המחוזי הכריע: קרקעות סמוך לעמק שרה יפונו; "הנתבעים סירבו לפתרון סביר"

בסיומו של מאבק משפטי ארוך שנמשך כשני עשורים, בית המשפט המחוזי בבאר שבע הורה על פינוי מקרקעין המשתרעים על פני כ-180 דונם, המצויים בסמוך לאזור התעשייה "עמק שרה" ולמתחם בתי הכלא בעיר. פסק הדין, שניתן על ידי הרכב השופטים יעקב פרסקי, גד גדעון ודניאל בן טולילה, מקבל את ערעור המדינה, הופך חלקים מהחלטת בית משפט השלום, וסולל את הדרך לפיתוח עתידי של אזור התעשייה.

תחילתה של הפרשה בשנת 2005, אז קבע בית משפט השלום בתביעות פינוי שהגישה המדינה כי לנתבעים ניתנה "רשות מכללא" לשבת במקום ללא תמורה. עם זאת, בית המשפט קבע אז כי לא ניתן לפנותם מבלי להציע להם פתרון סביר. באוגוסט 2025 חלה התפתחות נוספת כאשר סגן נשיא בית משפט השלום, השופט יורם ברוזה, דן בבקשות חדשות של המדינה לפינוי השטח. השופט ברוזה הורה על פינוי מיידי של השטח הצפוני, מאחר שהזכות להחזיק בו ניתנה לאם המשפחה שנפטרה ואינה ניתנת להורשה, והגדיר כפולש כל מי שלא היה צד להליך המקורי. לגבי המתחם הדרומי, עכב השופט ברוזה את הפינוי בשנה, קבע כי הצעת המדינה למגרשים בשגב שלום היא "תיאורטית" בשלב זה, והתנה את הפינוי במתן מגרשים זמינים למגורים וכן בפתרון תעסוקתי.

על פסיקה זו הגישו שני הצדדים ערעור לבית המשפט המחוזי. הנתבעים דרשו לבטל את הפינוי מהשטח הצפוני וטענו כי רשות הישיבה חלה על כלל השטח ללא הבחנה. מנגד, המדינה, שיוצגה על ידי רשות מקרקעי ישראל ופרקליטות מחוז דרום (אזרחי), טענה כי ההצעה בשגב שלום היא סבירה לחלוטין. עוד נטען כי הנתבעים סירבו לשתף פעולה לאורך השנים, וכי אין שום הצדקה לחייב את המדינה לספק עבורם פתרון תעסוקתי כתנאי לפינוי.

הכרעת בית המשפט המחוזי קיבלה את עמדת המדינה במלואה ודחתה את ערעור הנתבעים. השופטים אישרו כי הזכות שניתנה בשעתו היא זכות אישית שפוקעת עם המוות ואינה עוברת בירושה. בנוגע למתחם הדרומי, קבע בית המשפט נחרצות כי פתרון המגרשים ביישוב שגב שלום הוא פתרון סביר העומד בדרישות פסק הדין המקורי. בנוסף, השופטים מתחו ביקורת על הנתבעים, ציינו כי הם לא השיבו להצעות שהונחו בפניהם, והבהירו כי לצד חובת המדינה להציע פתרון – מוטלת גם על הנתבעים החובה לשתף עמו פעולה ולא לסכלו. לסיום, קבע בית המשפט כי אין כל מקום לחייב את המדינה בפתרון תעסוקתי, והורה על פינוי המקרקעין.