"אמא, תשמעי את ההקלטה ותהיי גאה בי": הצוואה המרגשת והמצמררת של סמ"ר נווה יאיר אסולין ז"ל

המכתב המרגש והמצמרר שהותיר סמ"ר נווה יאיר אסולין ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה ב 11 בנובמבר 2024, מסמל את אישיותו המיוחדת ואהבתו את העם והמדינה ללא סייג - המילים שהעלה על הכתב הפכו למקור השראה לצעירים ולסמל לגבורה עילאית של בחור גדול מהחיים - מכתב שצוטט גם במקומות שונים בעולם. תחת הכותרת 'היום שאחרי' בין היתר הביע את משאלת ליבו :"יש לי בקשה מכל הקרובים שלי - משפחה, חברים וכל עם ישראל - תהיו טובים אחד לשני, תאהבו יותר, תהיו יותר חברים, תהיו יותר סבלניים, תהיו אנשים טובים כלפיכם וכלפי הסביבה...". (המכתב במסגרת).

נווה יאיר נולד בבאר-שבע להורים אושרית ושלומי אסולין ואח לספיר ויהב. למד בבית הספר היסודי ובישיבה התיכונית 'אמ"ית', אמנם משפחתו עברה ליישוב כרמית הסמוך לבירת הנגב, נווה יאיר המשיך את לימודיו בישיבה. חבריו מספרים, כי כבר כנער התבלט והיו בו תכונות של הובלה, כך אחרי שעות הלימודים הצטרף לפעילות לשבט מקומי של תנועת הנוער 'בני עקיבא' תנועה ששימש בה כמדריך.

מפקד הפלוגה סיפר, שנווה יאיר היה יחיד סגולה, וראה קודם כל את המדינה, אחר כך את החברים ורק אז את עצמו. וכמו שרבים סיפרו באתר ההנצחה יזכור: "המנהיגות הייתה טבעית עבורו, תמיד התנדב ראשון לכל משימה וסחף את כולם אחריו, תוך שהוא מקפיד לתמוך במי שמתקשה ומרים את רוחו". מילדות חש אהבה עמוקה לארץ ישראל ולעם ישראל, נהנה לטייל ברחבי המדינה וחלם להגן עליה במסגרת שירות משמעותי בצה"ל.

באוגוסט 2022 התגייס לצבא ושירת כלוחם בגדוד שמשון (92) של חטיבת 'כפיר', ובמהלך השירות עבר הכשרה לתפקיד חובש קרבי. אחרי מספר חודשי לחימה בגזרות השונות, הצטרף הגדוד לכוחות הלוחמים ברצועה. נווה יאיר לחם "באומץ ובגבורה מתוך רצון להחזיר את הביטחון למדינה ומעל הכל - לאתר ולהציל חטופים". על החמלה שהיתה לו תעיד העובדה כי לאורך הפעילות, נצמדה לנווה יאיר חתולה נטושה, והוא טיפל בה ואימץ אותה.

במסגרת פעילות מבצעית בבית שבצפון הרצועה, נורה טיל RPG לעבר הכוח שלו ופגע פגיעה ישירה, נווה יאיר נהרג במקום, בן 21 בנופלו.

"נווה היה ילד סקרן, כל הזמן אהב לחקור, ולדעת הרבה דברים בכל מיני תחומים", מספר שלומי אסולין, אביו של נווה יאיר, בראיון מיוחד לרגל יום הזיכרון. "מבחינה חברתית הוא היה ילד שתמיד היו סביבו חברים, חברים מהלימודים, וחברים שטייל איתם בארץ. הגיעו לשבעה חברים שלא הכרנו אותם, נערים ונערות שפגשו אותו בכל מיני מקומות, ושמר איתם על קשר כל הזמן, תמיד היה מוקף בחברים ואנשים וזה לא היה חסר לו אף פעם".

-ספר על אהבתו לטייל בארץ? "אהב לטייל, פעם היית מוצא אותו במדבר יהודה, ופעם היית מוצא אותו בערבה, בגולן. גם כששירת בצבא תכנן טיולים. תמיד הוא היה בתנועה, רצה להספיק הכל, כאילו אמר שהחיים הולכים להיות קצרים, אז אנסה לטעום מכל דבר".

-תמיד הייתה בו התכונה של הובלה? "הוא היה מן מסמר כזה, היה מרכז סביבו את החברים. מעבר לכך, הוא לא היה יכול לראות ילדים חלשים יותר בחברה שנמצאים בצד. גם בצבא וגם בבית ספר התיכון, כשהוא זיהה חבר טוב שלו שיחסית היה חדש בצבא אצלו במחלקה, הוא קירב אותו, היה אוסף אותו ויחד נוסעים למרכז ונפגשים עם חבר'ה. בתיכון היה איזה ילד מוחרם כזה והוא הכניס אותו בחזרה למעגל החברתי. הוא הרגיש את זה פעם על בשרו ולכן לא היה יכול לסבול שילדים מוחרמים".

הגישה הזאת שתמיד חשב על אחרים קודם, מקבלת ביטוי בהרבה מאוד מקרים שבהם הפגין נווה יאיר אצילות נפש והתחשבות בזולת, כפי ששמע שלומי אסולין מחבריו של בנו: "במהלך השבעה, השכנה שלנו שהייתה רכזת של 'בני עקיבא', באה אלינו והראתה לנו התכתבות בוואטסאפ הקבוצתי, ומה שהיה שם, נווה רשם בקבוצה כמדריך לכל הנערים שהיו תחתיו, שמכיוון שאין לכולם וואטסאפ, הוא מרגיש שלא נכון לעשות את זה, ולכן הוא יוצא מהקבוצה, והוא יצא מהקבוצה, בגלל שהרגיש לא נוח עם זה".

-מהיכן כל התכונות החיוביות האלה ובעיקר האהבה לארץ ישראל? "האהבה שלו לעם ישראל ולארץ ישראל כפי שהוא כתב במכתב שלו, מכתב שהתפרסם בספר שהוציאו, כלומר האכפתיות הזאת גדלה אתו, זאת אומרת זה התפתח משנה לשנה, הוא חווה דברים של אחרים, והחמלה הזאת היא גרמה לו לקרב את האנשים. לפני שהוא נכנס לעזה בפעם האחרונה, פגשנו אותו ביום שישי בשטחי הכינוס. תוך כדי דיבור ובהלצה אמרתי לו 'טוב, אם אתה מוריד מחבל אז תעשה סלפי אתו ותשלח לי תמונה'. הייתי המום מהתשובה שלו, הרגשתי מה זה קטן לידו, הוא אמר לי 'אבא, האמת אני לא נכנס בשביל להוריד מחבלים, אני רוצה למצוא חטופים ונעדרים, זה מה שאני רוצה לעשות'.

לפני שהוא נפל, היה זה במוצאי שבת, ישבנו כל המשפחה וצפינו במשחק הכדורגל של הפועל באר-שבע, גם ההורים שלי היו אצלי בבית. נווה התקשר מטלפון של אחד המפקדים, כי הם לא נכנסים עם טלפונים, ואיך שראיתי טלפון לא מזוהה ישר עניתי ואמרתי זה בטוח נווה. הוא דיבר איתנו במשך כחצי שעה, כמו שיחת פרידה, כי השיחות מעזה היה חצי דקה, דקה מקסימום, 'אבא, אמא, הכל בסדר' ונגמר. הפעם השיחה ארכה יותר, הוא סיפר לנו שהוא מצא סימנים של חטופים באחד הבתים שהיו ותיאר זאת בהתרגשות גדולה, ואחר כך שדיבר עם אמא שלו, הוא אמר 'אמא, אני לא יכול לספר לך את כל מה שסיפרתי לאבא, אבל תשמעי את ההקלטה בטלפון ואת תהיי גאה בי', הוא גאה במה שהוא עשה, והוא רצה שנהיה גאים בו, ואנחנו גאים בו בלי שהיה מספר את זה. את השיחה הזאת שמרתי אצלי בקובץ בטלפון, זו ממש השיחה האחרונה שהייתה לנו אתו, שיחת פרידה, הוא דיבר עם כולנו, איתי, עם אשתי, אחיו ואחותו, עשה מן סבב כזה, חצי שעה של שיחה, שזה היה מאוד נדיר בסיטואציה שם".

-ידעתם שהוא רוצה לשרת כלוחם? " וודאי, מגיל תיכון, מגיל 13 - 14, תמיד ראה חיילים קרביים והעריץ אותם ממש. מתחילת קבלת צו ראשון זה היה החלום שלו ללכת לשרות משמעותי, להיות קרבי חי"רניק. אתה יודע, הוא יכל לא להיכנס לעזה, הייתה לו בעיה רפואית והיה אמור לעבור ניתוח, וזה גרם לו לכאבים ובמיוחד כשנשא משקל בתור חי"רניק, והוא דחה את הניתוח, ואמר, 'אנחנו נכנסים לעזה ואעשה את הניתוח אחרי השרות, נמצא את הזמן', המטרה שלו הייתה להיכנס לעזה, כי תמיד דיבר על רצונו למצוא חטופים ונעדרים".

-כיצד הגבתם למכתב האחרון שהשאיר? "אני לא ידעתי שהוא יודע עד כדי כך להתבטא בכתב, מילים כל כך גבוהות שאני לא יודע מאיפה זה בה לו. יש לו לפחות עוד שני מכתבים שאחד כתב ביום הזיכרון, והמכתב (האחרון) ביקש אחדות בעם ישראל. אתה יודע, הדעות שלי הם ימניות, גם נווה ימני לצורך העניין, בשיחות שהיו לנו, הוא היה אומר לי 'אבא, אנחנו צריכים למצוא דרך לדבר עם הצד השני (עם מחנה השמאל) ולהגיע להסכמות. ואני הייתי תמיד משיב 'איך? אין עם מי לדבר? הם לא רוצים לדבר איתנו?, השמאל לא רוצה לדבר עם הימין'. התשובה שלו הייתה 'אבא, אתה לא מנסה, אנחנו חייבים למצוא את הדרך לדבר עם הצד השני', הוא לא יכל לראות את הקרע הזה בעם וזה מה שהתבטא במכתב שלו, בגלל הפילוג בעם, כאילו מה שקרה, האסון הכבד הזה שנפל עלינו. בגלל שנאת חינם הרי חרב בית המקדש והוגלנו לאלפיים שנות גלות, בקיצור לא למדנו לקח. הוא רצה שיהיה חיבור בעם ושאחד יאהב את השני".

מגוון פעילויות ואירועים מתקיימים להנצחת זכרו של נווה יאיר אסולין ז"ל. זה החל בהדפסת חולצות וסטיקרים, נמשך בהקמת 'מצפה נווה יאיר' בישוב כרמית, במצפה מונצחים מכתביו ואמירותיו, המשך בהכנסת ספר תורה על שמו שכתיבתו החלה ביום הולדתו בהשתתפות מאות אנשים, בתהלוכה גדולה בישוב, ספר תורה מהודר שעל תיק הספר מעטרים המילים שכתב שמהדהדים בכל מקום ומוזכרים באירועים. וגולת הכותרת: החל תהליך של גיוס כספים לבניית בית כנסת שיקרא על שמם של נווה יאיר אסולין ז"ל ועמית כהן ז"ל שנפל בשבעה באוקטובר בנובה.

-היו לו חלומות ושאיפות? "הוא תכנן אחרי סיום השרות הצבאי לעשות טיול לדרום אמריקה, האמת לא החליט אם לעשות טיול למזרח או לדרום אמריקה, אבל זה הכיוון שלו היה לעשות טיול גדול, לחזור לעבוד וללמוד, רצה ללמוד אדריכלות זה מה שהוא סיפר לנו, הדברים האלה עניינו אותו".

-מה זה עושה לכם כשמדברים על בינכם כגיבור ישראל? "כמו כל אלה שנפלו במלחמה הזאת, הם קיבלו את התואר הזה בזכות, הם מסרו את נפשם וגופם להגן על המדינה ועל העם הזה, כן, הם גיבורי ישראל, כל אלה שנפלו ובתוכם נווה הם גיבורי ישראל בלי שום ערעור בעניין הזה".

-נראה שהעניין האידיאולגי היה מאוד חזק באישיותו של נווה? "נכון, הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה, ידע בדיוק לאן הוא הולך, הוא הסתכל למוות בעיניים ואמר לו, תשמע, אני לא פוחד ממך, אני הולך להציל את עם ישראל. אתה יודע, בשבעה באוקטובר הם תפסו קו בלבנון, ובחודשים הראשונים הגנו על גבול הצפון מפני חיזבאללה, כל הטילים עפו מעל ראשיהם ופצמ"רים. אחרי מספר חודשים נכנסו לתקופה קצרה של שבוע בעזה, ואז העבירו אותם לאיו"ש, ונווה תמיד אמר לי אנחנו רוצים לחזור לעזה, אמרתי לו מה יש לחפש שם בעזה? הייתי יותר רגוע שהוא שירת שם, בעזה הייתי שומע כמעט כל יום 'הותר לפרסום' והרוגים, והוא התעקש שהוא רוצה להיכנס לעזה ולהילחם 'בשביל זה התגייסתי לצבא' היה נוהג לומר, כאילו ראה בזה זכות כדי להיכנס ולהציל חטופים ולהגן על עם ישראל ולהגן על המדינה שלנו".

שאלת הכנסת חיילים לטיהור מבנים עם מחבלים - מעוררת ויכוח בציבור, רבים מביעים התנגדות לשיטה זו שגורמת לאבדות רבות בקרב חיילינו. נווה יאיר אסולין וחבריו היו במשימה של טיהור בתים, ובאחד השלבים נכנסו לטיהור מבנה משימה שחזרה על עצמה בלחימה ברצועת עזה, כשיצאו החיילים מהמבנה, ביניהם נווה, נורה עליהם טיל והתוצאה הייתה קטלנית, ארבעה חיילים נהרגו.

-מה העמדה שלך לגבי סיכון חיילים בשיטה של טיהורים מבנים? "זה חורה לי הדבר הזה, למה להכניס חיילים לעשות טיהורים בבתים, אתה חושב שבפנים יש משהו? תוריד את הבית מהאוויר או מטנק או כל דבר אחר. אין כמעט מיגונים לחיילים שנלחמים בקרקע לעומת מה שממגנים בשמיים, ואני כמובן בעד מיגון חיל האוויר וחלילה לא נגד, אבל שיתנו יותר תקציב להגנה על שריונרים וחי"רניקים שנמצאים על הקרקע. עשיתי מילואים, שירתי בהנדסה, אני עובד עם הצבא, ואני רואה איך התקציבים של חיילות השדה הם כל כך מזעריים, לעומת מטוס אחד שעולה לאוויר לשעת טיסה, הוא יכול לכסות אימון של חילות שדה, אין פרופורציה. זה ממש חורה לי, יש לי בן קטן שהולך להתגייס עוד מעט, ואני לא יודע אם אחתום לו, הוא רוצה ללכת כמו אח שלו להיות בקרבי, ואני לא יודע מה לעשות עם זה".

לסיום, מבקש שלומי אסולין להעביר מסר לכל עם ישראל: "שיגשימו את המשאלה של נווה, הוא ביקש שתאהבו אחד את השני, תהיו יותר חברים, אל תריבו אחד עם השני, אחדות בעם זה מה שהוא ביקש".