לחזור למקורות, לאנושיות ולאהבה

לברך אנשים שאנחנו אוהבים ברשתות החברתיות- זה ממש נחמד שכולם רואים שכתבנו ברכה אינטימית, מצחיקה ומרגשת לבן/ בת הזוג שלנו או לחבר/ה הכי טוב/ה + תמונה מביכה מלפני עידן הסמארטפונים ועושים מלא לייקים, אימוג'ים נרגשים ותגובות "מהממות"... אבל מה קרה לשיחות הטלפון? למפגשים בהם אנחנו מסתכלים לאהובים שלנו בעיניים ומברכים אותם באמת? אם בכל אופן אתם מרגישים צורך עז לברך בפייסבוק או ברשתות חברתיות אחרות- אחלה, רק שימו לב שאם לאמא שלהם יש יומולדת היא תמיד תעדיף חיבוק ונשיקה אמיתיים מאשר ברכה ברשת. ולא רק אמא שלכם.

תמיד זמינים- מכירים את זה שאתם יוצאים לבלות ולוקחים אתכם מטען, שחלילה לא תיגמר לכם הסוללה? מכירים את זה ששכחתם לקחת אתכם מטען אז זמן הבילוי שלכם הופך לספירה לאחור עד שתיגמר לכם הסוללה בטלפון הנייד? זוכרים שפעם היו מחייגים אליכם הביתה ואם לא הייתם בבית אמא שלכם הייתה משאירה לכם פתק ש- 'X' חיפש אתכם והייתם מתקשרים מתי שאתם פנויים או קו הטלפון בבית פנוי? הפכנו להיות זמינים 24/7 ותלויים בדבר. נסו לצאת לבלות עם החברים שלכם או בני המשפחה כשהנייד באופן מודע נשאר בתיק על שקט (לא רטט, שקט) או בבית. לא תאמינו איזה כיף יהיה לכם ואם לא יהיה לכם כזה כיף- תבינו עד כמה אתם צריכים להתמיד ב"התנתקות מודעת".

להתחיל- פעם, היינו יוצאים לפאב השכונתי או למועדונים, יוצרים קשר עין, שולחים איזה צ'ייסר, מפלרטטים. היום נדמה שכל עניין ה"התחלות" מרגיש הרבה יותר נוח מאחורי המקלדת כך שגם אם אכן נוצר עניין בין שני האנשים, הרבה יותר קל לאתר אותם ברשתות החברתיות ולנסות דרך ניהול שיחה בצ'אט לבדוק אם יש או אין עניין. קצת חוצפה, אומץ וחוצפה חסרים פה. במקרה הכי גרוע יגידו לכם לא, אבל אם אתם כבר רואים מישהו/י שמוצאים חן בעיניכם- תעשו משהו אמיתי במקום ואל תתחבאו מאחורי המקלדת.

לצלם דברים שלא נצפה בהם לעולם- מכירים את זה שאתם הולכים להופעה של אמן שאתם ממש אוהבים ומצלמים קטעי וידיאו עם הסמארטפון לאורך כל המופע? בטח מכירים. עכשיו באמת, תענו בכנות- מתי יצא לכם באמת לשבת, לצפות ולהאזין להם שוב? כמעט ולא נכון? נסו בפעם הבאה פשוט ליהנות מההופעה עצמה.