מיוחד ליום האישה: מקימת ''חדר ארבע" בסורוקה - "היום יותר נשים מודעות לקיומנו''

ההתמחות שלך היא גניקולוגיה וילודה. כמנהלת מחלקת יולדות בסורוקה, היית שותפה ליותר מ-20,000 לידות. מתי פגשת לראשונה בנושא של נפגעות תקיפה מינית ומה הביא אותך לקחת על עצמך את השליחות החשובה הזו של ניהול 'החדר האקוטי' ב'סורוקה'? ('חדר ארבע')

"חדר לידה זה המקום הטבעי שלי, זה היומיום המקצועי שלי, המקום הכי שמח בבית החולים. לנושא של נפגעות תקיפה מינית לא נחשפתי באורח יומיומי, לא הייתי פעילה בארגוני הסיוע, לא הכרתי את הנושא מקרוב, עד לפני כ-12 שנה. את החדר האקוטי בסורוקה הקמנו לפני 12 שנים ואני מנהלת אותו מאז. במשך שנים היה רק 'חדר אקוטי' אחד בישראל, בבית החולים וולפסון, שם הוא קיים מזה 20 שנה. אני אישית נחשפתי למקרה שבו מישהי מהמגזר הבדואי מהנגב הזדקקה לסיוע אחרי תקיפה, אבל מכיוון שהיא חששה להגיע מאוחר הביתה, היא וויתרה על הנסיעה מהדרום למרכז לוולפסון, ולכן נמנעה ממנה עזרה רפואית חיונית. המקרה הזה עורר הד ציבורי, בזמנו חברת הכנסת רחל אדטו הייתה מעורבת בזה, ארגון מסל"ן (מרכז סיוע לנפגעות) הקימו קול לגבי החשיבות של הקמת חדר כזה בדרום ובכלל ברחבי הארץ, וזה פתח איזשהו חלון לתודעה הציבורית. גם ראש תחום עבודה סוציאלית ב'סורוקה', אליה עוזיאל, ניסתה במשך שנים ארוכות לקדם את הנושא, זה לקח שנים עד שזה קרה בפועל''.

''אני זוכרת את היום שבו התקבל תקציב לזה, פרופסור מזור (ז"ל) שהיה אז ראש המחלקה קרא לי אליו לחדר ובישר לי שיש תקציב להקמת 'חדר אקוטי' בסורוקה, הוא הטיל עלי את משימת ההקמה והניהול. זה היה בשנת 2001 וזה היה בעצם המפגש המקצועי הראשון שלי עם הנושא מקרוב. בזכות העובדה שהתקציב התקבל, יכולנו לפעול 'מאפס למאה'. היה תקנון מסודר לגבי איך צריך להיראות 'חדר אקוטי', איזה צוות אמור לעבוד בו, איזה ציוד אמור להיות בו. חברנו יחד צוות של רופאות, עובדות סוציאליות, אחיות- כולן עברו הכשרה ייעודית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית, בהתאמה ל'חדר האקוטי'. אני מגיעה מבית ''יקי'', הקפדתי על כל סעיף  By the bookואנחנו פועלות על פי הנהלים האלה עד היום, זו מערכת מסונכרנת היטב. אין שום דבר ברפואה שדומה לעבודה בחדר האקוטי, זה משהו אחר, בפני עצמו. כשהתחלתי את המסע הזה לא ידעתי שזה ישנה את החיים שלי. לא פעם יצא שבערב שישי בזמן ה'קידוש' אני מקבלת קריאה, עוזבת הכל ויוצאת לבית החולים. השליחות כאן היא מעל לכל".  

הצוות בחדר האקוטי מורכב כולו מנשים. תתייחסי לזה.

"ב'חדר האקוטי' יש צוות על פי התקנון: רופאה גניקולוגית, אחות ייעודית, עובדת סוציאלית. יש מקרים שבהם נוכח גם פסיכיאטר, במידה ונדרש. אנחנו עובדות בהרמוניה מלאה בחדר, זה לדעתי המקום היחיד בבית החולים שאין בו היררכיה, אף גורם לא יותר חשוב מהאחר, כל אחת יודעת בדיוק מה היא צריכה לעשות, כולנו ממוקדות מטרה- לסייע למטופלת. חשוב גם להבין שבסורוקה החדר האקוטי ממוקם בתוך מיון נשים, הוא לא מזוהה בשילוט עם המינוח "חדר אקוטי' או 'חדר ארבע' במכוון. הוא מאורגן כך שהוא מהווה סביבה בטוחה ורגועה, שמקלה על המטופלת/הנפגעת. כל תהליך, כל בדיקה שאנחנו עורכות שם מתבצעים תוך כדי הסבר למטופלת, חשוב לנו לתת לה ביטחון ולשדר אמון, אחרי הטראומה שהיא עברה ושבעקבותיה היא מגיעה אלינו''.

''מהרגע שהיא מגיעה לחדר – הכל מגיע אליה, אין טופסולוגיה שהיא צריכה לטפל בה, בה אין ריצות בין מסדרונות לבדיקות השונות, היא במרכז ואנחנו אלו שדואגים להכל עבורה. הצוות מטפל בה במלוא הרגישות הנדרשת. אם אני חוזרת לעובדה שרוב העיסוק שלי הוא במחלקת יולדות ובלהיות מעורבת בשמחות של אנשים, אז אין מה להשוות את תחושת השליחות כאן ב'חדר האקוטי'. כשיולדת מביאה לי סלסלת שוקולד כהוקרת תודה זה מרגש ומשמח, אבל כשנפגעת מטופלת בחדר ואחרי כמה שעות שבמהלכן אני, היא והצוות שוהים ביחד, כשבסיום התהליך היא מודה לי, זה מרגש ברמה הכי עמוקה, כי זה מגיע ממקום של טראומה וכאב. זה לא דומה לשום דבר אחר. אני זוכרת את היום שבו הבנתי את השליחות הכפולה שלי: מצד אחד להיות מעורבת בתהליך הכי מאושר בחיים - בחדר הלידה, ומצד שני לתת סיוע לנפגעות תקיפה מינית שמגיעות במצב נפשי רגיש בעקבות טראומה כל כך מורכבת. כנראה שזה הייעוד שלי".

תתארי בבקשה למי שלא יודעת מה זה – מהו ה'חדר האקוטי'/'חדר ארבע'? איך מסייעים בו למטופלת/לנפגעת תקיפה מינית, מה היא עוברת בחדר ולמה קריטי להגיע אליו תוך 72 שעות מהמקרה'?

 "המטרה של הטיפול ב-'חדר האקוטי' (שנקרא גם 'חדר ארבע' בעגה המקצועית ואצלנו בסורוקה הוא חדר מספר אחת) היא להעניק למטופלת מעטפת תומכת מבחינה בריאותית ונפשית. חשוב להבין שיש 'חלון זהב' של 72 שעות (אחרי הפגיעה) שבמסגרתן צריך להגיע אלינו. לכן המילה 'אקוטי' – כי זה משהו שקרה בטווח הזמן המסוים וכי יש לטפל בו בסמוך ל'אירוע' ככל שניתן. במסגרת הזמן הזו אנחנו יכולים לנקוט פעולות יעילות מכמה אספקטים. אם אפשר לא להתקלח אחרי הפגיעה ולהגיע אלינו, זה מצב אידיאלי. אני יודעת שרוב הנפגעות מתקלחות מיד, ואפילו כמה פעמים, בעקבות הטראומה, כך שקשה לתת המלצה כזו מול המציאות הידועה, אבל אני בכל זאת מזכירה את זה. כמובן שאני קוראת לכל נפגעת להגיע אלינו, גם אם היא התקלחה אחרי התקיפה. להגיע אלינו בכל מצב! אפרט את הפעולות שמתבצעות אצלינו ב'חדר האקוטי':

1. בדיקה רפואית על ידי רופאה-גניקולוגית, בדיקת חירום, שתפקידה לוודא שאין נזק גופני בלתי הפיך, שאין פגיעה פיזית בעקבות התקיפה, כולל בדיקה במערכת הנשית.
2. איסוף ראיות. בדיקה פורנזית, שבמהלכה אנחנו מכינים מה שנקרא 'ערכת אונס', למקרה שהנפגעת תחליט להתלונן במשטרה (בכל שלב שהוא). בבדיקה הזו אנחנו לוקחים DNA מהמטופלת מכל מיני מקומות בגוף, 'אוספים' את התחתונים לשקית סטרילית, מאתרים שריטות/מכות/חבלות/ סימנים 'כחולים' אם ישנם - כשכל התהליך מצולם ומתועד. אגב, מרבית מהנשים שמגיעות אלינו בוחרות שלא להגיש תלונה (יותר מ-90% מהן). ערכות האונס נשמרות, אני עד היום במשך 12 שנים לא זרקתי אף 'ערכה' כזו.
3. מתן תרופות לנפגעת למניעת מחלות ולמניעת הריון. יש מחלות מין שיש להן תהליך 'דגירה' ושלא מייד עולים עליהן, לכן יש מעקב של מספר ביקורים בחדר האקוטי בטווח של שבועות וחודשים לאחר הפגיעה, לווידוא מוחלט שהמטופלת מוגנת. אנחנו נותנים לה בחדר תרופות וזריקות לטיפול חירום, לכיסוי מניעת הידבקות במחלות שעוברות במגע מיני וכמובן גם למניעת הריון. נלקחות בדיקות שתן ובדיקות דם. תפקיד בדיקת השתן הוא לבדוק לגבי הימצאות של סם/סם אונס בגוף (בהמשך אפרט גם לגבי 'בדיקת השערה' בעניין הזה) חשוב לי מאוד לציין שהטיפול התרופתי הוא חיוני מאין כמוהו ושאני קוראת מכאן לכל נפגעת להגיע אלינו, תוך כדי אותו 'חלון זהב' של 72 שעות (אחרי המקרה) על מנת שנוכל לתת לה את מעטפת ההגנה הזו. עד היום טיפלנו במאות נשים, ואף אחת מהן לשמחתי לא סבלה מבעיה רפואית משמעותית. הטיפול כאן הוא חיוני וחשוב לקבל אותו, על מנת למנוע התפתחות של בעיות רפואיות משמעותיות (בעקבות התקיפה). אני קוראת לכל נפגעת: גם אם את לא מעוניינת להגיש תלונה במשטרה, בואי אלינו לקבל את הטיפול הרפואי. אנחנו כאן בשבילך, תגני על עצמך!
4. תמיכה נפשית בנפגעת על ידי עובדת סוציאלית שהוכשרה ספציפית למקרים מהסוג הזה. בתוך כל הכאוס והבלבול שבהם נתונה הנפגעת, אנחנו מספקות לה סביבה מוגנת ומרגיעה ומסייעות לה ככל שניתן להתמודד עם סערת הנפש, התחושות והמחשבות שמתעוררות בה בעקבות הטראומה. במידה וצריך אנחנו מערבים גם פסיכיאטר. היא זקוקה למעטפת שתיתן לה ביטחון ותשדר אמון, שתרגיש שעכשיו היא מוגנת ושהיא בידיים טובות".

אישה/נערה שעברה תקיפה מינית ורוצה להגיע אליכם, מהי הפרוצדורה להגיע ל'חדר האקוטי' בסורוקה?

"חשוב לי לציין שאנחנו מטפלים גם בגברים שעוברים תקיפה מינית. עד גיל 18 הפרוצדורה היא לפנות למיון ילדים, שם רופאת ילדים בודקת את המטופל/ת. מגיל 18 מגיעים ישר אלינו לחדר האקוטי (שממוקם כאמור בתוך מיון נשים) אם מדובר בגבר שנפגע, הוא יכול לבחור להיבדק על ידי רופא או רופאה. מבחינת פרוצדורה, אם כאמור מדובר בגיל 18 ומעלה - לא צריך לעבור דרך המיון הרגיל, אפשר להגיע אלינו ישירות. ושוב: לזכור את 'חלון הזהב' של ה-72 שעות. אפשר גם לחייג 1202 ומאוד רצוי לעשות את זה – זה קו הסיוע הייעודי, שם יש נציגים שיודעים להפנות את הקריאה מיידית אלינו ולתאם את הבדיקה אצלנו בחדר (או להפנות את הנפגעת לכל חדר אקוטי רלבנטי במקום אחר בארץ, בהתאם למיקום ה'אירוע') חשוב לי מאוד להמליץ לנפגעת לספר לאדם קרוב, לא להישאר לבד בתוך הסיטואציה הקשה מבלי שאף אחד יודע עליה. ברגע שאדם קרוב יודע על ה'אירוע' הוא יכול לנהל את התהליך ולהקל על הנפגעת. הוא יכול להגיע איתה אלינו ישירות, הוא יכול לחייג 1202 ולקבל מהם ייעוץ מידי. כך הנפגעת לא לבד. הדרך השלישית להגיע אלינו היא אחרי הגשת תלונה במשטרה – כשהמשטרה מפנה את הנפגעת אלינו מיד בסיום הגשת התלונה".

לצערנו, בשנים האחרונות התופעה של תקיפה מינית על רק של 'מתן' סם אונס לנתקפת/לקורבן (שלא בידיעתה כמובן) הולכת וגוברת. תקיפות על הרקע הזה מתרחשות לא רק במועדונים של תל אביב, אלא גם כאן בעיר שלנו/בנגב, גם ביציאה תמימה לדייט, גם בבתים פרטיים, גם מול אדם שהנפגעת מכירה, גם בסיטואציות שנחשבות כביכול לבטוחות. במקרים כאלה, לרוב, הנפגעת כלל לא מודעת למצב שלה ונתונה עדיין תחת השפעת הסם, ובטח שאינה יכולה להוביל תהליך של פנייה לחדר האקוטי. תתייחסי לזה

"לצערי התופעה הזו מוכרת לנו והמספרים מדברים בעד עצמם. חשוב לי לומר שגם אלכוהול הוא סוג של סם אונס. הרבה מאוד מקרים שאנחנו מטפלות בהם מתרחשים בעקבות תקיפה מינית שהתאפשרה מול מישהי שנמצא אצלה אלכוהול בריכוז גבוה. תקיפות על רקע של סם אונס נחשבות ל'פשע המושלם' – קשה מאוד לאתר אותו. הסם המרכזי הוא GHB והוא מאוד חמקמק, קשה לזהות אותו. אפשר לאתר אותו בדם עד חמש שעות מנטילתו, ובשתן עד 12 שעות. במרוצת השנים למדנו שיש מנעד רחב של סמי אונס ושהשיטה 'משתכללת', שמעורבים כאן חומרים אקטיביים שונים, ושאת חלקם המדע עדיין לא יודע למצוא/לזהות בגוף. כאן חשוב לומר שבכל סיטואציה חברתית שבה כל אחד שמזהה מצב שבו אישה/נערה/אדם כלשהו נמצא בחוסר אוריינטציה ו/או נתון תחת השפעה של חומר כלשהו ונראה כמי שלא שולט בסיטואציה – מייד לבודד אותו/ה לאזור בטוח ולפנות אותו/ה אלינו. לא להשאיר אותו/ה דקה לבד! כמובן שאפשר גם לחייג 1202 שם כל פניה תקבל הדרכה מיידית".

פרויקט השערה מאפשר לאתר סם בזקיקי השערה גם במקרים שבהם הבדיקות ה'שוטפות' לא מאתרות אותו. תתייחסי לזה

"פרויקט השערה" הוא הליך חשוב מאוד שמשרד הבריאות מאפשר לנפגעות לעבור (ללא תשלום) מדובר בבדיקת זקיק השערה, שדרכה אפשר לאתר הימצאות סם בגוף בטווח של בין 6 שבועות לשלושה חודשים (מיום החשיפה לסם) הבדיקה מתבצעת על ידי אשת מקצוע מיומנת (לרוב רוקחת רפואית) כשנלקחות מהנפגעת קבוצות שיער מאזורים שונים בראש, בצמוד לקרקפת. הבדיקה נשלחת למעבדה מיוחדת באיטליה והתוצאות מתקבלות בטווח של מספר חודשים. אני אישית מכירה מקרה אחד שבו תוצאות הבדיקה הזו סייעו להפליל את האנס ולהכניסו לכלא. כלומר, תוצאות הבדיקה משמשות ראיה קבילה בבית המשפט. בכל מצב שבו אנחנו מזהים אובדן זיכרון, קהות חושים, ערפול, בלבול או דיסאוריינטציה אצל נפגעת שמגיעה אלינו לחדר האקוטי ושיש חשש לסם אונס, אנחנו ממליצות לה לעבור את בדיקת השערה ומפנות אותה למי שמבצע אותה".

בארץ פעילים מספר גופים בסיוע לנפגעות תקיפה מינית, הבולט שביניהם מסל"ן (מרכז סיוע לנפגעות) עד כמה שיתוף הפעולה ביניכם משמעותי?

"אנחנו עובדים עם מסל"ן בהרמוניה נפלאה, הצוות שלהם בדרום ואנחנו חברי נפש, אנחנו מסייעים הדדית אלו לאלה ככל שנדרש בשיתוף פעולה מלא במסירות רבה. הם עומדים לשירותי ואני לשירותם באופן שוטף. זו עבודת קודש שכולנו מחויבים לה בלב ובנפש".

מהפכת ה ME TOO סייעה לדעתך להבאת הנושא אל קידמת הבמה?

"מבחינת ה'מספרים' של נשים שמגיעות אלינו לחדר האקוטי - הם די יציבים לאורך השנים, אז אין לי אינדיקציה לומר שהמודעות הציבורית לנושא בעקבות הפעילות של Me too גורמת ליותר נשים להגיע אלינו. כמובן שאני עדה לזה שהנושא כן מקבל יותר במה על סדר היום ובשיח הציבורי וזה כמובן מבורך. יש קבוצות בפייסבוק שהן 'מיינדד' לנושא, כמו ''אחת מתוך אחת'', יש יותר מודעות אבל זה עוד לא מספיק. אני לכשעצמי מוכנה לדבר על הנושא בכל פורום רלבנטי: אני מעבירה הרצאות לקצינים בצה"ל, במוסדות שונים, העברתי כנס בנושא לאימאמים בדואים כאן ב'סורוקה', עצם זה שהדברים מגיעים החוצה ויוצאים לתודעה הציבורית זה תהליך חשוב ומבורך. אם לפני 20 שנה היה רק חדר אקוטי אחד בישראל, אז היום יש כבר עשרה. יותר נשים מודעות לקיומנו (לגבי החדר האקוטי בסורוקה) זה אומר שיש שיפור, למרות שזה עדיין רק 'קצה הקרחון', אנחנו בכיוון הנכון, אני אופטימית".