"שיעור" במשחק: מולי שולמן מגיע לראיון לכבוד ההצגה שכולם מדברים עליה

התרגום של תמר קינן למחזה זוכה הפרסים "שיעור" מרגיש מושחז ומקומי בלי להתאמץ יותר מידי, בזמן שהבימוי היצירתי שלה מצליח להפוך מחזה אינטימי למופע עוצמתי ומהודק. גם אביב כרמי (מיגל) שמשחקת את "שרית האמא" ותמיר גינזבורג (טהרן, שנות ה-90) שמשחק את "אורי המחנך" כובשים את הבמה ומרגשים בנוכחות שלהם. אבל מי שגונב את ההצגה הוא שועל תיאטראות ותיק, מולי שולמן שמשחק את אסי האב ויוצא במופע שמציג לראווה את הניסיון הקומי שלו ואת היכולת שלו לגעת בלב בדרמה אישית ומרגשת.

כשמולי הגיע לתיאטרון באר שבע בפעם הראשונה זה היה ב-2001, כשהגיע לבאר שבע לשתי הצגות ממש אחרי שסיים את לימודי המשחק. את החוויה הזאת הוא מתאר בפניי כמרגשת וחזקה במיוחד, הרבה בגלל שבתחילת המיליניום תיאטרון באר שבע לא היה המוסד הגדול והמוכר שהוא היום. מולי מספר "זה היה מקום כביכול קטן יותר והיום אנחנו במקום יותר משוכלל וזה גם מעולה, אבל אז הייתה מין אווירה כזאת יותר משפחתית. זה היה תקופה מדהימה בשבילי בתור שחקן צעיר, פתאום מהלימודים להיכנס למקום כזה לא מובן מאליו".

תיאטרון באר שבע למעשה את למולי שולמן הצעיר את התפקידים הראשונים שלו בתיאטרון הישראלי. מאז הפך שולמן לשם מוכר ואהוב בתיאטרון הישראלי והעלה על הבמה עשרות הצגות שחלקם אפילו זכו בפרסים והופיעו בפסטיבלים בינלאומיים. שולמן גם מככב מפעם לפעם בקולנוע ובטלוויזיה, בין השאר ב"חטאים" של אבי ונשר ובקומדיית המצבים "בלתי הפיך" בערוץ 2. אבל כמו שהוא אוהב לומר מולי שולמן הוא "קודם כל איש תיאטרון".

ב-2011 מולי חוזר לתיאטרון באר שבע. "רפי, שהיה אז המנהל האמנותי של התיאטרון, ראה אותי בהצגות שעשיתי בפרינג'. למרות שלא הכרנו לפני רפי מצא לנכון לפנות אליי ולהציע לי משהו בהצגה שהוא ביים, איזה מחזמר בשם קומפני". אותו המחזמר שהפיק וביים רפי ניב, זכה לתשבוחות והילולים ממבקרים ומצופים כאחד. יש אפילו שאומרים שהמחזמר הוא אחד מהסיבות שתיאטרון באר שבע גדל והפך לתיאטרון רפרטוארי מוערך ומוכר.

ואיך זה בעצם היה לחזור אחרי 10 שנים, מה השתנה?

"אני השתנתי. אני גדלתי בעוד 10 שנים והתרחקתי מלימודי המשחק. בזמן הזה יצא לי להכיר את עולם המשחקגם ממקום של פרינג', אבל גם בתור מלצר וברמן שלא עובד רק במקצוע. בזמן שאני מתעסק בלייצר לעצמי הזדמנויותולעבוד קשה בתור שחקן עצמאי, פתאום מגיעה הצעה הזאת. אז פתאום באתי בוגר יותר ומאז אני במשך 11 שנה כבר משחק בתיאטרון באר שבע ברציפות.

וכל הזמן יש פה משהו באוויר, בדרך כלל יש גם תחושה שיש רצון ושיתוף פעולה עם ההנהלה האומנותית לחפש לי תפקידים מעניינים ולתת תחושה שמקדמים את הקריירה שלי. כאילו כל עוד עוברים עלי דברים מעניינים,  אני מרגיש התקדמות וזה מעניין אז אני מתכוון להישאר שם".

מאז שולמן נשאר לככב בהצגות בתיאטרון המקומי שלנו וגם הפך לאחד הכוכבים הבולטים שלו , אבל  הוא מעיד שההצגה החדשה שלו "שיעור" מהווה אפילו בשבילו התנסות ודרך חדשה. מולי מספר: "הייתה לי חוויה מדהימה לעבוד עם שני שחקנים, שהם יותר צעירים ממני. גם לא הכרתי אותם לפני, אז זה בפעם ראשונה שפתאום נזרקנו ביחד לקלחת הזאת, תמיר גינצבורג שמשחק את המורה ואביב כרמי שמשחקת את האמא. לא היו לנו הזדמנויות לעבוד ביחד לפני זה, אז זה הפך למפגש של אנשים חדשים שהם גם מסוגים שונים, ממקומות שונים ומסגנונות שונים. זה הפך את זה לחוויה מאוד מרגשת, כנראה גם בזכות הבימוי המאוד נעים של תמר קינן."

איך היה בשבילך לעבוד עם שחקנים צעירים ממך?

"זה מרגש, כי מסתבר שהצעירות היא פשוט סתם מספר. כל אחד מגיע עם איזה סוג של ניסיון ואישיות משלו, וזה מפתיע. זה גם אחד הדברים שמעניינים בעיני בהצגה, הסגנונות השונים של האנשים. גם הייתי רוצה לחשוב שהגיל הוא פחות פקטור, לא היה עניינים של כאילו צעיר יותר ומבוגר יותר. להיפך היה  ממש הרמוניה, הקשבה משותפת ויופי של חדר חזרות".

בתור משהו שהספיק לעבור הרבה עם העיר, לקחת משהו מזה לדמות שלך בתור האב בהצגה?

"הדמות הזאת היא לא בהכרח דמות באר שבעית באופי שלה, אם אפשר להגיד אופי ובאר שבעי כי זה עיר מאוד מגוונת עם הרבה סוגים של אנשים. אבל אתה יודע, יש אנשים כאלה שאני מכיר מהחיים. גברים שהולכים עם המתח הזה, הנרטיב הזה, הגישה הזאת והאלימות הכבושה. אנחנו נמצאים במדינה שיש בה את זה גם בתל אביב וגם בבאר שבע באחוזים מאוד גבוהים, זה איש שמתמודד עם הרבה דברים קשים בחיים שלו. זה בגלל שאנחנו בתקופה לא קלה ולכן אני חושב שזה דמות יותר ישראלית מאשר עם אפיון של עיר מסוימת".

איך הייתה התחושה לעשות הדמות של יוסי האב, כי זאת באמת דמות קשה עם הרבה כאב?

"זה היה בשבילי תפקיד מאוד מיוחד, כי בליהוק הרגיל שלי היה יותר אופייני ומתבקש שאני אהיה בתפקיד כמו של המורה. פה ניתנה לי הזדמנות למשהו אחר שאני לא מקבל בדרך כלל, אז זה היה לי כיף וזה היה לי תפקיד מאוד עסיסי כזה. נהניתי נורא מהתחושה שקיבלתי מלחפש במקומות החדשים והכואבים האלה".

כאבא בעצמך, אתה התחברת לדברים שהדמות הזאת מרגישה, דברים שאולי גם אתה חווית כשהילדים שלך עברו במערכת החינוך?

"כן, לגמרי. כאבא לילדה שהיא תוצר של מערכת החינוך הקונבנציונלית, וסובלת כמו הרבה מבנות גילה מהפרעות קשב וריכוז. אז אף פעם לא קיבלנו אבחון כמו דיסלקציה, אבל לבוא ולקבל אבחון על מצב מסוים שהילד שלך נמצא בו, זה חוויה שאפשר להתחבר אליה בקלות ובמהירות מבחינתי".

"לחלוטין גם יש לו חוויה גרועה מהתקופה הזאת והוא נאלץ לחזור למקום שהוא כנראה לא זוכר לטובה. ועוד הוא נאלץ לחזור לשם כדי לשמוע פידבק על הבן שלו, זה אירוע. יש לי תחושה שכל אבא לילדה בגיל הזה כרגע יכול להתחבר. כל מי שיש לו ילד בתוך מערכת החינוך בעצם נדרך קצת בתוך הסיטואציה הזאת שמשהו ממערכת חיצונית בא עכשיו ונותן לך חוות דעת על הילד, זה הילד שלך ככה הוא".

כמו שיוסי אומר בהצגה, למה מי הוא!?

*מולי צוחק* "כן בדיוק".

 אתה משווה את זה לחוויה שלך כתלמיד במערכת החינוך הישראלית?

"אני מרגיש כאילו התקופה שאני עברתי במערכת החינוך זה ימי הביניים, תקופה חשוכה וזה בסך הכל היה בשנות השמונים. אבל רמת היכולת, הרגישות והאיכות של לאתר דברים, לדבר על דברים, לתת להם אופציות, למצוא איך לפעול עם הדברים, מודעות וזה עוד לפני שהגענו לדבר על תרופות. זה היה קיים פשוט לא ברמות האלה שאנחנו רואים היום או אפילו בהצגה".

זה נשמע שאתה מאוד מחובר ליוסי, זה קשה להתעמק בדמות שוב אחרי כל כך הרבה דמויות והצגות?

"לא, אני לא שם. נראה לי שאם זה מתעייפים אז עוזבים, אני עדיין מרגיש שאני צריך להישאר ואני רוצה וצריך לעשות עוד".

ומה הלאה?

שאלה טובה. עוד דברים מעניינים שיכולים לקרות בתיאטרון, הרעיון שאולי אני אביים הצגה נוספת, כי כבר יצא לי לביים בתיאטרון באר שבע הצגה בשם "ארוחה עם אדיוט". זאת הייתה חוויה מאוד חיובית והקהל בבאר שבע עף על ההצגה אז עכשיו היא מוצגת בעולם".