"המנוי של אבא": היוזמה המרגשת של האוהד עילי לזכרו של אביו ליאור מרום ז"ל

$(function(){setImageBanner('ed09971b-6b15-4c75-9f0c-7db04b62f70c','/dyncontent/2022/8/14/6645b014-9e1c-43ce-b724-e61b95d126d4.jpg',15030,'טיב טעם 822 אייטם',525,78,false,33920,'Image','');})

דווקא מתוך הכאב על מותו של אביו, מצא עילי מרום דרך מיוחדת להנציח את זכרו ביוזמה מרגשת, "המנוי של אבא". הוא מציע לאנשים להגיע עם המנוי שרכש למשחקים של הפועל באר שבע ללא תמורה, עבורו זו הדרך להחזיר טוב, בדיוק כפי שאביו ליאור מרום ז"ל חינך אותו, ולהמשיך לזכור את אבא דרך אהבתם המשותפת לקבוצה

"השנה יש לי מנוי לדרומי והחלטתי לקנות עוד מנוי לשער 5. המטרה של המנוי היא אחת הדרכים שלי לזכור את אבא בצורה טובה. אני רוצה להגיע לאנשים שישארו בלי כרטיסים למשחקים ולתת להם לשבת במקום של המנוי. בגדול כל מה שאתם צריכים זה רק לשלוח לי הודעה ובמידה שלא פנו אליי קודם אני אפגש איתכם לפני המשחק אתן לכם את המנוי ובסוף המשחק תחזירו לי אותו. לגבי המחיר: לגמרי בחינם אני לא מחפש לעשות רווח מהמנוי אלא רק לעשות טוב, ואם בכל מקרה אתם מתעקשים לשלם אז יש לי רעיון טוב בשבילכם. ‏יש לי אוסף צעיפים שאני יותר מאשמח להגדיל אותו וכמובן שזה יהיה בתנאי שנעשה תמונה ביחד בשביל שאני אוכל לעקוב אחרי כל האנשים שאני מתכנן לעזור להם. אז אני מבקש ממכם לשתף כדי שאני אוכל להגיע לכמה שיותר אנשים ולעזור להם".

עילי וליאור מרום, צילום פרטי

את הפוסט המרגש הזה כתב אוהד הפועל באר שבע, עילי מרום, במטרה להגיע לכמה שיותר אוהדים נוספים להם אין מנוי ולעזור להם להגיע גם כן למשחקים- באמצעות מנוי מיוחד אותו רכש לזכרו של אביו, ליאור מרום ז"ל, שנפטר לפני מספר חודשים.

עילי, חייל משוחרר מהצבא בן 22 ממיתר, גדל בבאר שבע וכבר בתור ילד בילה מידי שבוע ביציעים של וסרמיל. מי שחשף אותו לקבוצה ולכדורגל בכלל היה אביו ליאור, שבעצמו היה אוהד הפועל באר שבע בנשמה. "הוא זה שלימד אותי לאהוב את הפועל באר שבע, הוא חי את הקבוצה. גם בעבודה זה מה שהם היו מדברים עליו, השיחות שלנו על הפועל היו תמיד כשהוא הקפיץ אותי לרכבת בדרך לצבא, היינו מדברים בראשון בבוקר על המשחק שהיה בשבת... הוא ממש אהב את הפועל באר שבע", סיפר עילי ל'באר שבע נט', "לפני ארבעה חודשים הוא היה בדרך ללהבים לבקר את סבתא שלי וקיבל דום לב בנסיעה. הוא היה רק בן 51 כשהוא נפטר".

"זה היה הדבר הטוב שקרה בתוך כל התקופה הקשה הזו, הפועל באר שבע הייתה מקום מפלט. עבורי עדיין להגיע לטרנר למשחק זה אחד הדברים הכי קשים שאני צריך לעשות, להגיע לאותו המקום ולא לשבת עם אבא"

מותו הפתאומי הפתיע אתכם?

"כן בהחלט. הוא לא ענה לנו לטלפונים, ניסינו לתפוס אותו וזה לא אופייני לו לא לענות... אז ישר הבנו שמשהו קרה. הגענו לתחנת המשטרה ומסתבר שקצין מפגעים כבר היה בדרך אלינו הביתה. זה היה תדהמה עבור כולנו, זה הגיע משום מקום וזה היה מאוד קשה".

אתה ואבא שלך הייתם רגילים ללכת יחד למשחקים של הפועל באר שבע? זו החוויה המשותפת שזכורה לך ממנו?

"כן זו הייתה החוויה שלנו, מגיל 5 עד גיל 12 המתנה שקיבלתי כל שנה ליום הולדת היה מנוי של הפועל באר שבע. חווינו כמעט הכל יחד, עליית ליגה, אליפויות, משחקים באירופה, זכייה בגביע שהיה לפני שנתיים. כל הזמן היינו יחד, תמיד הלכתי למשחקים עם אבא. מוסרמיל ועד טרנר, לא היינו מפסידים אף משחק יחד".

מה המשחק שבחיים לא תשכח שהיית בו עם אבא?

"משחק האליפות מול בני סכנין בשנת 2016. אני זוכר את הדמעות בעיניים של אבא מההתרגשות. פחות או יותר הפעם הראשונה שראיתי אותו עם דמעות בעיניים".

עילי וליאור מרום, צילום פרטי 

אותם זיכרונות ורגעים מאושרים שיש לעילי עם אביו מהמשחקים של הפועל באר שבע וערכי הנתינה עליהם גדל והתחנך, הובילו אותו לצאת ביוזמה מרגשת. למרות שהשנה אביו לא יהיה איתו במשחקים, הוא החליט בכל זאת לרכוש מנוי נוסף, "המנוי של אבא" ואותו לפני כל משחק יציע לאוהדים אחרים, כאלה שלא הצליחו לקנות מנוי או כרטיס למשחק, רק מתוך רצון לעזור ולשמח אחרים, כפי שאביו היה רוצה.

"אבא הוא זה שלימד אותי לאהוב את הפועל באר שבע, הוא חי את הקבוצה. מווסרמיל ועד טרנר, לא היינו מפסידים אף משחק יחד"

ספר מה הוביל אותך ליוזמה הזו

"הפועל באר שבע עזרה לי לסגור מעגל עם המוות של אבא. המשחק האחרון בו היינו יחד היה ניצחון, והשער האחרון שאבא ראה היה שער של רועי גורדנה. אז שלחתי לו הודעה, נפגשנו, הצטלמנו והוא הביא לי חולצה שלו, זו הייתה סגירת מעגל. ואחר כך גם עם הזכייה בגביע זה היה הדבר הטוב שקרה בתוך כל התקופה הקשה הזו, הפועל באר שבע הייתה מקום עבורי לברוח, מקום מפלט. עבורי עדיין להגיע לטרנר למשחק זה אחד הדברים הכי קשים שאני צריך לעשות, להגיע לאותו המקום ולא לשבת עם אבא... הלכתי תמיד עם דודים או חברים אבל זה לא היה אותו דבר. אז השנה החלטתי שיש לי אפשרות לעבור לשבת ביציע הדרומי ורציתי לעשות משהו עבור אחרים".

ואז החלטת לרכוש עוד מנוי?

"כן, שיתפתי את הסיפור שלי בטוויטר והמון אנשים שאני בכלל לא מכיר הציעו לעזור לי, זו הייתה כמות מטורפת של אנשים. ורק עם העזרה של אוהדים אחרים השגתי מנוי, היה בן אדם שלא דיבר איתי עדיין והסתבר לי שהוא כבר היה בתהליך של לקנות לי מנוי על שמי, בלי שהוא בכלל מכיר אותי. זה היה מדהים. זה גרם לי להרגיש מטורף, זה חיזק אצלי את התחושה שהייתה אצלי לעשות מנוי לזכרו של אבא, לגרום למישהו אחר להרגיש טוב. אז הגעתי למסקנה שאת המנוי אני אתן בכל פעם לאנשים אחרים בלי תמורה. יש הרבה אנשים שרוצים להגיע למשחקים ואין להם אז זה המקום שלי לעזור להם, אני לא מחפש כסף עבור המנוי".%

איך זה הולך לעבוד? למי בעצם אתה מציע את המקום במנוי במשחקים לאורך השנה?

"אנשים יכולים לפנות אליי ברשתות החברתיות וזה כל הקודם זוכה. לפני שבועיים במשחק ביום חמישי בקונפרנס ליג אנשים פנו אליי וכבר הבאתי את המנוי למישהו. יש לי שריון למשחק הליגה הראשון בבית מול אשדוד, אקנה כרטיס למשחק בית מול לוגאנו ואציע גם אותו... פשוט הראשון שפונה אליי לפני המשחק אני אביא לו את המנוי".

 לא מפסידים אף משחק. צילום פרטי

גם עבור אנשים שכן רוצים להציע משהו בתמורה למקום במשחקים, חשב עילי על רעיון. הוא כמובן לא רוצה לקבל כסף, אך כן יש לו אוסף צעיפים מיוחד, שקשור גם כן לאביו. אותם אוהדים יכולים לעזור לעילי להגדיל את האוסף ולהציע לו צעיף של קבוצות שונות מאירופה. "כשאבא עבד בים המלח היו לו גם נסיעות עבודה וטיסות לחו"ל. בתור ילד קטן הוא היה מביא לי מתנה מאותן נביעות צעיף של הקבוצה במקום בו הוא נמצא", משתף עילי, "אז התחלתי אוסף שלם של צעיפים, זה משהו שאבא התחיל אצלי ואני ממשיך, זו עוד דרך לזכור אותו".

"את המנוי אני אתן בכל פעם לאנשים אחרים בלי תמורה. יש הרבה אנשים שרוצים להגיע למשחקים ואין להם אז זה המקום שלי לעזור להם. אני פשוט מקווה שאבא גאה בי"

אז מה אתה מציע לאנשים?

"הגעתי למסקנה שאם היו מציעים לי כרטיס בחינם אני כנראה הייתי נותן משהו בתמורה או רוצה לשלם. אבל אני לא רוצה לתשלום אז מי שמתעקש לשלם, בואו ניפגש באמצע- הם יכולים להביא לי צעיף לאוסף. ככה אני מרגיש בסדר עם זה כי זה לא בשווי המשחק, אבל זה כן דרך לזכור את האנשים שאני עוזר להם. ואשמח גם לעשות תמונה עם אותו בן אדם ולשים אותה ליד הצעיף באוסף, ככה אזכור אותו. כמובן שצעיף זה לא חובה בכלל, אני לא רוצה שום תמורה".  

אוסף הצעיפים של עילי מרום, צילום פרטי

איך התגובות שקיבלת עד כה?

"בהתחלה כשהעלתי את הפוסט לא היה לי אכפת שיכתבו או יגיבו, רק שהיוזמה שלי תצגיע לאנשים. אבל זה התפוצץ בקטע טוב ותמיד כיף לקבל פידבק חיובי מאנשים, זה גרם לי להרגיש מטורף. אני יושב בבית וכל בן אדם שרשם לי משהו אני חייב לרשום לו תודה, הרגשתי צורך להוקיר תודה. זה מרגיש מטורף אבל אני לא עושה את זה בשביל פידבק אלא כדי לעזור לאנשים. אני מקווה שבכללי עוד אנשים יראו מה אני עושה וכאלה למשל שיש להם גם מנוי ולא יכולים להגיע למשחק, שלא ישר ימכרו את הכרטיס, אלא יציעו אותו לאחרים. אני כמובן יכול לעזור, אבל חשוב כמה שיותר להגדיל את מעגל העזרה לאחרים".

אם היית יכול להגיד לאבא משהו עכשיו, מה היית רוצה לספר לו?

"קודם כל אני מקווה שהוא גאה בי על מה שאני עושה. אני מנסה לקחת את כל הכאב וכל הקושי שיש בסיטואציה ולנסות לייצר הכי טוב ממנה. לייצר מזה טוב, כי בסוף קרה לנו מצב קשה, אבל אני באמת רוצה להוציא מסיטואציה רעה דברים טובים כמו שהוא היה רוצה. אני פשוט מקווה שהוא גאה בי".

 לזכרו של ליאור מרום ז"ל. צילום פרטי

 

מוזמנים ליצור קשר עם עילי מרום בטלפון: 053-8878288 או בפייסבוק, אינטסגרם או טוויטר.

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל:[email protected] 



$(function(){setImageBanner('6ac147df-8544-4ac3-8577-e964e83164dc','/dyncontent/2022/8/9/73a78d57-9309-4eb3-bdde-24020aee4849.jpg',15022,'פורום הפקות 822 אייטם',525,78,false,33922,'Image','');})
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה