיתי הרבה אנשים שאהבו את מד"א, לא ראיתי כאלה שאהבו את הארגון כמוהו, וכנראה שלא אראה". למה אצלו אתה מתגעגע במיוחד? "הוא תמיד היה לידי וידעתי שיש לי על מי לסמוך בכל דבר ונושא. לא היה מצב כזה שהוא לא היה נרתם לעזרה מידית ובכל שעה. אני מתגעגע במיוחד לחברות שלנו, שהיא הייתה חברות אמת. ממש אח ואפילו אח תאום. קשה להסביר במילים את הקשר המיוחד שהיה לנו. ברגע שקיבלתי את הבשורה הטראגית שהוא נרצח הרגשתי שממש חלק מתוכי כבה".

ברור לכל שהיריעה קצרה, אך האם בכל זאת היית רוצה לציין חברים נוספים לדרך, למשל הפראמדיק הבכיר אופיר פרץ יבדל"א, שהיה בן זוגה של עמית מן ז"ל, ששהו בליל החג בקיבוץ בארי, והפציר בה להתלוות אליו לנתיבות, אולם היא בחרה להישאר במרפאת הקיבוץ ולהציל חייים. עד כמה כל העובדים הללו חסרים לך ביום יום, ואם היית יכול ללכת בזמן לאחור, מה היית משנה? "עמית מן ז"ל זאת ילדה שגדלה אצלי. הבאתי אותה למקום שהיא הכי רצתה וזה היה החלום שלה. גם בחיים הקצרים שלה היא עשתה את התפקיד שלה בצורה מושלמת, הצילה חיים רבים וחינכה והדריכה פראמדיקים וחובשים רבים. כואב הלב שילדה בשיא פריחתה, נקטפה על ידי המחבלים הארורים האלה."

מהם ההישגים המשמעותיים שקצרת לאורך 34 שנות עבודתך במד"א? "שגידלתי דורות של אנשים שמצילים חיים לתפארת – אני הכי מתגאה בהם בעולם".

לפני כשנה זכית בטקס מצטיינים שנתי מד"א (בשיתוף ידיעות אחרונות) מאת המנכ"ל אלי בין כעובד מצטיין דרג ניהולי, וכך נכתב עליך: "מאיר אלמליח, מנהל אשכול נתיבות במרחב נגב, עובד חרוץ, מקצועי ומיומן – ומכונה "המלאך". במהלך יום ה-7/10/2023 מאיר וצוותו פעלו במהירות רבה והגיעו לזירות רבות תוך כדי סיכון עצמם. מאיר הציל חיים רבים ופעל מסביב לשעון במהלך כל היום על מנת לעזור לכמה שיותר מטופלים בשטח, גם בתנאי חירום. מאיר איבד חברים קרובים ובני משפחה, אך המשיך לפעול להצלת חיים ולהגשת עזרה ופעל בעבודת צוות יוצאת דופן בשטח. כל אחד מוצא אצלו אוזן קשבת, הכלה והבנה. מאיר יזם, ארגן והוציא לפוע学 ערבי זיכרון למתנדב שנפל במלחמה וקיים מפגשים לעובדים ולמתנדבים". עד כמה אתה גאה על אות ההצטיינות? האם הכרת התודה גורמת לך סיפוק? "זה תמיד מרגש לשמוע את התודה וההוקרה הזאת, אבל אני חייב לומר שבסך הכל אני עושה, עשיתי ואמשיך לעשות את תפקידי".

מהיכן אתה שואב את תעצומות הנפש וכיצד אתה מחזיק מעמד מבחינה רגשית? "אני מסתכל על החיילים שנפלו, מי שנתנו את חייהם, אני מסתכל על הבן שלי הגדול שהיה לוחם בעזה באותה התקופה – אלו שנותנים לי את הכוח ומהעם הזה כמובן. אני רואה כל חייל כאילו הוא הבן שלי".

ספר על המיזם שהנהגת לפני מספר חודשים בתחנת מד"א נתיבות שבמסגרתו קראת לכל תושבי העיר לבוא ולתרום דם, בשיתוף עם הרשות המקומית. מה מצב הספק מנות הדם בייחוד בזמן מלחמה בתחנת נתיבות? "שירותי הדם הם מחלק מהפעילות של מד"א ואנחנו מתרימים, מעבדים ומספקים דם לכלל בתי החולים במדינה ולצה"ל. בכל יום שירותי הדם של מד"א נדרשים להתרים 1,200 מנות דם מתורמים מתנדבים וזו משימה לא פשוטה בכלל. נתיבות היא עיר מאוד מלוכדת והסיוע ההדדי בה הוא ידוע. אנשי תחנת מד"א נתיבות והעירייה עובדים בשיתוף פעולה בכל מיזם וברגע שפונים אלי לקיים את התרמת הדם, ראש העיר והרשות נרתמים במהירות. המצב בנתיבות טוב מאד וזה גם המקום להודות לכל התושבים הנפלאים שמפנים מזמנם ומגיעים לתרום דם על מנת לסייע בהצלת חיים במדינה".

זאת ועוד, בימים טרופים אלה השגת תרומה עבור תחנת מד"א נתיבות לתוספת ממ"ד גדול חדש ומשופץ כחלק ממערך ההדרכה ע"ש אביה חצרוני ז"ל, ספר על כך. "התרומה הזאת הגיעה דרך משפחתו של אביה חצרוני ז"ל - זאת משפחה שהכירו את החברות שלנו וידעו עד כמה היינו קרובים. הם החליטו להביא את התרומה אלינו לתחנה וחשבתי שבשל הקרבה של אביה ז"ל למתנדבים ועשייתו המרובה כלפיהם, חדר הדרכה ברמה גבוהה – היא הדרך הטובה ביותר להנציחו, להמשיך את דרכו וכן אני מציין שגם בדרך זו, גם עמית מן ז"ל מונצחת".

כאן המקום לספר באריכות על בניית מערך המתנדבים במד"א נתיבות שאתה עומד בראשו: בכמה מתנדבים מדובר, מהו הגיל הממוצע שלהם, מדובר בגברים ובנשים כמובן, הבנתי שישנם מתנדבים בני נוער שחלקם לומדים בתיכון "דרכא" בעיר. עד כמה חשוב התפעול של מערך ההדרכה, ספר על נוער מד"א ומדוע אתה מכנה אותם "הכי אלופים", והאם אתם זקוקים לעובדים נוספים? "אנחנו כבר מכניסים את הנוער בגיל 14 לקורס 'פרחי מד"א' שהוא ממש תנוער נוער. יש לנו את הביקוש הגבוה ביותר להתנדבות. כשאני פותח קורס בתחנה, יש לנו ביקוש פי עשרה מהיכולת. העשייה שלהם היא מדהימה. הם עוזרים בכל ההיבטים ויש לנו את הנוער הכי איכותי שיש – אני אומר זאת בגאווה גדולה וכאן זה הבית השני שלהם. רבים מהמתנדבים הבוגרים ומהעובדים במד"א התחילו את דרכם כמתנדבי נוער בארגון".

האם אתה רואה בעבודתך שליחות חברתית? "העבודה הזאת היא מאה אחוז שליחות".

האם היותך איש רפואה ותיק מקל עליך מבחינה רגשית את האובדן של אביה, עמית ושאר מאות הקורבנות שהכרת? "אין ספק שהאבדן של אנשים קרובים כמו אביה ז"ל – של היכרות של שלושה עשורים, ועמית ז"ל, שאותה הכרתי מגיל 14 שלה, זה מאוד מאוד קשה. גם כפי שציינתם איבדתי קרובי משפחה וזה מאד מקשה. אני מנסה להיות חזק בשביל כולם כי החוסן שלי הוא משפיע על כולם".

מה סוד ההצלחה שלך (חוץ מהקסם האישי?) "להיות בן אדם, לדעת להקשיב ולהכיל את מי שצריך..."

מהו ה"מוטו" / ה"אני מאמין" שלך? "אני אומר לילדים שלי – תעשה טוב, תמצא את הטוב כל הזמן".

עד כמה העיר נתיבות שבה אתה מתגורר קרובה ללבך (וגם למשפחתך לדורותיה?), מה הזיקה שלך לנגב? "העיר נתיבות זה הבית שלי, פה נולדתי וכאן אמות. בשבילי היא הכל".

האם יום הזיכרון וחג העצמאות מתערבבים אצלך יחד? "בטח. יום הזיכרון זה אבל של כולנו. אני רואה את כל החיילים כבנים שלי, מצד שני ביום העצמאות אני נמצא במחשבות על מה שהקמנו כאן בזמן הכל כך מועט וזה פשוט מדהים".

לצד כל האובדן, מהו הרגע המאושר בחייך? "הרגע המאושר בחיי הוא כשאני רואה את ההצלחה של כל ילד שיוצא מהתחנה ומצליח. יש לנו למשל קבוצה שסיימו לימודי רפואה, אני ממש מרגיש כמו אבא גאה שלהם".

למה או למי אתה הכי מתגעגע? "לשקט, לאביה ולעמית זכרם לברכה".

יש לך זמן לתחביבים? "כמעט ולא".

מה תאחל לקוראים, למשפחתך ולשותפיך לדרך לרגל יום העצמאות. "אני רוצה לאחל לכולם בריאות טובה, שנה של שלום אמיתי בין כולנו, שנהיה באחדות כי הכוח הכי גדול שלנו הוא שאנחנו מאוחדים. ברגע שנהיה מאוחדים, אף אחד לא יוכל עלינו".

נשמח כאשר תשתף אותנו בשאיפות המקצועיות-אישיות שלך לשנים הקרובות. "השאיפה העיקרית שלי היא לגדל את מי שיחליף אותי בתפקיד".

משאלת לב / חלום. "לראות אנשים מאושרים, שנמצאים בשקט ושאראה ילדים שחיים בשקט וכמו שצריך להיות בחיים נורמליים".